כתובה ותוספת בהוחזקה לנפלים, תביעה חלקית – מתי תיראה כמחילת הייתרה

רקע

הצדדים נישאו בשנת תשנ"ט (1999) והתגרשו בבית הדין ביום כ' בחשוון תשע"ה (13/11/14). לצדדים אין ילדים משותפים. קודם לגירושין, הגישה האשה תביעת שלום־בית ולחילופין גירושין. טענות הצדדים בעניין שלום־בית וגירושין נשמעו במהלך הדיון הראשון שהתקיים, לפני הרכב קודם של בית הדין. לאחר שמיעת הטענות, הצדדים הגיעו להסכם גירושין מיום י"ט בחשון תשע"ה (12/11/2014). ההסכמה לגירושין באה בעקבות סירוב הבעל לנסות לעשות שלום־בית. להלן סעיפי הסכם הגירושין הנוגעים להכרעת הדין:

"1) הצדדים מסכימים להתגרש באופן מידי [...].

2) הצדדים מסכימים כי הזכויות הפנסיוניות וכל ענייני חלוקת הרכוש של הצדדים ידונו בבית הדין הרבני.

3) הצדדים מסכימים כי הכתובה תידון בדיון נפרד על פי ההלכה לאחר הגט.

4) הצדדים מסכימים כי סמכות הדיון הרכושי נתונה לבית הדין הרבני ת"א.

5) מעבר לאמור לעיל אין כל תביעות הדדיות זה על זה."

בעקבות ההסכם, הצדדים אכן התגרשו, ונמשכו הדיונים בעניין תביעת הכתובה של האשה. לאחר מכן, ביום כ"ח באדר תשע"ו (8.3.2016) נפתח תיק תביעה של האשה לחלוקת הרכוש. מאז הדיון בתביעת הגירושין, הרכב בית הדין השתנה פעמיים. הדיונים בתביעת הכתובה החלו עוד לפני ההרכב הראשון, נמשכו לפני הרכב שני והסתיימו לפני ההרכב הנוכחי, זאת בהתאם לאמור בתקנה עא לתקנות הדיון. לאחר שמיעת טענות הצדדים, חקירתם והבאת עדויות וראיות הוגשו סיכומים וסיכומי תשובה.

טענות הצדדים

להלן עיקרי טענות הצדדים.

טענות האשה: האשה ביקשה כל הזמן שלום־בית, הגירושין היו בשל הבעל שסרב לחיות עם האשה ועזב אותה לטובת נשים אחרות, הבעל אף הביא ילד עם אשה זרה עוד בהיותו נשוי לאשה. הבעל מנע מהאשה אפשרות להבאת ילדים, מבקשת לקבל כתובה, פיצוי ולחלוק ברכוש כמו כן הוגשה תביעה נזיקית.

טענות הבעל: מכחיש קשר עם נשים נוספות במהלך החיים המשותפים, עד לעזיבת האשה את הבית. מודה שלאחר שהאשה עזבה את הבית יצר קשר עם אשה אחרת שהרתה ממנו עוד לפני הגירושין. הגירושין באו בשל כך שהאשה לא הצליחה להביא ילדים לעולם, הפילה שלוש פעמים כשכל פעם העובר לא הצליח להתפחת. הבעל ביקש להביא ילדים לעולם והאשה לא יכלה להביא ילדים. לא מגיע לאשה כתובה כדין אשה שהוחזקה לנפלים. הכתובה המוגזמת נכתבה לכבוד בלבד.

דיון והכרעה

בין הצדדים מספר רב של מחלוקות עובדתיות, בעיקר סביב השאלת ממתי החל הקשר של הבעל עם האשה הזרה. הבעל מודה שיצר קשר עם אשה זרה בעודו נשוי לאשה, ומודה שהאשה הזרה הרתה ממנו עוד בעודו נשוי לאשה. קיימת מחלוקת בין הצדדים ממתי החל הקשר עם האשה הזרה, האם לפני שהאשה עזבה את הבית, כטענת האשה או רק לאחר מכן כטענת הבעל. כמו כן קיימת מחלוקת האם לבעל היה קשר עם אשה נוספת במהלך הנישואין. מאידך גיסא, אין מחלוקת בין הצדדים שהגורם לגירושין הוא הבעל שביקש את הפסקת הקשר בשל רצונו להביא ילדים לעולם, שכן הבעל טען שהוא הגיע למסקנה שיש להתגרש לאחר שהאשה הפילה שלוש פעמים. אין מחלוקת שאכן האשה הפילה שלוש פעמים, בכל פעם מסיבה שהעובר הפסיק להתפתח. בדיון הראשון בבית הדין האשה ביקשה שלום־בית הבעל סרב וכתוצאה מכך באה ההסכמה לגירושין. בית הדין לא רואה צורך להכריע בכל המחלוקות העובדתית שבין הצדדים, שכן די במוסכם על הצדדים כדי להכריע את הדין. ברור שהבעל רצה בגירושין, יזם את הריחוק מהאשה ויצר קשר עם אשה אחרת עוד בהיותו נשוי. די בכך כדי לקבוע שהאשה לא הפסידה, באופן עקרוני, את כתובתה. שכן משעה שהבעל ביקש לגרש את האשה בעוד האשה ניסתה לשקם את הנישואין, לאשה זכאות עקרונית לקבל כתובתה, זולת אם קיימת עילה להפסד הכתובה. העילה ההלכתית היחידה שמעלה הבעל להפסד הכתובה, היא היות האשה מוחזקת לנפלים מאחר שעברה שלוש הפלות. על כן, עיקר הדיון יהיה בשאלה האם אכן קיימת עילה להפסד הכתובה משום היות האשה מוחזקת לנפלים. בשאר טענות הבעל להפסד הכתובה, לא מצא בית הדין שיש בהם ממש כדי להפסיד לאשה את כתובתה לאור הסכום שתובעת האשה עבור כתובתה, וכי שיתבאר.

אשה מפלת

דין אשה מפלת, שהפילה שלוש פעמים, מתבאר בסוגית התלמוד הבבלי במסכת יבמות דף סה עמוד ב, שם למדנו:

"הפילה, וחזרה והפילה, וחזרה והפילה – הוחזקה לנפלים"

אשה שהפילה שלוש פעמים מוגדרת כאשה שהוחזקה לנפלים. דינה מתבאר שם ברש"י: