כתובים נ' מועדון איב ואח'

פסק דין

עניינה של תביעה זו, בעוגמת נפש רבה שנגרמה לתובע, לטענתו, מאירוע יום-הולדת 60, שערך אצל הנתבעת 1, שבעליה הוא הנתבע 3 (להלן: "הנתבעים"), במהלך ניהול הדיון הסתבר, כי לנתבע-2 אין כל קשר למועדון ולפיכך התביעה נגדו נמחקה.

התובע שנמנה עם מועדון מעריצי וחקייני אלביס פרסלי טוען, כי הסכים עם הנתבע 3 לערוך יום-הולדת 60 במועדון שבבעלותו, כאשר התובע ואורחיו יהיו הקבוצה הדומיננטית במקום, תנתן להם ההזדמנות להביע את עצמם בשירה, וכן להקרין מצגת. בפועל, טען התובע, כי הערב החל בויכוח עם הנתבע-3, בנוגע לשתיה ועוגה שביקש התובע להכניס למקום, המשיך בדחיקתם לקרן זוית, הושבתם על כסאות רעועים, כאשר נשללה מהם היכולת לקיים שירת קריוקי כפי שהוסכם, ואף התובע עצמו, חתן היום-הולדת לא זכה לשיר, וכן כי המצגת שהכין לא הוקרנה. לדברי התובע ועדיו, השירות היה גרוע והאוכל גרוע עוד יותר.

מטעם התובע העיד התובע ושלושה מאורחיו, שחזרו והכבירו מילים על היחס הלא טוב שזכו ממלצרי ועובדי המועדון.

הנתבע לעומת זאת טען, כי התובע ביקר קודם לארוע במקום וידע בדיוק במה מדובר. מדובר בערב פתוח בו עשויים להתקיים ארועים נוספים והתובע ואורחיו היו ככל האורחים האחרים. הנתבע הדגיש, כי התובע ואורחיו שילמו 60 שקלים בלבד עבור ארוחה, וכי אכן הערב החל בויכוח שכן לא נהוג ואסור להכניס למועדון שתיה ואוכל, אולם בכל זאת לאחר ויכוח נתן הנתבע לתובע להכניס את השמפניה והעוגות שהביא שכן ריחם עליו ולא רצה לקלקל לו את הארוע. מטעם הנתבע העידו עוד הדי.ג'י. במקום שהעיד, כי לתובע ולאורחיו ניתנה הבמה, הם שרו כמה וכמה שירים, אך עליו להיות קשוב גם לאורחי המקום האחרים. כן העידה הברמנית, שסיפרה כי אכן הייתה תקלה עם ארוחה של שתיים מהאורחות, שלא הגיעה במועד אולם הן קיבלו פיצוי במזון נוסף.

לא למותר לציין, כי הדיון עלה לטונים גבוהים, כאשר כל צד היה נחוש בעמדתו ובצדקתו. התובע פגוע עד עמקי נשמתו מן היחס אליו זכה, והנתבע נחוש בכך שמדובר היה בהתנהלות רגילה והתובע קיבל מעל ומעבר ואין זאת אלא שהתובע ציפה לקבל יחס ודברים שכלל לא הובטחו לו.

כפי שהסתבר, הצדדים לא עיגנו את ההסכמות ביניהם בכתב ולא ניתן לחלוק כי לא מדובר היה בערב סגור, אלא בערב רגיל, פתוח לכולם, כאשר כל שהוסכם, כי התובע יוכל לחגוג יום-הולדת במקום, בערב פתוח בתנאים הרגילים של האורחים במקום, בלא כל הבטחה נוספת, ובוודאי שלא היה בידו להבין כי יקבלו את מרכז הבמה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ואף שברור כי התובע מרגיש פגוע ומאוכזב, באתי לידי מסקנה כי התובע לא הוכיח את תביעתו ודין התביעה להדחות. אין חולק שנטל ההוכחה על התובע, ואף שהתובע נותר בתחושה קשה, שכן לא חגג את יום-הולדתו כדבעי, הרי שלא היה בידיו לצפות כי בערב פתוח מסוג זה, יקבלו הוא ואורחיו שירות שונה מן האנשים האחרים שהתארחו במקום.

התובע לא הוכיח את מה שהוסכם עם הנתבע ולא עיגן את ההסכמות בכתב ולא בכדי. אין חולק שלא שולם כל סכום נוסף מלבד דמי כניסה למועדון. גם לא יכול להיות חולק, כי הערב החל בויכוח, שחלקו באשמת התובע, שכן לא ניתן היה לצפות שהנתבע יסכים להכניס אלכוהול ואוכל למועדון, כאשר מדובר במקום המתפרנס ממכירת אלכוהול ומזון. יתירה מזו, התובע ראה את המקום, ראה את גודלו, ראה את הכסאות, והיה צריך לצפות שיהיו במקום אנשים רבים אחרים.

מעדות הדי.ג'י התרשמתי, כי למרות הכל ניתנה לתובע ולאורחיו הבמה, המצגת הוקרנה לבסוף גם אם באיחור ואורחיו של התובע שרו, אף שהתובע לא זכה לעשות כן.

התביעה נדחית. בנסיבות העניין, שקלתי את הדבר, ואיני רואה לעשות צו להוצאות, נוכח התחושה שהנתבע יכל לעשות קצת יותר על מנת להפיס את דעתם של התובע ואורחיו ולמנוע את הגעתם אל כותלי בית המשפט.

ניתן היום, ג' אב תשע"ב, 22 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: