כתריאל נ' פריימן

פסק דין

1.תחילתה של תביעה זו בכתב תביעה שהגיש התובע נגד הנתבע, בעקבותיה הוגש כתב תביעה שכנגד. ביום 10.2.11 ניתן פסק דין הדוחה את התביעה העיקרית, כך שנותרה להכרעה התביעה שכנגד בלבד.

2.התובע שכנגד היה בעליה של מסעדה ועסק למכירת מוצרי מזון ושירותי קייטרינג בשם ביסטרו (להלן: הביסטרו). הנתבע שכנגד הוא צעיר יליד ארה"ב שהגיע לישראל 2005 כשהוא בן 19, וכחודש לאחר מכן החל לעבוד אצל התובע שכנגד. לאחר מספר חודשי עבודה עזב הנתבע שכנגד את עבודתו בביסטרו והחל לעבוד במקום אחר. ביום 1.1.07 נחתם בין התובע שכנגד לבין הנתבע שכנגד הסכם ניהול להפעלת חנות לממכר מזון (להלן: ההסכם). על פי ההסכם הנתבע שכנגד שכר מן התובע שכנגד את הביסטרו לתקופה שמיום 1.1.07 עד יום 1.1.09. עוד נקבע בהסכם כי הנתבע שכנגד יפעיל את הביסטרו תמורת תשלום הוצאות שונות ואחוז מהרווחים לתובע שכנגד, כפי שאפרט להלן. בסופו של דבר ניהול העסק על ידי הנתבע שכנגד לא עלה יפה, והנתבע שכנגד סגר את העסק. התביעה והתביעה שכנגד עניינן חובותיהם הדדיות של הצדדים זה כפי זה מכח ההסכם.

3.בתביעה שכנגד טען התובע שכנגד כי הנתבע שכנגד הפר את הסכם השכירות וגרם לו נזקים בכך שלא שילם את דמי השכירות עבור חלק מהתקופה, לא שילם חשבונות חשמל, נטל ציוד וסחורה השייכים לתובע שכנגד וכן לא שילם לתובע שכנגד תמורת המוניטין והשימוש בציוד כפי שהתחייב בהסכם.

הנתבע שכנגד טען כי התובע ניצל את תמימותו, את גילו הצעיר, את חוסר ניסיונו ואת חוסר שליטתו בשפה העברית והוויה הישראלית. לטענתו כריתת ההסכם בין הצדדים נעשתה תוך חוסר תום לב מצד התובע שכנגד, אשר גרם לנתבע שכנגד להניח שמדובר בעסק משגשג שיצמיח לו רווחים נאים, וכן כי ההתקשרות בחוזה נעשתה תוך טעות והטעיה מצד התובע שכנגד. עוד טען הנתבע שכנגד כי התובע שכנגד ניצל את מצוקתו של הנתבע שכנגד וכי התקיימו התנאים המצדיקים ביטול ההסכם בשל עושק. הוא ביקש לבטל את ההסכם מכח סעיפים 14, 15, 18 לחוק החוזים [חלק כללי] התשל"ג-1973.

4.אני דוחה את טענות הנתבע שכנגד בנוגע לנסיבות כריתת החוזה, מטעמים אלה:

ראשית, אין מחלוקת על כך שהנתבע שכנגד עבד בביסטרו מספר חודשים תחת ניהולו של התובע שכנגד, ועסק בהכנת מזון, מכירתו ושירות הלקוחות. בתקופה זו למד הנתבע שכנגד את עבודתו וכן את סביבת העבודה, השפה, הקשר עם הלקוחות, אופי העסק וכדומה. לאחר מכן עזב הנתבע שכנגד את הביסטרו, עבר בתל אביב במקום אחר, ומשם חזר והתקשר בהסכם נשוא התביעה. מכל האמור עולה כי גם אם בתחילת דרכו הנתבע שכנגד היה חסר ניסיון, הרי שבמהלך תקופת עבודתו הן בביסטרו והן במקום העבודה האחר, הוא התערה בעבודה, למד את השפה העברית וניתנה לו אפשרות להכיר את עסקו של התובע שכנגד, הביסטרו, ואף להכירו תוך השוואה לעסק אחר שבו עבד. הנתבע שכנגד אף תיאר בעדותו כי למד עברית מהישראלים שאינם יודעים אנגלית (עמ' 8 שורה 14). בהמשך החקירה הבהיר כי לא ידע "עברית משפטית", אולם הוא דיבר עברית כשפת רחוב (עמ' 11 שורות 7-9).

5.על פני הדברים העיסקה בין הצדדים נראית עיסקה סבירה והגיונית, כאשר הנתבע שכנגד רכש מהתובע שכנגד עסק פעיל ובתמורה התחייב לשלם לו עבור הוצאות שונות וכן אחוז מסויים מהמחזור. הנתבע שכנגד אף היה מיוצג בעריכת החוזה על ידי עורכת דין (פרוטוקול עמ' 13). אמנם הנתבע שכנגד טען כי שכירות שירותיה של עורכת הדין נעשתה לצורך המו"מ ובחינת ההיבטים המשפטיים בלבד (סעיף 12 לתצהיר), אולם בסופו של דבר היה מי שיעמוד על זכויותיו בעת ההתקשרות בחוזה.

6.הנתבע שכנגד תיאר את הקשיים שנגרמו לו כתוצאה מכך שלא היה מודע למשמעות של ניהול עסק, מחסור במזומנים, תיפעול העסק, העסקת עובדים וכיוצ"ב (עדותו בעמ' 11 שורה 13 ואילך). אולם הקשיים הללו אינם ייחודיים לנתבע שכנגד והם מנת חלקו של כל אדם המנהל עסק ללא ידע וניסיון מוקדם. מצבו של הנתבע שכנגד מבחינה זו אינו שונה ממצבו של אדם אחר, ואינו נובע מכך שהוא עולה חדש, לא דיבר עברית וכדומה. הנתבע שכנגד החליט על צעד עסקי אשר התברר כמוטעה ולא תואם את יכולותיו. על כך אין לו להלין אלא על עצמו בלבד.

זאת ועוד: התובע שכנגד תיאר בתצהירו כי הנתבע שכנגד הפקיר את העסק בידי עובדים צעירים וחסרי ניסיון, וכמעט שלא נמצא במקום בעצמו לפקח עליהם (סעיף 9 לתצהיר). כך שכישלונו של העסק נבע מהתנהלות ושל הנתבע שכנגד ולא מפגם כלשהו במעשיו של התובע שכנגד.

7.הנתבע שכנגד טען כי התובע היפר את ההסכם ביניהם בכך שלא קיבל רישיון עסק, וכי הוא היה מודע לכך כיון שבקשתו לקבל רישיון עסק נדחתה בעבר.

אני דוחה את הטענה, שכן סעיף 7.1 להסכם מורה כי "היזם ישתדל לקבל מעירית בית שמש היתר להפעלת המסעדה במבנה...". דהיינו, חובתו של התובע שכנגד היתה לפעול לקבלת רישיון העסק, אך הוא לא התחייב להשיגו. התובע שכנגד העיד כי ניסה לקבל רישיון עסק וכי הנתבע שכנגד ידע שאין לעסק רישיון (עמ' 4 שורה 28-עמ' 5 שורה 1).

מכאן שהתובע שכנגד לא התחייב להשיג רישיון עסק ולא היפר התחייבות כזו.

8.אני דוחה, איפוא, את טענות התובע בדבר עילות ביטול ההסכם. מכאן יש לפנות לבחינת התביעה שכנגד על חלקיה השונים.

9.חשבונות החשמל

ברישא להסכם בין הצדדים הוגדר המונח "הוצאות תפעול" כ"כל התשלומים וההוצאות שיידרשו להפעלת המסעדה ובכלל זה דמי שכירות... חשמל, מים....". בסעיף 9 לחוזה נכתב כי הוצאות תפעול המסעדה במבנה במשך תקופת ההסכם יחולו וישולמו במלואן על ידי המפעיל. מכאן שחובת תשלום חשבונות החשמל בתקופת ההסכם חלה על הנתבע שכנגד.

התובע שכנגד צירף לתצהיר עדות ראשית שהגיש חשבונות חשמל לחודשים יולי, אוגוסט, ספטמבר 2007 בסכום כולל של 11,475.69 ₪.

אני מחייבת, איפוא, את הנתבע שכנגד בתשלום סכום של 11,476 ₪ בגין חשבונות החשמל.

10.דמי שכירות

גם דמי השכירות הוגדרו בהסכם כחלק מהוצאות התפעול כמפורט לעיל בעניין חשבונות החשמל.