ל.ק נ' המרכז הרפואי ע"ש סוראסקי ואח'

1.עסקינן בתביעת נזיקין לפיצוי בגין נזק גוף, שעניינה בניתוח לקיצור קיבה מסוג Laparoscopic Sleeve Resection (להלן: "הניתוח", "ניתוח שרוול"), שעברה התובעת, ילידת x.1984, ביום 22.10.2013 במרכז הרפואי ע"ש סוראסקי (להלן: 'בית החולים', 'בית החולים איכילוב') בשל השמנת יתר.

התביעה הוגשה כנגד בית החולים 'איכילוב' ומדינת ישראל כבעליו בטענה לרשלנות רפואית, אשר ארעה, על פי הנטען, בשלב הפרה-ניתוחי והפוסט-ניתוחי.

יודגש כי אין בפי התובעת כל טענה לרשלנות הנוגעת למהלך הניתוח עצמו (ראו סעיף 14 לכתב התביעה).

2.שתיים הן טענות התובעת ביחס לשלב הפרה-ניתוחי.

האחת עניינה בעצם הפנייתה לניתוח, כטיפול בהשמנת יתר, בהינתן העובדה שה- BMI שלה היה נמוך מ- 40, דהיינו; נמוך מהסף התחתון.

השנייה נוגעת להסבר הלוקה בחסר בעל פה ובכתב, שניתן לה באשר לסיכונים שבניתוח, כמו גם לסיבוכים האפשריים, אשר בעטיו לא ניתן לראותה כמי שנתנה 'הסכמה מדעת' לביצוע הניתוח (ראו סעיף 69 לכתב התביעה).

3.בהתייחס לשלב הפוסט-ניתוחי נטען כי הטיפול שניתן לתובעת בבית החולים 'איכילוב', אליו הועברה מבית החולים 'כרמל' ביום 3.11.2013, בעקבות דלף והדרדרות במצבה, היה רשלני וחרג מהפרקטיקה הרפואית הנוהגת - תחת ביצוע בדיקת CT בסמוך לאשפוזה החוזר וניקוז הדלף, טופלה טיפול שמרני ו"רק בתאריך 19.11.13 , 16 יום לאחר שאושפזה בביה"ח איכילוב, ו-19 יום לאחר שבוצעה בדיקת CT בביה"ח כרמל שהדגימה דלף, "נזכר" הצוות הרפואי בבי"ח איכילוב להורות על ביצוע בדיקת CT בטן עם חומר ניגוד", אשר הדגימה "תפליט פלאורלי בינוני משמאל עם תמט נלווה חלקי של ה-LLL ובאזור תת שרעפתי שמאלי לוקליזצית נוזל בקוטר 6.0 X 5.3 ס"מ עם בועות אוויר ללא חומר ניגוד בתוכה, ובסמוך לוקליזציה שניה... המכילה פלס אוויר נוזל וחומר ניגודי בתוכה", תהליך שלא היה "נגיש לניקוז בגישה מלעורית" וחייב ביצועו של ניתוח לפרסקופי נוסף לניקוז (סעיף 30 לכתב התביעה) (הדגשה במקור).

4.עוד נטען לרשלנות ברישום הרשומה הרפואית (סעיפים 65-68, 71א לכתב התביעה) ולהעברת נטל הראיה לכתפי הנתבעים מכוחם של הכללים "הדבר מדבר בעד עצמו" (סעיף 58 לכתב התביעה) ו"נזק ראייתי/היזק ראייתי מובנה" (סעיף 71 לכתב התביעה).

5.התובעת סמכה טענותיה שברפואה על שתי חוות דעת רפואיות שערך פרופ' מיכאל קראוס, מומחה בכירורגיה כללית (במועד מתן חוות הדעת שימש כמנהל השירות לכירורגיה אנדוקרינית במרכז הרפואי 'הלל יפה'), בהן התייחס לשאלת החבות והנזק שבתחום מומחיותו (ת/6, ת/7), וכן על חוות דעתה של ד"ר ברוריה פסטרנק גונן מומחית בפסיכיאטריה.

פרופ' קראוס העמיד את נכותה הרפואית הצמיתה של התובעת על 40% "בגלל מצב לאחר ניתוח בטן עם הפרעות נכרות בדרכי העיכול ומצב כללי ירוד" + 10% "בגין צלקות מכערות בבטן" וד"ר פסטרנק גונן על 30% בגין "Adjustment disorder".

6.הנתבעים בכתב הגנתם הכחישו את כל המיוחס להם.

באשר לשלב הפרה-ניתוחי טענו כי "נתוניה האישיים של התובעת וממצאי בדיקותיה היו אינדיקציה לניתוח לקיצור קיבה", אשר "בוצע רק לאחר שקיבלה התובעת כל ההסברים הנדרשים וניתנה הסכמתה מדעת לביצועו, לרבות על ידי חתימתה על טופס הסכמה מדעת" (סעיפים 1ה'-ו' לכתב ההגנה).