ל. ואח' נ' מ. (המנוח) ואח'

בפניי תביעה לסעד הצהרתי שהוגשה על ידי חלק מיורשי המנוחה xxxxx ז"ל - גב' xxx xxxxx, מר xxx xxxxx וגב' xxx xxxxx (להלן: "התובעים") כנגד בנו של המנוח xxxxx xxxxxx ז"ל, xxxxxx xx , יורשו החוקי (להלן: "הנתבע").

רקע

עניינה של תביעה זו היא אודות עיזבון המנוח xxxxx xxxxxx ז"ל (להלן: "המנוח"). המנוח היה נשוי בנישואין שניים, למנוחה xxxxx xxxxx ז"ל (להלן: "המנוחה").

המנוח נפטר ביום 31.08.09 והמנוחה נפטרה עשר שנים קודם לכן ביום 20.01.99.

תובעת 1, גב' xxx, היא אחותה של המנוחה והתובעים 2 ו-3 , מר xxx וגב' xxx הם אחייני המנוחה, ילדיה של אחותה xxxx xxxxxז"ל.

הנתבע הוא בן המנוח מנישואיו הראשונים ל xxxxx xxxxxx ז"ל.

מאחר שלמנוחים לא נולדו ילדים, לאחר פטירת המנוחה , הוצא צו ירושה לפיו יורשים את עיזבונה הם בעלה המנוח, התובעת 1 ואחותה הנוספת, אמם של התובעים 2-3. (ראה צו ירושה שצורף נספח 1 לכתב התביעה)

לטענת התובעים, בהסתמך על הלכת השיתוף בין בני זוג - שהרי עסקינן בבני זוג שנישאו בשנת 1968 וטרם חל עליהם חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 - יש לקבוע כי המנוחה הייתה זכאית למחצית הזכויות בחברת "xxx" (להלן: "החברה"), למרות רישומה של מניה אחת בלבד על שמה.

לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות , שכן התביעה הוגשה למעלה מ- 18 שנים לאחר פטירת המנוחה (20.1.1999) כאשר מנגד, השיבו התובעים כי נודע להם באשר לקיומה של החברה רק בשנת 2016 ולא קודם לכן.

ביום 16.01.18 , במסגרת דיון מקדמי שנערך בפניי, ניתנה החלטתי לפיה נוכח טענת ההתיישנות והשיהוי והיות ומדובר בחלוף שנים רבות ומהטעם שהתביעה הוגשה בנוגע לכלל נכסי המנוח לא רק בנוגע לחברה, הרי שיש לדון ראשית בסוגיית ההתיישנות.