ל' נ' מדינת ישראל

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' הרכב השופטים: א' הלמן – סג"נ; י' שיטרית; ו-ס' דבור), בע"פ 24020-11-17, מיום 8.3.2018. בגדרו של פסק הדין, נדחה ערעורו של המבקש על הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט השלום בנצרת (כב' השופטת הבכירה ד' שרון-גרין), בת"פ 45260-10-14, מיום 25.5.2017, ומיום 26.9.2017.

רקע והליכים קודמים

2. נגד המבקש הוגש כתב אישום לבית משפט השלום בנצרת, המייחס לו עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. מעובדות כתב האישום עולה, ביום 11.8.2014, הגיע המבקש לביתה של בת זוגו לשעבר (להלן: המתלוננת), שם היה גם בן זוגה הנוכחי של המתלוננת (להלן: המתלונן). המתלוננת הסכימה להכניס את המבקש לביתה על מנת למסור חפצים לבתם המשותפת. משנכנס המבקש לבית, הוא פנה אל המתלונן ודרש ממנו לסיים את הקשר עם המתלוננת. בשלב זה, דרש המתלונן דרש מהמבקש לעזוב את הבית, שאחרת הוא יזמין משטרה, ובתגובה לכך תקף המבקש את המתלונן, שלא כדין, תוך הנחתת אגרופים בפניו ואף קרע את חולצתו של המתלונן, עד אשר הצליחה המתלוננת להוציא את המבקש מהבית. נטען בכתב האישום, כי המבקש גרם במעשיו חבלות של ממש למתלונן, היינו, המטומה מתחת לעינו השמאלית, נפיחות בשפתו העליונה ושריטה מעל כתפו הימנית.

3. ביום 25.5.2017, בהכרעת דין מפורטת ומנומקת כדבעי, ולאחר ניהול משפט הוכחות, הרשיע בית משפט השלום את המבקש בעבירה שיוחסה לו. בית המשפט השלום נתן אמון מלא בגרסאותיהם של המתלונן והמתלוננת, וייחס לעדותם "את מלוא המשקל הראייתי". בית משפט השלום קבע, כי האירועים התרחשו באופן שתואר על ידי המתלוננים, ובהתאם לכך נקבע כי לאחר שהמבקש נכנס לדירת המתלוננת, הוא תקף את המתלונן כמתואר בעובדות כתב האישום. לעומת זאת, עדותו של המבקש הותירה "רושם בלתי אמין" על בית משפט השלום, בהיותה "מנוקדת בסתירות פנימיות וחיצוניות". לפיכך, דחה בית משפט השלום את גרסתו של המבקש, לפיה המתלונן "תקף אותו במספר אגרופים, והפילו לכיוון המדרגות, כאשר הנאשם [המבקש] מתגונן ממכותיו".

במסגרת הכרעת דינו, נתן בית משפט השלום את דעתו לעובדה כי השוטר אשר שימש במקרה זה כחוקר (להלן: השוטר או החוקר), "פעל בניגוד עניינים בעת שטיפל בתיק החקירה בו מעורב המתלונן, ביניהם קיימת היכרות ידידותית קודמת". ההיכרות הקודמת בין השוטר למתלונן באה לידי ביטוי בכך שהשניים יצאו למספר טיולי שטח במהלך השנתיים האחרונות, ביחד עם חברים משותפים. בעקבות ניהול החקירה דנן על ידו, נידון השוטר לנזיפה במסגרת הליך משמעתי שהתקיים בעניינו. עם זאת, סבר בית משפט השלום, כי ניגוד העניינים שדבק בפעילותו של השוטר לא פגע בחקירת המקרה, בציינו כי:

"בסופו של יום, התרשמתי כי חרף טעותו המהותית של השוטר, אשר בחר לטפל בתיק זה למרות ניגוד העניינים, בפועל, ביצע השוטר את הפעולות הנדרשות. לא התרשמתי שתוכן ההודעות שגבה הושפע באופן מהותי על ידי ניגוד העניינים. להתרשמותי, כל חוקר תורן סביר, היה מבצע את הפעולות שביצע השוטר, ובאופן דומה. מרבית הראיות שנשקלו במסגרת הכרעת דין זו הן עצמאיות ונפרדות מניגוד העניינים שאופף את השגתו."

          בית משפט השלום דחה, בהקשר זה, את טענתו של המבקש כי עומדת לו הגנה מן הצדק, נוכח ניגוד העניינים האמור. בית משפט השלום קבע, אמנם, כי עצמת הפגם שנפל בחקירת התלונה בעניינו של המבקש, עקב ניגוד העניינים של החוקר, "אינה מבוטלת", אך בצד זאת סבר בית משפט השלום, כי חרף הפגם, אין בקיומו של ההליך הפלילי נגד המבקש "משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות". זאת, לאור העובדה כי עדויות המתלונן והמתלוננת, אשר התקבלו כמהימנות, "עברו את כור ההיתוך של החקירה הנגדית"; ובנוסף לכך, ה"חלק הארי של הראיות שהונחו לפניי [בית משפט השלום], קיומן הוא עצמאי ונפרד מניגוד העניינים שהיה כרוך בהשגתן". בין היתר, התייחס בית משפט השלום לעדותו של סייר משטרתי, אשר הגיע לדירת המתלוננת זמן קצר לאחר האירוע, וראה את המתלונן כשהוא חבול ומדמם, וזאת, טרם שהחל טיפולו של החוקר בתיק. עוד הוסיף בית משפט השלום וקבע, כי יכולתו של המבקש להתגונן לא נפגעה, בשים לב לחקירה שנעשתה על ידי השוטר, אשר כללה פעולות חקירה "מקובלות וסבירות". עוד ציין בית משפט השלום, כי הגם שהחלטתו של השוטר לקיים את החקירה חרף היותו במצב של ניגוד עניינים היא החלטה שגויה, הרי ש"לא הוכח כי [השוטר] עשה זאת מתוך כוונת זדון". טענת המבקש, לפיה השוטר פעל להפללתו בשל הקשר הידידותי בינו לבין המתלונן, נדחתה על ידי בית משפט השלום.

4. ביום 26.9.2017, גזר בית משפט השלום בנצרת את דינו של המבקש, והשית עליו 6 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים, לבל יעבור עבירה של אלימות פיזית; פיצוי למתלונן בסך 1,500 ₪; וקנס בסך 2,000 ₪, או 20 ימי מאסר תחתיו.

5. המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת, במסגרתו השיג על הרשעתו בעבירה שיוחסה לו; על דחיית טענתו להגנה מן הצדק; ועל חומרת עונשו. ביום 8.3.2018, נדחה הערעור על כל רכיביו. אשר לטענת המבקש להגנה מן הצדק, אימץ בית המשפט את קביעתו של בית משפט השלום, לפיה לא הוכח כי ניגוד העניינים של החוקר גרם "לפגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות". עוד הוסיף בית המשפט המחוזי וקבע, כי לא נפגעה יכולתו של המבקש להתגונן, וכי השוטר פעל "כמצופה מחוקר סביר" ולא "מתוך זדון".