כתובה - חיוב תוספת כתובה באישה שתבעה גירושין

תיאור העובדות

הצדדים נישאו כדת משה וישראל ביום כ"ז בשבט תשע"א (1.2.2011), מנישואין אלו נולדה להם בת אחת.

האישה הגישה בפני בית הדין תביעת גירושין ותביעת כתובה אך הסכימה שתביעת הכתובה תידון לאחר הגירושין. הונחו בפנינו כתבי התביעה של האישה לגירושין ולחיוב כתובה וכן כתב הגנה של הבעל ובנוסף הוגשו סיכומי הצדדים.

התקיימו בפנינו כמה דיונים שבהם נידונה תביעת הגירושין וזאת מאחר שהבעל בתחילה לא חפץ בגירושין אלא בשלום בית, הגם שלמעשה הוא לא הגיש שום בקשה לשלום בית. אך לאחר כמה דיונים נעתר הבעל לבסוף לבקשת בית הדין והסכים למתן גט. ואכן הצדדים התגרשו ביום ה' טבת תשע"ז (3.1.17).

לפנינו עומדת כעת תביעת האישה לחיוב כתובה שעומדת על סך 530.000 ש"ח יש לציין שהגם שהאישה תובעת את כל סך כתובתה מסכימה היא להשאיר נושא זה של גובה החיוב לשיקול דעת בית הדין.

טענות קשות יש לאישה שמחמתם היא חפצה בכתובה ולמעשה בגינם נגררה האישה אף לפירוק הנישואין. האחת, בגידתו של הבעל כלפיה. לטענתה, ראתה אותו פעמים רבות מתכתב עם נשים זרות ולדעתה היו התכתבויות שכללו אף תמונות עירום ואף פירטה חלק משמות הנשים שעמן היה מתכתב. השנית, אלימות של הבעל כלפיה הן באלימות פיזית ונפשית והן באלימות מילולית. ועל הכול שהבעל עזב את הבית למשך שלשה חודשים וניתק קשר עם האישה ולמרות בקשתה שישוב לבית ולהשיב את השלום על כנו. 

מנגד הבעל בכל מהלך הדיונים הכחיש את כל הטענות כלפיו ולדבריו 'לא היה ולא נברא', מעולם לא הגיע לאלימות פיזית וכן לא התכתב עם נשים זרות, כמו כן מכחיש שעזב את הבית למשך תקופה ארוכה אלא רק למשך 3-4 ימים. בכל מהלך הדיונים עמד על דבריו שהוא חפץ בשלום בית הגם שמעולם לא פתח תיק לשלום בית, והגם שהצדדים הלכו ליחידת הסיוע והוגשה המלצה בה נאמר ששני הצדדים ביטאו חוסר רצון להמשך הקשר, בכל זאת טוען הבעל שביחידת הסיוע הלכו לטובת האישה.

אמנם בית הדין מצא סתירות בדברי הבעל ומתוך דבריו נראה שההכחשה אינה כנה ואדרבה הודה שאכן התכתב עם נשים זרות ולדבריו היה זה אמצעי להגדיל אהבת אשתו אליו על ידי קינאה. כמו כן שמענו ממנו שאכן כן הייתה אלימות כלפי אשתו.

דיון והכרעה

כאמור לפנינו תביעת כתובה והשאלה שעלינו לברר כדי לפסוק בתביעה זו היא האם אישה שתובעת ודורשת את פירוק הנישואין זכאית לתבוע גם כתובה ותוספת כתובה.

ונקדים ונאמר שלגבי חיוב עיקר הכתובה נראה שהיא זכאית בה הגם שהיא תבעה גירושין זאת מאחר שסיבת הגירושין נגרמה מחמת הבעל, וכמבואר בשו"ע סימן קנ"ד בכמה מקרים שבהם האישה מבקשת גירושין שהדין הוא שיוציא וייתן כתובה, וכגון שאין לו גבורת אנשים, אינו יורה כחץ, ריח הפה והחוטם, עובד בעבודות שיש בהם ריח רע, שבכל המקרים הנ"ל סיבת הגירושין מחמת הבעל ולכן הגם שהאישה ביקשה את הגירושין לא הפסידה כתובתה. 

ורגילים לומר שהפסד או זכאות הכתובה אינה נגזרת בשאלה עובדתית גרידא מי פתח ורצה ראשון או לבדו את הגירושין אלא מי הגורם למצב הזה של פירוק הנישואין ולדברינו יתכן מצב שהוא דבר שבכל יום שצד אחד מבקש גירושין אך זאת בעטיו של הצד השני ולכן גם אם האישה היא שחפצה בגירושין והיא שגררה את הבעל לבית הדין לדיון על חיוב גט, אך כיון שהבעל הוא שגרם לכך אין בכך סיבה להפסיד את כתובתה.

וידועים דבריו של רבינו הטור (אבן העזר סימן קי"ח) שכתב וזה לשונו:

"מי שהיא תובעת לבעלה לגרשה ויצאו הגירושין ממנה, אין לה מן הדין לגבות זולתו מה שהיא טוענת ויתברר מסכום נדונייתה ולא נחוש למה שימצא כתוב ממנה בכתובה, כי כתב לה אדעתא למיקם קמיה, אדעתא למיפק ולמיטב לא כתב לה, ואם תבע הוא גירושין אינו יכול לגרשה אלא לרצונה או לאחר שיפרע לה כל סכום כתובתה עיקר ונדוניא ותוספת."

ודייקו האחרונים בדבריו של הטור שכתב "ויצאו הגירושין ממנה" שמבואר שהפסד הכתובה תלויה לא רק אם תביעת הגירושין יצאה ממנה אלא שגם סיבת הגירושין יצאו ממנה. 

חיוב תוספת כתובה בתובעת גירושין

אמנם כל זה נכון לגבי עיקר הכתובה אך בתוספת כתובה כבר ידועה בזה מחלוקת הר"ח ור"ת במקום שחייב הבעל לגרש אשתו ונותן הגט שלא מרצונו הגם שזה בגרמתו האם חייב לשלם גם תוספת הכתובה, דעת ר"ת שדין תוספת כתובה כדין הכתובה וכשם שלא מפסידה כתובתה גם לא תוספת כתובתה מאידך דעת הר"ח שהיא זכאית בעיקר כתובתה ולא בתוספת.

וזה לשון התוספות ביבמות (סב:):