ל' נ' "אצה"

בפני תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף, ורכוש שלטענת התובעת נגרמו לה כתוצאה מתאונה שאירעה ביום 28.5.14, עת שביקשה להיכנס למסעדת "אצה" בעיר אשקלון (להלן: "המסעדה") בכדי לאסוף את הזמנתה ונתקלה בדלת הזכוכית שבכניסה למסעדה.

לטענת התובעת ביום 28.5.14 ביקשה להיכנס למסעדה על מנת לאסוף הזמנת מזון שביצעה קודם לכן, תוך כדי כניסה, היא נתקלה בדלת של המסעדה העשויה מזכוכית שקופה. לטענת התובעת, דלת הזכוכית האמורה לא סומנה לפי תקנה 8.06 לתקנות תכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל- 1970, (להלן: "התקנה") אשר מפנה לתקנה 2.2.13 ת"י 1928 חלק 4, (להלן: "התקן הישראלי") ועל כן לא הבחינה בדלת שהיתה סגורה ונתקלה בה.

התובעת טוענת כי בעקבות התאונה נגרמו לה נזקי גוף ונזקי רכוש. מהתיעוד רפואי שצירפה התובעת לתביעתה אנו למדים כי נגרמו לה חבלות בפנים, סטייה של מחיצת האף, חתך בשפה התחתונה, בנוסף נגרם לתובעת שבר בחלק העליון של השן הקדמית.

התובעת טוענת כי בנוסף לנזקים שלעיל, כתוצאה מהתאונה נשברו משקפי ראייתה, וכי נמנע ממנה להגיע להופעה שהתקיימה יום לאחר התאונה, אליה התכוונה ללכת.

לתמיכה בטענות אלו הציגה התובעת תמונות של דלת הזכוכית אשר צולמו על ידה ביום 29.5.14, יום לאחר התאונה, המעידות כי דלת הזכוכית לא סומנה כראוי לפי הוראת תקנה 2.2.2.13 ת"י 1918 חלק 4.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי ביום התאונה (אשר בדיון נציג הנתבעת אישר כי התרחשה) הייתה הדלת מסומנת על ידי כיתוב ברור של שם המסעדה, וכן באמצעות ידית אחיזה המותקנת על הדלת. עוד הוסיפה הנתבעת כי באותו הזמן היה המצב הביטחוני באשקלון מתוח (מדובר על התקופה שלפני מבצע "צוק איתן") וככל הנראה התאונה ארעה עקב פזיזות, מהירות או חיפזון של התובעת ולא עקב רשלנותה.