ל' תדלוק ושירותים בע"מ נ' אבי חי יחיאל

1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופטת מ' נד"ב) מיום 4.5.2018, שבמסגרתה נקבע אופן חישוב שוויה של הטבה שהתחייבה המבקשת ליתן לציבור לקוחותיה, וזאת מכוח הסכם פשרה שאליו הגיעו הצדדים לבקשת אישור תובענה כייצוגית שהוגשה בשנת 2012 (להלן: בקשת האישור). כפי שיפורט להלן, דינה של בקשת רשות הערעור להידחות על הסף בלא צורך בתשובת המשיב; אך תחילה, תובא בתמצית השתלשלות ההליך בבית המשפט המחוזי.

בקשת האישור

2. עניינה של בקשת האישור הוא בצו פיקוח על מצרכים ושירותים (מחירים מרביים בתחנות תדלוק), התשס"ב-2002 (להלן: צו הפיקוח). צו הפיקוח קובע מחיר מרבי למוצרי בנזין; ובתוך כך מבהיר הצו כי בתחנה שבה מספר המשאבות לתדלוק עצמי נופל מן הקבוע בצו, לא ניתן להוסיף למחיר הבנזין תשלום עבור שירותי תדלוק (להלן: דמי שירות) – וזאת אף במקרה של מכירה בשירות מלא (סעיף 3(ג) לצו הפיקוח). ל' תדלוק ושירותים בע"מ היא חברה המנהלת תחנת תדלוק בתל אביב (להלן: המבקשת ו-התחנה); ועל פי הנטען בבקשת האישור שהגיש נגדה המשיב, מספר המשאבות לתדלוק עצמי בתחנה קטן מן הקבוע בצו הפיקוח ועל כן אין המבקשת רשאית לגבות בתחנה זו דמי שירות כלל.

           במוקד בקשת האישור ניצבה הטענה שלפיה המבקשת מחייבת את לקוחותיה בדמי שירות שלא כדין ותוך הפרה של הוראות צו הפיקוח. הסעד שהתבקש עבור הקבוצה הוא פיצוי כספי בגין הסכומים שנגבו שלא כדין; וכן התבקש צו עשה המורה למבקשת לשנות את מצבת המשאבות בתחנת התדלוק. בתשובת המבקשת לבקשת האישור נטען כי מספר המשאבות לתדלוק עצמי בתחנה נפל מן הקבוע בצו הפיקוח למשך תקופה קצרה בלבד – וזאת בשל סכסוך בין המבקשת לבין חברת הדלק "פז". 

           לאחר ישיבה מקדמית בבקשת האישור, ביום 18.6.2014 הגישו הצדדים לבית המשפט המחוזי בקשה לאישור הסדר פשרה. בהמשך נערכו תיקונים בהסדר המוצע, בית המשפט מינה מומחה לבדיקת היקף גביית היתר בתחנה בעת הרלוונטית (רו"ח דוד קאופמן, להלן: המומחה), ובוצעה הפרוצדורה הקבועה בסעיפים 18 ו-19 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (פרסום, וקבלת עמדות היועץ המשפטי לממשלה והממונה על הגנת הצרכן). נוסף לזאת, ובהתאם להסכמת הצדדים, נערכה ישיבת הוכחות לצורך קביעת משך התקופה שבה פעלה המבקשת בניגוד להוראות צו הפיקוח.

3. בפסק דין מיום 25.9.2016 אישר בית המשפט המחוזי את הסדר הפשרה בין הצדדים. נקבע כי הסדר זה יחול על כל לקוחות המבקשת שתדלקו את רכביהם בדלק 95 או 96 אוקטן בשירות מלא בתחנה, "ושילמו תוספת שירות מלא, או תוספת בגין תדלוק בשעות הלילה או בימי מנוחה, או שתיהן גם יחד, החל ממועד כניסתו של הצו לתוקף (2.4.06) ועד יום הגשת התביעה והבקשה לאישורה (3.9.12)" (להלן:הקבוצה).

           בתמצית, המבקשת התחייבה לסמן את כל המשאבות לתדלוק עצמי בתחנה כנדרש בצו הפיקוח, וכן להשיב 70% מן הסכום שגבתה לכאורה שלא כדין מחברי הקבוצה. בהקשר זה נקבע על יסוד חוות דעת מאת המומחה מיום 15.2.2016, כי גביית היתר מסתכמת בסכום כולל של 2,976,023 ש"ח – ועל כן סכום ההשבה הועמד על פי מתווה הפשרה על 2,083,216 ש"ח. עוד על פי הסדר הפשרה שאושר, ההשבה תתבצע באופן הבא:

"א.  החל ממועד התחילה, יוכלו הלקוחות בתחנת התדלוק לתדלק את רכבם בשירות מלא במחיר תדלוק בשירות עצמי (וללא תוספת לילה וחג) (להלן: 'הטבת תדלוק'). 'מועד התחילה' הוא '60 ימים לאחר אישור הסכם זה על ידי בית המשפט'.

ב.    בתום כל תריסר חודשים קלנדריים למן מועד התחילה, ינפיק המומחה המוסכם דו"ח המפרט את סך כל ההטבה שנוצלה במשך התקופה נושא הדו"ח. הדו"ח יוגש לב"כ המבקש (המשיב-ע'ב') ולבית המשפט. סכום ההטבה יחושב לפי הנוסחה כדלקמן: מכפלה של מספר התדלוקים שבוצעו בהפרש שבין מחיר השירות העצמי למחיר שהיה נגבה בתדלוקים בשירות מלא (תדלוקים העשויים לכלול גם תוספת לילה או חג), אלמלא מתן ההטבה (להלן: 'דו"ח ניצול ההטבה').

ג.    המשיבה תיתן את הטבת התדלוק עד למיצוי מלוא סכום ההשבה, ולא מעבר לסכום ההשבה. אם במהלך מתן הטבת התדלוק יתברר ששווי הטבת התדלוק שניתנה עד למועד מסוים מכסה את סכום ההשבה כאמור, המשיבה לא תמשיך לתת את הטבת התדלוק." (ההדגשות שלי-ע'ב').