לא הוכח קיומה של ערבות שבעל פה

1.  אידה רשקוביץ בע"מ (להלן: " אידה") ויקטור דרוטגויז (להלן: " ויקטור") ואלון רשף (להלן: " אלון") (להלן: " התובעים") הגישו נגד בוריס אבייב (להלן: " בוריס") וגיורא אבייב (להלן: " גיורא") (להלן: " הנתבעים") תביעה כספית בסדר דין מקוצר.

ביום 7.2.05 ניתן נגד בוריס פסק דין לאחר שלא הגיש בקשת רשות להגן. ביום 7.2.05 בהסכמת הצדדים הוענקה לגיורא רשות להגן.

רקע עובדתי

2.         במהלך השנים 2002-2003 הלוו התובעים סכומי כסף שונים לבוריס והחתימו אותו על הסכמי הלוואה ( נספחים א (1) - (8)).  בחודש פברואר 2004 פנו התובעים לבוריס והודיעו לו על כוונתם לדרוש את החזר ההלוואות מוקדם ככל האפשר. על אף ההודעה, למעט החזר של 45,000 ש"ח, שהחזיר בוריס קודם להודעה, לא השיב לתובעים את הכספים שהתקבלו כהלוואות. לפיכך, דרשו  התובעים פירעון מיידי של כל ההלוואות.

בין הצדדים נערכו מספר פגישות ושיחות טלפון, שמטרתן הייתה השבת הכספים, שהתקבלו כהלוואות. במהלך אוגוסט 2004, או בסמוך לכך, נערכה פגישה בביתו של אלון והשתתפו בה בוריס וגיורא. לאחר הפגישה עזב בוריס את הארץ במפתיע ואלון יצר קשר טלפוני עם גיורא וביקש ממנו לדאוג להמשך הטיפול בהשבת הכספים.

ביום 8.10.04 התקיימה פגישה נוספת עם גיורא, בביתה של אידה. חלקה הגדול של השיחה הוקלט על ידי אלון ( תמליל ההקלטה הוגש כת/15). לאחר הפגישה שב בוריס לארץ וביום 19.10.04 שוחח בטלפון עם אלון. גם שיחה זו הוקלטה ע"י אלון ( ת/17). ביום 20.10.04 נפגשו בוריס ואלון. אלון ביקש מבוריס לחתום על שטר חוב ולהחתים עליו גם את גיורא. גיורא סירב לחתום על שטר החוב.

גרסאות הצדדים

3.       גרסת התובעים

בהתאם לעדות עדי התביעה, הלוו התובעים לבוריס כספים, על מנת להרחיב את עסקיו.  לאחר קבלת הכספים, פתח בוריס את העסק "שטיפת גיורא". לגרסתם, בהתאם להסכמים ביניהם, היו זכאים להעמיד את כל ההלוואות לפירעון החל מיום 15.4.04, אך לאחר שבוריס נתן להם הבטחות שונות בדבר כספים שאמורים להשתחרר מחשבונו, הסכימו להאריך את המועד להשבת הכספים. כשנוכחו התובעים לדעת, שבוריס אינו משיב את הכספים כפי שהבטיח, דרשו התובעים מבוריס פירעון מיידי של כל הכספים שהתקבלו כהלוואות. בשלב זה התייצבו בוריס ואחיו גיורא בביתו של אלון והסבירו לאלון, שהעסק של בוריס, "שטיפת גיורא", הוגבל והשניים עושים כל שאפשר על מנת לקבל אשראי מן הבנק לצורך החזר ההלוואות. במעמד זה הסכים גיורא  למשכן את ביתו הפרטי על מנת לקבל את האשראי המבוקש.

לגרסת התובעים, השתתפותו הפעילה של גיורא בפגישה והתחייבותו למשכן את ביתו, גרמה להם להאמין, כי גיורא  רואה עצמו אחראי להחזר ההלוואה ועל כן יש לפרש את התנהגותו כהתחייבות לערוב לחובו של בוריס. לגרסתם, בהסתמך על מצג זה ניאותו להתאזר בסבלנות ולהימנע בשלב זה מנקיטת פעולות לאכיפת זכויותיהם.  

לדבריהם, מאחר ובוריס לא השיב את הכספים, ולאחר שגילו התובעים, כי בוריס עזב את הארץ ללא שום הודעה מוקדמת, התקשרו לגיורא וביקשו ממנו שימשיך בטיפול בהשגת אשראי מן הבנק לצורך החזרת ההלוואות. גיורא מסר להם כי העניין סודר, אך בפועל, ההלוואות לא הושבו. על רקע זה התקיימה הפגישה בדירתה של אידה אשר הוקלטה על ידי אלון.

לטענת התובעים, מתוכן השיחה, שהתנהלה בין הצדדים והוקלטה, ניתן להסיק, כדלקמן:

א.    גיורא רואה עצמו אחראי באופן אישי להשבת ההלוואות.

ב.     גיורא רואה עצמו מוסמך לשאת ולתת על פירעון ההלוואות, וכך למשל, הוא מבקש לתת קדימות להלוואות של אידה וויקטור.

ג.       יש לראות בגיורא ערב לחובותיו של בוריס.

זאת ועוד, משיחה טלפונית, שניהל אלון עם בוריס לאחר שובו ארצה, שיחה שהוקלטה אף  היא, למדים על ערבותו של גיורא, כיוון שבוריס מדגיש את חבותו של גיורא להשבת ההלוואות.

4.       גרסת גיורא

לגרסת גיורא, לא רק שמעולם לא חתם על מסמך ערבות כלשהו, אלא שמעולם לא הסכים להיות ערב לחובותיו של בוריס כלפי התובעים או מי מהם.

בהתאם לעדותו, הוא עצמו לא היה מעורב בנטילת ההלוואות, ואין הוא יודע למה שימשו כספי ההלוואה. מעולם לא היה שותף של בוריס בעסקיו עם התובעים, או בעסקים אחרים של בוריס. לדברי גיורא, החל משנת 1994 עבד אצל בוריס כשכיר בלבד, בתפקיד מנהל מקצועי של הפנצ'רייה, בעסק בשם "גיורא שירותי סיכה" בראש העין. בשנת 2002, כאשר בוריס הרחיב את עסקיו והקים חברה בשם "שטיפת גיורא בע"מ", בה היה בוריס בעל מניות ומנהל יחיד, לא השתנה מעמדו של גיורא והוא נשאר להיות מנהל מקצועי שכיר של הפנצ'רייה בראש העין. מעורבותו של גיורא בעסקיו של בוריס החלה בשנת 2004, כאשר עסקיו של בוריס החלו לקרוס. בשלב זה רכש גיורא מבוריס את העסק שבראש העין בתמורה לתשלום חובות העסק נכון ליום 30.6.04, כפי שהוסכם בהסכם נ/4, שנחתם בין בוריס לבין גיורא.

גיורא חזר והכחיש, שהתחייב אי פעם לערוב לחובותיו של בוריס, ואף טען, כי מההקלטות, שתמליליהם הוגשו כמוצגים בתיק, לא ניתן ללמוד, שהוא נטל על עצמו איזושהי התחייבות כספית להשיב כספים, שהתקבלו כהלוואות ע"י בוריס, במקום בוריס. להפך, מההקלטות עולה, כי הוא חזר והדגיש בפני התובעים, כי בוריס הוא זה שישיב את כספי ההלוואות.

השאלה העומדת להכרעה

5.         השאלה העומדת בפני להכרעה הינה אחת, האם ניתן לראות בגיורא ערב לחובותיו של בוריס כלפי התובעים?

דיון

6.       חוק הערבות, תשכ"ז - 1967 (להלן: " חוק הערבות") קובע בסעיף 1 (א):

"ערבות היא התחייבותו של אדם לקיים חיובו של אדם כלפי אדם שלישי".