לא הוכח כי הצוואה נחתמה תחת השפעה בלתי הוגנת

1.         תובענה לקיום צוואה, צוואתו של המנוח ש.י. ז"ל (להלן: " המנוח" ), צוואה בכתב יד מיום 8.5.1988 (להלן: "הצוואה"), והתנגדות לה.

2.         א.         הצוואה נחתמה בפני שני עדים, עורכי דין, במשרדם. בצוואה

הנחיל המנוח     את כל רכושו "בלא יוצא מן הכלל ומכל מין וסוג שהוא" לתובעת. המתנגדים - אחות המנוח (הנתבעת 3) ושני אחייניו (ילדי אחיו שהלך לעולמו לפניו הם הנתבעים 1,2) - טענו לפסלותה של הצוואה מחמת כמה וכמה פגמים שנפלו בה -  המנוח לא ידע להבחין בטיבה של צוואה (ס' 12 להתנגדות); הצוואה נחתמה בעורמה, בהטעיה ובתרמית (ס' 12 להתנגדות); לחץ והשפעה בלתי הוגנת (ס' 12, 13 לתצהיר משלים להתנגדות אשר היווה    בהסכמה חלק ממנה. ר' ישיבת יום 26.6.00 ש' 1-4 וישיבת יום 25.10.01 ש' 1-4. התצהיר הוגש בבש"א 6678/00. בתצהיר זה, שנחתם על ידי הנתבע 2, חזרו הנתבעים על הטענה, כי המנוח לא ידע להבחין בטיבה של צוואה. ס' 15 לתצהיר).

ב.         אשר לצורת הצוואה - כיוונו הנתבעים את טענותיהם לפגמים הבאים - תאריך הצוואה לא כתוב בכתב ידו של המנוח; המנוח אינו מציין מי העדים שבפניהם חתם או הצהיר שזו צוואתו ומי הקריא לו את הצוואה ; המנוח לא הצהיר שזו צוואתו; חתימות עדי הצוואה אינן מופיעות על הצוואה עצמה אלא על דף נלווה עליו לא  מופיעה חתימת המצווה דבר המלמד, כי המנוח חתם על הצוואה שלא בנוכחות העדים (ס' 18 להתנגדות וס' 16 לתצהיר המשלים להתנגדות).

ג.          את טענותיהם כנגד תקפות הצוואה חותמים הנתבעים  בטענה, כי לכאורה לפחות, חתימת המנוח מזויפת באשר אין מתחתה אישור בפני מי היא נעשתה.

3.         מכל שלל הטענות שנטענו על ידי הנתבעים כלפי תקפות הצוואה נותרנו, בתום הליך הבאת הראיות, שהשתרע על פני ישיבות רבות וכלל מעל 260 עמודי פרוטוקול עם שתיים בלבד - לחץ והשפעה בלתי הוגנת תוך הכוונה למעורבות של התובעת בנסיבות עריכת הצוואה מעורבות שיש בה כדי להצביע על קיומה של השפעה בלתי הוגנת, גם אם לא עולה היא כדי מעורבות במובן סעיף 35 לחוק הירושה, תשכ"ה - 1965.

בפתח הסיכומים מבהירה ב"כ הנתבעים, כי הטענה המרכזית והיחידה תהא הטענה של השפעה בלתי הוגנת וכי הטענה, כי המנוח לא ידע להבחין בטיבה של צוואה לא תועלה על ידה (ס' 1 לסיכומים ור' גם ס' 241 לסיכומים).

ב"כ הנתבעים נמנעה גם מלטעון בסיכומים לפגם צורני בצוואה וככל שנדרשה היא לפגמים אליהם כיוונו הנתבעים בהתנגדות ובתצהיר המשלים נעשה הדבר כדי לחזק את הטענה המרכזית והיחידה שלה - השפעה בלתי הוגנת (ר' ס' 246 לסיכומים).

השפעה בלתי הוגנת - משפטית

4.         א.         המושג 'השפעה בלתי הוגנת' זכה לבחינה מעמיקה בפסק דינה של כב'

השופטת שטרסברג-כהן בע"א 4902/91, שדמה גודמן נ' ישיבת בית מדרש

גבוה לדיינות ע"ש הרב שלמה מוסאיוף  מט(2) 441, 448-450, (להלן: "גודמן מוסאיוף"). הנלמד מאותה בחינה - יש להבחין בין ההשפעה כשאלה עובדתית, אם היתה כזו אם לאו, לבין אי ההגינות שבהשפעה כשאלה ערכית נורמטיבית, כשעל בית המשפט לקבוע אותה על פי מושגים של מוסר אישי ושל מוסר חברתי תוך שהוא מכוון לרצונו האמיתי של המצווה. השופט חשין כיוון להבחנה זו עוד בע"א 5185/93, היועמ"ש נ' מרום מט(1) 318, 331 והדגיש, כי ענין לנו בהשפעה בלתי הוגנת, בהשפעה שאינה השפעה שגרתית, מעשה של יום יום, אלא בהשפעה שיש בה מרכיב של אי הגינות על פי המושגים החברתיים המוסריים שלנו.

ב.         ההבחנה האמורה מעמידה קושי ניכר בקביעת מאפיניה של ההשפעה הבלתי הוגנת ותחימת גבולותיה שכן ההבדל בין השפעה לגיטימית ובין השפעה בלתי הוגנת הוא לעתים מעורפל ואינו ניתן לתחימה חד-משמעית (השופטת כהן בפרשת גודמן נ' מוסאיוף, שם 448) כך שאין בנמצא רשימה סגורה של מבחנים לקביעת קיומה של השפעה בלתי הוגנת, לקביעת "אי ההגינות" בהשפעה.

ג.          עם זאת, ניתן למצוא, בפסיקתו של ביהמ"ש העליון, כמה וכמה כללים, אם תרצו מבחני עזר, שנועדו לסייע לבתי המשפט, הנדרשים כדבר שבשיגרה לבחינתה של טענה זו, להכריע במקרה הספציפי המונח בפניהם. כך בע"א 2500/03 שטיינר נ' מפעל ארגון עולי מרכז אירופה, נ(3) 338 קובע בית המשפט, כי על קיומה של השפעה בלתי הוגנת ניתן ללמוד מגורמים שונים ומשתנים - מצבו הפיזי של המצווה, מצבו המנטאלי והנפשי, מידת חולשתו וסוג התלות שהוא תלוי בזולת, בדידותו וניתוקו מאנשים אחרים, מערכת הקשרים בינו לבין האדם שהוא נזקק לשרותיו וקשריו עם אחרים - כל אלה יש בהם כדי להשפיע על מידת השתעבדות הרצון של המצווה  ואובדן השליטה בעצמו , או על חשש מפני קיומו של מצב שכזה. גורמים שונים ומשתנים אלה רוכזו והורחבו בפסק דינו של השופט מצא בדנ"א 1516/95, מרום נ' היועמ"ש  נב(2) 813 לכדי ארבעה אבני בוחן עיקריים:

*           תלות ועצמאות: זהו מבחן של מידה המבוסס על שני מושגים הפוכים, כשהמבחן הבסיסי לקביעה בדבר קיומה של תלות  הוא מבחן העצמאות. השאלה שבית-המשפט צריך ליתן עליה תשובה היא - האם המצווה, בתקופה הרלוונטית לעשיית הצוואה, היה עצמאי הן מהבחינה הפיזית והן מהבחינה השכלית - הכרתית. ככל שהיה המצווה עצמאי יותר באותה תקופה, מכל אחת משתי הבחינות האמורות, תתחזק הנטיה לשלול את קיומה של תלות המצווה בנהנה, וההיפך.  את התשובה לשאלה יש לבחון לאורך תקופה נתונה, אך לא פחות חשוב הוא לברר את מצבו במועד עריכת הצוואה. כן חשוב לציין, כי תלותו המוחלטת של המצווה מן הבחינה הפיזית אינה עדות מספקת לתלותו בזולת. יתכן שעצמאותו מבחינה שכלית - הכרתית תחפה על תלותו הפיזית ותוביל למסקנה, כי חוסר העצמאות / התלות הפיזית לא גרעה כלל מעצמאותו.

*           תלות וסיוע: מקום בו מתברר, כי המצווה אכן לא היה עצמאי, ועקב כך נזקק לסיוע הזולת, מתעורר צורך לבחון אם הקשר שהתקיים בינו לבין הנהנה התבסס על מתן הסיוע שהמצווה נזקק לו; אם היה זה הנהנה, אשר סייע למצווה להתגבר על קשייו ומגבלותיו, ייטה בית-המשפט לקבוע שהמצווה היה תלוי בנהנה. בהקשר זה יש לבחון אם מבחינה עובדתית הסתייע המצווה גם באחרים. הדעת נותנת  שכאשר אנשים אחדים חולקים ביניהם את מטלות הסיוע, מידת התלות של המצווה בכל אחד מהם היא מטבע הדברים קטנה יותר ומתמעט החשש להיווצרות תלות העלולה להיות פתח להשפעה בלתי-הוגנת.

*           קשרי המצווה עם אחרים:          מבחן משנה העשוי לסייע לבית-המשפט להכריע בדבר מידת התלות של המצווה בנהנה. ככל שיתברר, כי בתקופה הרלבנטית לעריכת הצוואה, היה המצווה מנותק לחלוטין מאנשים אחרים, או שקשריו עם אחרים היו מועטים ונדירים, תתחזק ההנחה בדבר תלותו של המצווה בנהנה. עצם בידודו של המצווה מן העולם יש בו כדי להגביר את תלותו בנהנה. מכאן שלעניין ההכרעה בשאלת התלות אין זה מעלה ואין זה מוריד מה גרם לבידודו של המצווה, אם זה הנהנה בהתנהגותו או אפילו הנהנה עצמו משום מצבו האובייקטיבי.

*           מבחן נסיבות עריכת הצוואה:      מבחן זה עניין לו בפסלותה של צוואה מחמת מעורבותו של הנהנה בעריכתה / עשייתה: סעיף 35 לחוק הירושה. עם זאת, בנסיבות בהן המעורבות לא עלתה כדי המעורבות הנדרשת להפעלתו של סעיף 35 לחוק, יהא בה, במעורבות כדי להוות ראיה לכאורה לקיומה של השפעה בלתי-הגונת או למצער שיקול רלוונטי להקמת חזקה בדבר קיומה של השפעה כזאת עליו.

            גם אבני בוחן אלה אינם בגדר רשימה סוגיה ובית-המשפט רשאי לעשות שימוש במבחנים נוספים לגיבוש הכרעתו, מבחנים הנגזרים או המתחייבים מנסיבותיו של המקרה הנדון בפניו גם אם מתאימים הם למקרה הנתון שבפניו בלבד.

ודוק!    התואר המפוקפק 'בלתי הוגנת', המתלווה אל ההשפעה, הינו תוצר של אופי מערכת היחסים שבין המשפיע והמושפע על כל מרכיביה והוא נלמד מנסיבות ההפעלה של יכולת ההשפעה, שהיתה נתונה בידי הנהנה ומנסיבות ההפעלה של ההשפעה עצמה. המטרה העומדת ביסוד ההשפעה, ו/או התוצאות שאותן ביקש הנהנה להשיג אינן רלבנטיות 'להדבקת' תואר זה להשפעה במקרה נתון (ע"א 7506/95, שוורץ נ' בית אולפנא בית אהרון וישראל נד(2) 215). רוצה לומר, לא תוכנה של הצוואה הוא הקובע את קיומה של אי ההגינות בהשפעה אלא נסיבות עריכתה והליכי עריכתה (ע"א 750/90, כולל בית יהודה נ' גוטר מה(1) 498).