- דיני חוזים
- מומחים לדין הזר
- ייפוי כוח מתמשך
- משפט מסחרי
- הדין האמריקאי
- דיני תעופה
- מטבעות דיגיטליים
- אשרות עבודה
- דין סין (China Law)
- דיני עבודה
- תביעות ביטוח ונזקי רכוש
- פלילי
- מקרקעין ונדל"ן
- דיני צרכנות ותיירות
- קניין רוחני
- דיני משפחה
- דיני חברות
- הוצאה לפועל
- רשלנות רפואית
- נזקי גוף ותאונות
- תקשורת ואינטרנט
- מיסים
- תעבורה
- חוקתי ומנהלי
- גישור ובוררויות
- צבא ומשרד הבטחון
- ביטוח לאומי
- תמ"א 38
- פשיטת רגל
- תביעות ייצוגיות
- לשון הרע
- דיני ספורט
- אזרחויות ואשרות
- אזרחות זרה ודרכון זר
- ירושות וצוואות
- נוטריון
לא הוכחה פציעה כתוצאה מירי כוחות הביטחון
|
א בית משפט השלום בראשון לציון |
5033-02
25.2.2007 |
|
בפני : דליה גנות |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: אבו אלהוא ראיד מוסטפא עו"ד מירון קין |
: פרקליטות מחוז ת"א - אזרחי עו"ד אללוף |
| פסק-דין | |
1. בפניי כתב תביעה אשר הוגש על ידי מר ראיד מוסטפא אבו אלהוא (להלן: "התובע") כנגד מדינת ישראל (להלן: "הנתבעת").
העובדות הצריכות לעניין
2. התובע יליד 1975 נפצע ביום 29/9/00 כתוצאה מירי.
לדבריו "ביום 29/9/00 או בסמוך לכך, כוחות הבטחון פעלו באיזור כביש הר הצופים - הר הזיתים בירושלים. תוך כדי כך נורו או נפלטו מספר קליעים מכלי הנשק שהוחזקו בידי כוחות הבטחון. אחד מן הקליעים או יותר, שנורו כאמור, פגעו באקראי ובשגגה בגופו של התובע וגרמו לפציעתו". (סע' 3 לכתב התביעה)
3. הנתבעת מבהירה בכתב ההגנה שהוגש מטעמה כי "ביום שישי 29/9/00 החלו התפרעויות קשות והפרות סדר חמורות של המוני מתפללים מוסלמים בשטח הר הבית, במהלכן ירו המתפרעים אבנים לעבר כוחות משטרה שהוצבו במקום ולעבר מתפללים יהודים ברחבת הכותל. ההתפרעויות והפרות הסדר החמורות נמשכו במהלך היום ובימים שלאחריו והתפשטו למקומות שונים בירושלים, לשאר חלקי המדינה, והשטחים. אירועים אלו נודעו בכינויים "אירועי אוקטובר" או "אירועי אינתיפאדת אלאקצה". במהלך ההתפרעויות הבעירו המתפרעים צמיגים, יידו אבנים ובקבובי תבערה, חסמו צירי תנועה, תקפו אזרחים ואת כוחות הבטחון, ושיבשו את מהלך החיים הסדיר. כוחות הבטחון פעלו, על פי חובתם וסמכותם, לפיזור ההתפרעויות, למניעת פגיעה בשוטרים ובאחרים, ולהשבת הסדר והבטחון הציבורי" (סע' 5 לכתב ההגנה), אולם הנתבעת מכחישה את קיומו של האירוע נשוא כתב התביעה, וממילא כופרת בחבותה לפיצוי התובע.
4. זה המקום להבהיר כי בכתב התביעה לא פירט התובע את אופן התרחשות התאונה, אלא הסתפק בתיאור כללי מאוד, אשר אין בו די על מנת להסיק ממנו קיומה של חבות. מיותר לציין כי קביעת אופן ופרטי האירוע מהותיים ביותר לצורך קביעת קיומה של חבות או לצורך שלילתה, ואשר על כן, ראש וראשונה יש לקבוע את אופן התרחשות התאונה, כאשר מובן מאליו כי הנטל להוכחת אופן התרחשות התאונה מוטל על כתפי התובע, וכפי שאבאר בהמשך, לעניות דעתי לא הרים התובע נטל זה.
התאונה
5. דיווח ראשון של התובע באשר לאופן התרחשות התאונה מוצאים אנו בהודעתו על פגיעה בעבודה ודרישה לתשלום דמי פגיעה, שהוגשה למוסד לביטוח לאומי במסגרתה - תיאר התובע את התאונה באופן כדלקמן: "הסעתי פועלים של המעביד לכיוון הר הזיתים בירושלים, על פי הוראות המעביד. בזמן הנסיעה עברתי מחסום של משמר הגבול, ולאחר המחסום עצרתי על מנת לפנות אבנים שהיו על הכביש והפריעו לתנועה. תוך כדי כך נוריתי על ידי שוטרי מג"ב" (דיווח מיום 10/6/01), ומהאמור עולה כי בעת התרחשות התאונה נסע התובע עם הפועלים שהיו ברכבו באותה שעה, אלא שבחקירתו בבית המשפט ביום 30/10/03 שינה התובע את גירסתו והסביר כי "אני מתכוון שלקחתי את הפועלים והבאתי אותם קרוב לעיר העתיקה ליד וואדי ג'וז, הורדתי אותם וחזרתי בחזרה לא-טור, לכפר" (עמ' 2 שורות 14-13), דהיינו, מדברים אלו עולה כי בניגוד לגירסתו של התובע במסגרת ההודעה על פגיעה בעבודה, התאונה לא ארעה כאשר התובע נסע לכיוון הר הזיתים, בהסיעו את הפועלים, כי אם בדרכו חזרה מכיוון הר הזיתים לכיוון א-טור. אלא שאז הפתיע התובע וחזר לגירסתו המקורית כאשר טען כי "על יד שער של בית החולים אוגוסטה ויקטוריה היה מחסום של משמר הגבול, ועצרו אותי על ידי הג'יפ... ושאלו אותי מאיפה אתה ואמרתי שאני מא-טור, ואמרו לי סע, המשכתי לרדת בירידה עם רכב פרטי בפולקסווגן, טנדר לבן, וירדתי בירידה, זה היה אחרי משמר הגבול בסביבות ה-300 מ', היה אבנים, מפריעים לרכב, ירדתי להזיז את האבנים כדי שהרכב יעבור, פתאום שמעתי ירי, ופתאום הגיע הירי ביד שלי" (עמ' 2 שורות 20-16), ומעדות זו עולה כי התובע בא מכיוון בית החולים אוגוסטה ויקטוריה, עבר את מחסום מג"ב שהיה ממוקם במקום, והמשיך לכיוון א-טור, דהיינו, נסע עם גבו למחסום מג"ב. מעבידו של התובע באותה עת, מר יהודה ביאזי (להלן: "ביאזי") העיד ביום 17/6/04 והבהיר כי "באותו יום אנחנו היינו בעבודה, ולקראת סוף היום אנחנו הלכנו אלי הביתה... והתובע הלך והביא איזה טנדר... והוא יצא וזה מה שקרה. אני מעריך שהוא יצא לבית שלו כי היו על הטנדר שלו דברים שאני לא רציתי, והוא לקח אותם. אני נתתי לו אותם". (עמ' 10 שורות 8-4).
בתצהירו (סע' 4) חזר ושב התובע לגירסתו כפי שהובאה בפני המוסד לביטוח לאומי, וטען כי ביום האירוע, דהיינו 29/9/00 "עבדתי כרגיל אצל מעבידי יהודה ביאזי. בסיום העבודה באתר, בשעות אחר הצהריים סביב השעה 16:00, לקחתי את הטנדר של מעבידי ויצאתי לכיוון ביתי במזרח ירושלים, בשכונת א-טור. בדרך הייתי אמור להסיע את יתר הפועלים במקום לבתיהם, לכן נסעתי בדרך הארוכה הביתה...". לדברי התובע בתצהירו, לאחר שהוריד את הפועלים ליד שער שכם "המשכתי לנסוע בואדי ג'וז לכיוון שכונת א-טור..." אלא מאי? עדות זו עומדת בניגוד גמור ומוחלט לעדותו של ביאזי אשר העיד כי בתום העבודה הגיעו התובע ופועלים נוספים לביתו, והיות וביאזי נתן לתובע חפצים שלא היה לו בהם צורך, הביא התובע טנדר, נטל את החפצים ונסע לדרכו, ונראה כי התובע לא רק שלא אמר אמת בנוגע לנסיבות הגעתו למקום התאונה, מסקנה המתבקשת לאור ריבוי גירסאותיו, אלא שהוא גם לא אמר אמת בנוגע לרכב שבו נהג, שכן בעוד שבסע' 4 לתצהירו טען התובע כי נסע ברכב מעבידו, בעדותו הבהיר כי "אני נהגתי ברכב, ברכב של אחי אשרף, יהודה (ביאזי - ד.ג.) ביקש את האוטו מאשרף... ליהודה לא היה טנדר" (עמ' 16 שורות 14, 18), אלא שאמירות אלו נדחו מכל וכל על ידי ביאזי אשר הבהיר בעדותו כי "באותו יום נסענו בטנדר איסוזו שלי. אני נהגתי בטנדר" (עמ' 32 שורות 18-17) וכן "התובע הלך להביא אוטו, וחזר עם טנדר, העמיס והוא הלך" (עמ' 32 שורה 28), ובאשר לגירסתו של התובע על פיה ביקש ביאזי את הטנדר של אשרף אחי התובע - גירסה זו הוצגה במהלך הדיון בפני ביאזי אשר הופתע מאוד למשמע השאלה, וענה: "זה לא נכון שאני דיברתי עם אשרף, אחיו של התובע, וביקשתי ממנו לתת לתובע את הטנדר. למה אני צריך את זה?" (עמ' 33 שורות 5-4). תעלומת הרכב אף גדלה למשמע עדותו של אבי התובע, מר מוסטפא אחמד עלי אבו להוא אשר טען כי "באותו יום ראיתי אותו (את התובע - ד.ג.) יוצא מהבית עם הטנדר פולקסווגן לבן דאבל קבינה..." (עמ' 26 שורה 5), ומשכך ברור כי גירסתו של התובע באשר לרכב בו נהג במועד האירוע, איננה אמת, ומכל מקום לא ניתן לתת בה אמון.
מעבר לצורך יצויין כי במהלך שמיעת העדויות לא היתה התייחסות כלשהיא באשר לגורלו של טנדר זה. הדבר מעורר סימן שאלה שכן לדברי התובע, הוא נפגע מירי לאחר שירד מהטנדר כדי לפנות אבנים שהיו על הכביש, וכן עולה מדבריו כי לאחר הירי איבד את הכרתו ופונה לבית חולים. אם כך - סביר להניח כי הטנדר נותר במקומו, ופונה לאחר מכן על ידי מאן דהוא. אלא שהתובע נמנע לחלוטין מהתיחסות לנקודה זו, דבר הפועל לחובתו ומגביר את התחושה כי דברי התובע אינם אמת.
בהמשך, ובניגוד לדבריו הקודמים, הודה התובע כי בתום יום העבודה בהר המנוחות הוא נסע עם ביאזי לביתו של ביאזי, ולדבריו "עברנו מהר המנוחות לביתו של יהודה בפסגת זאב באוטו של יהודה, יהודה נהג" (עמ' 15 שורות 17-16). גם באשר למעשיו של התובע בביתו של ביאזי התגלעו סתירות בדברי התובע עצמו, ובין דבריו לדברי העדים האחרים. כזכור, בתצהירו לא טען התובע כי נסע עם ביאזי לביתו של ביאזי בתום יום העבודה, אלא, לדבריו בתצהירו, הוא נסע לביתו הוא בתום יום העבודה, והוא אישר לראשונה כי נסע לביתו של ביאזי ולא לביתו הוא, רק בחקירתו. כאשר נשאל מה עשה בביתו של ביאזי, ענה "אנחנו ניקינו את הבית, ניקינו את הגינה, את המחסן, הוא רצה לזרוק משהו, יש חלקים, במקום לזרוק אותם הוא נתן אותם לנו" (עמ' 15 שורות 23-22) ובאומרו "לנו" התכוון התובע לעצמו ולפועל נוסף בשם עדנאן (שם), אלא שביאזי הכחיש את הדברים והבהיר כי באותו יום לא עשה התובע כל עבודה בביתו "חוץ מלקחת את הדברים שלא הייתי צריך" (עמ' 33 שורה 9). ביאזי הבהיר כי "באותו יום לא ביקשתי מהתובע להחזיר פועלים שלי למוסררה, ושער שכם" (עמ' 33 שורה 12), ואישר כי הפועל עדנאן נסע עם התובע בעוזבם את ביתו (עמ' 33 שורה 11).
עדנאן הכחיש בעדותו כי הוא מכיר את התובע (עמ' 40 שורה 6), ואישר את גירסתו של ביאזי באומרו כי באותו יום "הלכתי לבעל הבית (ביאזי - ד.ג.) עם האוטו של בעל הבית" (עמ' 40 שורה 20), אולם בניגוד לגירסתו של ביאזי, ובהתאמה לגירסתו של התובע, הוא הבהיר כי "נסענו לשם כי הלכנו לעבוד בבית של בעל הבית. עבדנו שם בתיקונים" (עמ' 40 שורות 25-24). באשר לרכב בו עזבו התובע ועדנאן את ביתו של ביאזי, מאשר עדנאן את גירסת ביאזי - בניגוד לגירסת התובע - בהבהירו כי "כשסיימנו אצל ביאזי נסענו באוטו, יצא אוטו, לא יודע של מי (??) התובע נהג באוטו. אני לא יודע איך הגיע האוטו לשם ומי הביא אותו" (עמ' 41 שורות 7-5) וזה המקום להבהיר כי עדותו של עדנאן "הצטיינה" בהיתממות במקרה הטוב, ולמעשה ניכר היה כי עדנאן מעיד בחוסר רצון בולט מאוד, וכי הוא מקפיד להמעיט בפרטים שמסר, ככל הניתן.
מדברי עדנאן עולה כי בניגוד לגירסת התובע - אחת הגירסאות מני רבות - התובע ועדנאן עזבו יחדיו את ביתו של ביאזי, ולא נאמר, ואף לא נרמז כי התובע התבקש על ידי ביאזי להסיע את הפועלים האחרים שהיו - אם היו - לביתם.
זה המקום להבהיר כי מצאתי לנכון להאריך בסקירת גירסת התובע והעדים השונים, על מנת להבהיר כי לאור ריבוי גירסאות התובע, והסתירות הרבות באמירותיו הוא, ובאמירותיו בהשוואה לאמירות העדים האחרים, אין, ולא יכולה להיות מסקנה אחרת מלבד המסקנה שהתובע אינו ישר, אינו דובר אמת, ולא ניתן ליתן אמון כלשהוא בגירסאותיו.
חוסר אמינותו וחוסר מהימנותו של התובע בלטו במיוחד כאשר נשאל לגבי עברו. התובע נשאל אם הסתבך בפלילים בעבר וענה כי "היו לי בעיות של ריב, מכות, אני לא זוכר באיזה גיל זה היה..." (עמ' 11 שורה 9), בהמשך "נזכר" התובע כי רשיונו נפסל והוא נתפס נוהג בשלילת רשיון "והייתי גם חשוד בעבירות רכוש, וזהו" (עמ' 11 שורות 12-11).
משהמשיכה ב"כ הנתבעת בשאלותיה, תיקן התובע את תשובתו והודה כי "פעמיים ישבתי בכלא" (עמ' 11 שורה 13) בגין עבירות הרכוש ופסילת הרשיון, ובעקבות המשך שאלותיה של ב"כ הנתבעת, נאלץ התובע להודות באי רצון בולט כי "אני ישבתי בכלא על עבירות בטחוניות" (עמ' 11 שורה 20), וכאשר נשאל האם נכון שישב בכלא בגין הכנת וזריקת בקבוקי תבערה על כוחות הבטחון, ענה "אני אומר שהייתי בן 13, ואני לא יודע על מה ישבתי בכלא" (עמ' 11 שורה 23), אלא שלמרבה המזל חזר אליו זכרונו באותו רגע, והוא הכריז כי "זה לא היה בקבוק תבערה, לא הרשיעו אותי על בקבוק תבערה, הרשיעו אותי על זריקת זיקוקים, היינו שמים את הזיקוקים בתוך הבקבוק, ועבר משמר הגבול וברחנו, על זה הרשיעו אותי" (עמ' 12 שורות 3-1), תשובה אשר גרמה לכל באי האולם, לרבות ב"כ התובע, להתחייך. בהמשך, התבהר זכרונו של התובע פעם נוספת והוא הודה כי "בוועדת השחרורים, כשהייתי בן 15 אני אמרתי שנכון שזרקתי בקבובי תבערה" (עמ' 12 שורות 5-4).
משהתקדמה חקירתו של התובע, הוא הודה כי נכלא שלוש פעמים ולא פעמיים כפי שטען (עמ' 12 שורה 18), והוא אף ידע לומר כי ריצה 18 חודשי מאסר בגין איומים ונשיאת סכין, ומפאת כבודו של התובע, לא אמשיך ואסקור את נסיונותיו להסתיר את האמת ולהעיד תשובות שאינן אמת.
באשר לאירוע עצמו - התובע התייחס לראשונה לפרטי האירוע בתצהיר התשובות לשאלון (תצהיר שלא אומת על ידי בא כוחו) באומרו על דרך הסתם כי "התאונה ארעה באיזור א-טור בירושלים המזרחית, בכביש הר הזיתים-הר הצופים" (תשובה מס' 29). כפי שפרטתי, עד רגע זה לא ברור האם התאונה ארעה בשעה שהתובע נסע מכיון הר הצופים - אוגוסטה ויקטוריה לכיוון א-טור, או בנוסעו מכיוון א-טור לכיוון אוגוסטה ויקטוריה, וזאת בשל הסתירות הרבות בדברי התובע עצמו בהתייחס לכיוון נסיעתו.
על פי התרשמותי, ביקש התובע לטעון כי נסע מכיוון אוגוסטה ויקטוריה לכיוון א-טור, ומבלי שאקבע כי אכן זה היה כיוון נסיעתו - וזאת משום שהדבר לא הוכח - אתייחס בתיאור האירוע לגירסה זו.
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|
