לא הוכח כי מדובר בגרימה או בהחמרה בפגיעה בגב ו/או בברך

כללי :

1.         העורר יליד 1972, גוייס לצה"ל בשנת 1990 ושוחרר בשנת 1993. במסגרת השרות, הוא היה בהנדסה קרבית, ושם נתבקש לעסוק בפעולות שדרשו מאמץ פיזי גבוה - כגון סחיבת מוקשים, הפעלת דחפורים בשטחים הרריים, ובמסגרת זו סבל מכאבים בגב תחתון.

            בשנת 1995, גוייס לשב"ס וממשיך לשרת שם עד עצם היום. במסגרת השב"ס, נדרש לבצע גם כן פעולות דחופות שדורשות מאמצים - כגון הרמת מיטות וחפצים כבדים.

2.         לפי דבריו, קרה אירוע ביום 7.2.03, סמוך לשעה 23:50, בעת ששהה בכלא מעשיהו - שם החליק במדרגות ונפגע בגבו התחתון ובברך שמאל. הוא קיבל טיפול בכלא מעשיהו, והופנה לביה"ח אסף הרופא, שם נבדק ושוחרר לביתו ומאז הוא סובל מכאבי גב תחתון שמתחזקים בעת מאמצים פיזיים.

            בגין האירוע, הגיש העורר תביעה וזו נדחתה ע"י ק. התגמולים.

3.         העורר צרף לערעור תצהיר, שם פרט את אופי שרותו.

דיון :

4.         המשיב הסתמך על חוות דעתו של פרופ' ביאליק, אשר ניתנה ביום 10.10.05, ובה קבע פרופ' ביאליק, כי אין קשר בין השירות ובין הכאבים וההגבלות מהן העורר סובל.

            פרופ' דניאל רייס, קבע בחוות דעתו, כי לעניין הברך השמאלית, מגיעים 5% נכות, שכן הפגיעה הותירה בעורר מחושים סוביקטיביים של כאב, ואילו עבור כאבי הגב, מגיעים 10% נכות צמיתה על רקע של הגבלה בתנועה בצורה קלה וזה עקב בקעים בין L4-S1. אולם, בגלל שינויים ניווניים - ספונדילוזיס, יש לקבוע מחצית על חשבון השרות.

טענה מרכזית של העורר היא (ראה סיכומיו בסעיף 2  לטענות), כי העורר לא עבר כל אירוע חריג עד התאונה מיום 7.2.03, ולכן יש לראות בתאונה שאותה תאר העורר, כסיבת הפגימות. לדעתו, הוא לא עבר עובר לתאונה, טיפול רפואי משמעותי ולכן התאונה היא הגורם לפגימות...

בעניין זה, קובע פרופ' ביאליק, כי העורר סובל מכאבי גב, אשר החלו מספר שנים לפני האירוע, על רקע פגם התפתחותי וכי לאחר מכן, לא נראה שינוי במצבו באמצעות הדמיה ואשר לברך שמאל אין כלל נכות.

            נזכיר כי העורר טוען כי נחבל ביום 7.2.96, שעה שהחליק על מדרגות בכלא מעשיהו. החבלה היתה בגב וגם בברך שמאל. שני הרופאים שחוו דעתם בעניין זה, פרופ' ביאליק ופרופ' רייס חלקו זה על זה, כשפרופ' ביאליק קובע כי העורר סבל מכאבי גב עוד לפני האירוע מיום 7.2.03 ולכן אין לקשור את כאביו לאירוע הנ"ל, בעוד שפרופ' רייס סבור, כי אכן האירוע הנדון לא גרם למצב גבו של העורר, אלא רק החמיר אותו בשיעור של 50% בגלל פגם התפתחותי. שני הרופאים מסכימים כי לעורר היה פגם התפתחותי,  וזה המשותף בין שניהם.

            יודגש כי מתוך עיון בחוות דעתו של פרופ' רייס הוא מציין כי בנובמבר 2002 לפני האירוע שקרה בשנת 2003, בוצעה בדיקת C.T. של עמוד השדרה ואז נתגלו בלטים דיסקאליים על רקע ניווני, ספונדילוזיס להלן ציטוט מחוות דעתו בעניין זה:

" C.T. מיום 10.11.02, בלט דיסקוס - L4-L5  לשמאל ללא קיפוח נויירולוגי וב- L5-S1 עם לחץ על שורש L5. ברווח זה ספונדילוליתזיס דרגה 1, על רקע ספונדילוזיס".

מכאן שכבר לפני האירוע אליו מתייחס העורר, הוא כבר סבל מפגימה בגבו.

בעבר סבל העורר מכאבי גב וקיבל ימי מחלה, היה זה בשנת 1992. 1998 בשנה זו נפל העורר מגובה של 2.5 מטרים והתלונן על כאבי גב. הכל נמצא בתיק הרפואי, כך גם בשנת 2000 וגם בשנת 2001 ו-2002 בשנה זו. קיבל 4 ימי מחלה בגין כאבי זה.

היבט משפטי :

5.         מדובר בשירות ארוך בין כ-10 שנים, אין על כך חולק.  ההלכה קובעת כי בהעדר אירוע מסויים שאינו טריוויאלי הקושר את הפגימות לשרות, אין בכך די.