לא הוכח מעל לכל ספק סביר, כי נפילת ופציעת הולך רגל נגרמה בשל פגיעת רכבו של הנאשם

הכרעת הדין

בתיק זה החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק ולקבוע, כי לא הוכח ברמת הוודאות הדרושה בהליך מעין זה שהיה מגע כלשהו בין רכבו של הנאשם לבין הולך הרגל - המנוח וכי לא ניתן לקבוע מעל לכל סביר שנפילתו ופציעתו של הולך הרגל, שבסופו של אישפוז בבית החולים מצא את מותו, לא היתה נפילה עצמית ללא קשר לנאשם או לרכבו.

האישום

1.         עניינו של תיק זה באירוע מיום 30.01.02, בשעה 14:00,  בסמוך לבית מס' 13 ברח' פבזנר בחיפה.

2.         עפ"י הנטען בכתב האישום, נהג הנאשם במועד הנ"ל, ברכב מסוג פולקסווגן מס' רישוי 57-627-18 (להלן: "הרכב") בדרך גישה לחנייה אשר מעבר למדרכה שליד הכתובת הנ"ל. הנאשם, שעמד לצאת מהחנייה, נכנס לרכבו והחל בנסיעה אחורנית לכיוון המדרכה וממנה לכיוון היציאה לכביש ותוך כדי נסיעה זו פגע עם חלקו האחורי שמאלי של רכבו בהולך רגל, מירון שכטר בן ה-92 (להלן: "המנוח"), שבאותה עת עבר במדרכה על פני דרך הגישה לחנייה. (אירוע זה ייקרא להלן: "התאונה").

כתוצאה מהתאונה, כך נטען, נגרם מותו של המנוח.

3.         בגין התאונה יוחסו לנאשם העבירות שלהלן:

א.         גרימת מוות ברשלנות - עבירה לפי סעיפים 40 + 64 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א - 1961. (להלן:  "פקודת התעבורה").

ב.         נסיעה אחורנית - עבירה לפי תקנה 45 לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961. (להלן: "תקנות התעבורה").

4.         בכתב האישום נטען עוד, כי התאונה ומותו של המנוח נגרמו באשמתו של הנאשם וכתוצאה מנהיגתו הרשלנית שהתבטאה כדלקמן:

            "א.       נהג ברכב ללא תשומת לב לנעשה בדרך שבכיוון נסיעתו.

ב.                  לא ראה את המנוח כלל.

ג.                    לא בדק אם הולכי רגל ובהם המנוח מצויים בקרבת רכבו ועוברים לתומם במדרכה, לפני שהחל נסיעתו אחורנית.

ד.                  נסע אחורנית שלא בבטחה וללא נקיטת אמצעי זהירות.

ה.                  לא נעזר במכוון למרות ששדה הראיה למהרכב (כך נרשם במקור) לאחור מוגבל.

ו.                    נהג ברכב במהירות בלתי סבירה לנסיעה אחורנית במקום בו עוברים הולכי רגל.

ז.          נהג ברכבו באי איכפתיות, בחוסר זהירות ובקלות ראש ולא כפי שנהג מן הישוב היה נוהג בנסיבות המקרה".

גדר המחלוקת

5.         באמצעות בא כוחו המלומד, כפר הנאשם בעובדות כתב האישום (למעט בנהיגתו ברכב והתחלת נסיעה לצורך יציאה מהחנייה) והדגיש כי לא היה שום מגע בין המנוח לבין רכבו של הנאשם. הסניגור הטעים, כי אין מחלוקת שהמנוח נפטר, אולם קיימת כפירה בקשר הסיבתי. הוא הוסיף, "המנוח אמנם מת כתוצאה מנפילה אך טענתנו היא שמדובר בנפילה עצמית שאיננה קשורה לרכב".