כתובה באישה שעזבה את הבית

בפנינו תביעת כתובה של האישה בסך של 260,000$ (כ-850,000 ש"ח).      

הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י בנובמבר 2018, נישואין קצרים למדי ללא ילדים, כשדרכיהם נפרדו ששה חדשים לאחר מכן, באפריל 2019.

בתאריך כ"א בתמוז תשע"ט (24.07.19) הבעל פתח תיק ליישוב סכסוך.

בתאריך כ"ג בתשרי תש"פ (22.10.19) האישה פתחה תיק גירושין.

הצדדים התגרשו בתאריך ה' באב תש"פ (26.07.20), ובפנינו תביעת האישה לכתובתה, נשוא פסק דין זה.

התקיימו בפנינו שלשה דיונים וכן דיון חקירות כאשר כל צד מציג את טענותיו. מכתבי התביעה וההגנה גם יחד עולה כי שני הצדדים תמימי דעים כי בנקודת הזמן הנוכחית אין שום סיכוי לשלום בית, אלא שכל צד מטיל את אשמת הגירושין לפתח זולתו.

הצדדים נתנו את הסכמתם כי בית הדין ייתן את פסקו בעניין על בסיס שיקול דעת רחב.

עיקרי טענות הצדדים

טענת התובעת

התובעת תובעת את כתובתה לטענתה כי הבעל אשם בפירוק הנישואין. לדבריה, בעוד שהיא הייתה אישה טובה, לא בוגדת ולא מורדת, דאג הבעל להשפילה ולזלזל בה, ותמיד הזכיר לה את מוצאה ממשפחה איספהאנית (חבל ארץ באיראן הנחשב לטענתה נחות בקרב שאר תושבי ארץ זו) ואיננה מיוחסת כמוהו. עוד טוענת האשה כי הוא לא ענה לה לשיחות שהתקשרה אליו לטלפון הנייד.

עוד העלתה האישה כי הבעל היה נמנע מלבוא למשפחתה. הוא אף הגדיל עשות שלאחר שעזבה את הבית לבית הוריה והם סיכמו שיבוא לאכול עמה בליל שבת וישנו יחדיו באותו לילה בבית הוריה, היא המתינה לו לשווא והוא בחר להגיע מאוחר בלילה בשעה 00:30 לאחר הסעודה שאכל אצל סבתו. הוא רצה לקיים עמה יחסי אישות, אך היא סירבה לאחר שחשה מושפלת שלא הגיע לסעודה עצמה. לדבריה הבעל היה מתייחס אליה כמוסלמי המתייחס אל אשתו כמי שהיא חייבת לספק את הגבר ותו לא, ומבחינתה אם רק היא צריכה לשרת את הגבר - אלה אינם נישואין.

לדבריה היא ניסתה לשקם את הנישואין אך ללא הצלחה כי בעלה לא האמין בזה. עם זאת האישה הודתה כי היא זו שעזבה את בית הצדדים, אלא שכאמור לדבריה למעשה הוא זה שרצה את הגירושין ולא היא. מבחינתה הנתבע איננו בנוי למערכת זוגית כלל (פרוטוקול הנזכר).

לדבריה, ה"קש ששבר את גב הגמל" היה דווקא לאחר שעשו ניסיון לשלום בית. כשהיא חזרה הביתה, שמעה שיחת טלפון של הנתבע עם אחותו, כשזו נותנת לו הוראות מדויקות ו"עצות חולניות" (כלשונה בדיון החקירות מיום ט' בתמוז תש"פ - 01.07.20) כיצד להתעלל באשתו ולשלוט בה.

כמו"כ תיארה בפנינו (פרוטוקול הנזכר) מקרה של אלימות פיזית מצידו, בעקבותיו התלוננה  במשטרה והוא הורחק ממנה.

כאן המקום לציין כי בשלב מאוחר יותר (באמצע הדיון השני שנועד לחקירות – בחקירה החוזרת של ב"כ האישה) העלתה האישה טענה נוספת, כי תוך כדי יחסי אישות הבעל אילץ אותה לעשות פעולות שאינן שכיחות בדרך כלל, למרות שהדבר השפיל אותה.

טענת הנתבע

הנתבע טוען כי האישה רצתה להתגרש ועזבה את הבית ועל כן לא מגיע לה כתובה.

לדבריו, הנתבעת ברחה מהבית פעמיים וככל שהוא ניסה לשדלה לחזור אליו היא סירבה. לדבריו (בסיכומים) הנתבעת סובלת ממאניה דפרסיה, וכנראה שמראש היא רצתה להינשא לו רק מחמת כספו, וכשהבחינה שמצבו הפיננסי בכי רע היא החליטה לפרק את החבילה.