לא אשר את הטיסה והחמיץ אותה- אשם תורם בשיעור של 100%

התובע במקרה דנן אמור היה לשוב ארצה ממינכן, בטיסת ארקיע, יחד עם אשתו ושני ילדיו. לטענתו, כשהגיע לשדה התעופה, על מנת לעלות לטיסה האמורה, התברר לו כי הטיסה הוקדמה וכבר יצאה.

התובע טוען לרשלנות הנתבעות, אשר לא הודיעו על הקדמת הטיסה האמורה וכך גרמו לו לנזקים המסתכמים ב - 15,000 ש"ח.

הנתבעות מצידן טוענות, כי ניסו ליצור קשר טלפוני עם התובע על מנת להודיע לו על שינוי מועד הטיסה האמורה, ואף השאירו לו שלוש הודעות בטלפון הסלולרי. התובע מאשר את ההודעות האמורות ואולם לטענתו שמע אותן רק לאחר שובו ארצה.

הנתבעת 2 מוסיפה וטוענת, כי היה על התובע לאשר את הטיסה כ-72 שעות לפני המראתה המתוכננת, ואילו היה עושה כן היה יודע אודות שינוי שעת ההמראה וחוסך לעצמו את עוגמת הנפש והנזקים שנגרמו לו לטענתו.

לאחר שקראתי את כתבי טענות הצדדים על נספחיהם ושמעתי אותם ארוכות בדיון שנערך בפניי ביום 15/11/07, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

התובע עצמו מאשר כי על כרטיס הטיסה שלו היה כתוב שיש לאשר את המקומות שהוזמנו כ-72 שעות לפני המראת הטיסה, ומשלא עשה כן, אין לו לבוא בטענות אלא כלפי עצמו.

בשולי הדברים אציין, כי התובע הפנה את בית המשפט למספר פסקי דין, אשר לשיטתו תומכים בטענותיו. לאחר שעיינתי בפסקי הדין האמורים, מצאתי שרובם אינם מתאימים למקרה שבפנינו, הואיל והנסיבות והעובדות שם שונות משמעותית מכאן. כך לדוגמה, בעוד בתק 6320/05 (תביעות קטנות ת"א) ד"ר פולמן נגד חב' השטיח המעופף בע"מ, שם היה מדובר באיחור לטיסה שטרם המריאה ואשר אף על פי כן התובעים לא הועלו לטיסה האמורה. ואילו כאן, התובע הגיע לטיסה האמורה לאחר שכבר המריאה.

לאור האמור לעיל, הריני סבור כי לתובע אשם תורם מכריע עד כדי 100%, מאחר שלא אישר מקומותיו בטיסה האמורה, עליה היה אמור לעלות.

סופו של דבר, כאמור לעיל, התביעה נדחית.

בנסיבות העניין ועל מנת שלא להכביד עם התובע אין צו להוצאות.

ניתן היום כ"ח בשבט, תשס"ח (4 בפברואר 2008) בהעדר הצדדים.

הקלדנית: נאוה ד.