כתובה

המקרה

בפנינו תביעת כתובה. מדובר בבני זוג ללא ילדים שהיו נשואים תקופה קצרה למדי. בני הזוג נישאו כדמו"י ביום י"ט באלול תשע"ה (3.9.2015) והתגרשו ביום כ"ב בסיון תשע"ו (28.6.16), כאשר כבר מיום ט"ז בכסלו תשע"ו (28.11.15) הצדדים חיים בנפרד. הוי אומר שבני הזוג חיו ביחד מעת הנישואין עד עת הפרידה ביניהם כשלשה חודשים בלבד.

האישה תובעת את מלוא כתובתה בסך 180,000 ש"ח בתוספת פיצויים עקב הוצאת שם רע שבעלה הוציא עליה שכביכול זנתה תחתיו.

כמו כן תובעת האישה מחצית מהוצאותיה בעת נישואיהם כאשר מרבית הוצאות הבית והחזקתו הוטלו על כתפיה עקב העובדה שהבעל לא עבד.

סך הכול תובעת האישה 200,000 ש"ח.

טענת התובעת

ביום ב' בטבת תשע"ו (14.12.15) פתחה האישה תיק גירושין וכרכה לתביעתה זו תביעה לפירוק שיתוף וכתובה. בדיון הראשון מיום כ"ד בשבט תשע"ו (3.2.16) בו דן בית הדין באשר לגירושין, תיארה בפנינו האישה ובא כוחה, מקרה עגום בו הבעל במעשיו ובהתנהלותו גרם ויצר את העילה לגירושין. לדבריה מיד עם הנישואין הבעל החל לעקוב אחריה באופן אובססיבי ובדק כל העת היכן היא נמצאת ומה מעשיה. לדבריה הבעל הגדיל לעשות ולאחר שלשה חודשים מיום נישואיהם הטיח בה שהיא שרכה דרכיה עם גבר זר, ויש לו ראיות ועדים על כך. האישה דחתה מכל וכל טענות אלו וטוענת שהבעל כפייתי.

לדברי האישה, טרם הנישואין היה ביניהם יחסי חברות במשך כשבע שנים. לדבריה, מיד לאחר החתונה הפך לפתע הבעל את עורו והחל לפתח אובססיה כלפיה ולחשוד בה ללא הרף כי היא מנהלת מערכת יחסים עם גבר זר. הוא היה מרבה להתקשר אליה לחפש אותה ולבדוק את מיקומה כל העת.(פרוטוקול הדיון השני מיום 4.5.16 שורה מס' 42-44).

הקש ששבר את גב הגמל היה, שביום 27.11.15 עזב לפתע את הבית כאשר לאחר מכן הוא הטיח כלפיה שהוא תפס אותה על חם כשהיא מקיימת יחסי אישות עם גבר זר בביתם. כמובן שהיא מכחישה והכחישה בפניו את הדברים מכל וכל וטענה שהכל פרי דמיונו, אך הוא בשלו וטען כל העת שיש בידו עדים וראיות. הבעל אף הלך לפרסם זאת תחת כל עץ רענן ובראש חוצות תוך כדי הכפשת שמה. בצר לה, ולאחר שראתה שכלו כל הקיצין ובעלה לא מוכן לחזור בו מהאשמותיו חסרות השחר ולחזור לביתם, החליטה ביום ב' בטבת תשע"ו (14.12.15) להגיש תביעת גירושין וכתובה בתוספת תביעת רכוש על מחצית מדמי השכירות ששילמה ועוד.

לדבריה לא רק עצם הריסת חיי הנישואין יש לתלות בבעלה ולחייבו בכתובתה, אלא יש לחייבו אף בפיצויים עקב ההשפלה הנוראה שהוא הסב לה על ידי חשדותיו ועל ידי שפרסם עליה דברים שאין בהם שחר, והגם שהוא כל העת טען שיש לו ראיות מוצקות ועדים על דבריו, הוא לא הצליח במהלך כל הדיונים להוכיח את דבריו שהינם פרי דמיונו ותו לא.

לגבי תביעת הרכוש, טוענת האישה כי לאחר נישואיהם, מאחר והיא עבדה והרוויחה ובעלה היה לרוב מובטל, נוצר מצב בו היא זו שפרנסה את הבית, שילמה דמי שכירות והוצאות שוטפות, כאשר הבעל מעביר לחשבונה מידי פעם סכומים זעומים שקיבל או מעבודה מזדמנת או מאביו – סכומים שאין בהם כדי לכסות את הוצאותיהם המשותפות, סך הכול 3,600 ש"ח לכל אורך תקופת החיים המשותפים (3 חודשים) בעוד שרק גובה דמי השכירות החודשיים היו בסך 2800 ש"ח. לא זו בלבד, אלא הבעל אף ביקש ממנה שהיא תממן את הוצאותיו האישיות לרבות חדר הכושר אליו הוא היה הולך באופן קבוע וכן את המכשיר הסלולרי שלו תוך שהוא מפזר הבטחות שהוא ישלם לה בהמשך – דבר שלא קרה לדבריה. מאחר והיא נכנסה לגירעון מצטבר עקב הוצאות הבית, היא נאלצה לקחת הלוואה מהבנק בסך 10,000 ש"ח, כאשר הפירעון יורד מחשבונה האישי. עתה היא תובעת מחצית מגירעון זה.

עוד ציינה האישה בפנינו כי הבעל לא לקח אחריות מינימלית בחיי הנישואין, לא פרנס, ולא זו בלבד אלא עזב את דירת מגוריהם השכורה באמצע הזמן מבלי לדאוג לשוכר חילופי – עובדה שגרמה לאישה לשלם לבדה עבור חודשיים שכירות נוספים עד שמצאה מישהו חילופי. על כך היא דורשת מחצית מהבעל.

טענת ותגובת הבעל

הבעל תאר בפנינו כמה הוא סבל בתקופה זו של חייו לצד אשתו ואף נזקק לטיפול אצל פסיכולוג.

לדבריו הוא אהב את אשתו ומכיר אותה כבר תקופה כל כך ארוכה עד אותו רגע מר בו הוא היה נוכח בבגידתה של אשתו כאשר הוא חזר מהעבודה. לדבריו, באותו יום הוא חזר מוקדם מעבודתו וכשהגיע לפתח הדלת הוא פתח את הדלת בשקט ושמע רבע שעה את אשתו כאשר היא נמצאת תוך כדי יחסי אישות עם גבר זר, ונראה לו שזה השכן שגר ביחידה הסמוכה בשם ע'. (פרוטוקול דיון ראשון מיום כ"ד שבט ע"ו 3.2.16 שורות 103-106). לדבריו באותה עת הוא לא אמר לאשתו דבר על כך. רק בליל שבת כאשר הוא הטיח את הדברים בפניה, היא השתוללה וזרקה עליו חפצים וקראה להוריה והם סילקוהו מהבית. מפאת הבושה הוא אפילו לא סיפר להוריו. עקב המקרה הוא עבר טראומה קשה ונזקק מאז לטיפולים פסיכולוגים (סיכומים מטעם הנתבע) והוא זה שצריך לקבל פיצוי מהאישה.

לדבריו, לתביעת כתובתה של האישה אין כל בסיס מאחר ואישה זו זנתה תחתיו, וכמו כן כל תביעותיה הינם בצע כסף בלבד ויש לדחות גם את תביעת הרכוש על אתר וכל צד ילך לדרכו. לחילופין הוסיף בא כוח הבעל לטעון (סעיף 53 לסיכומיו) שיש לקחת בחשבון את תקופת הנישואין הקצרה, ואין להעלות על הדעת לחייב כתובה ותוספת כתובה ופיצויים.

לגבי טענת האישה בדבר הרכוש, טוען הבעל שלא זו בלבד שהוא איננו חייב לה מאומה אלא ישנם הפרשים שהיא עדיין חייבת לו סך 290 ש"ח (פרוטוקול דיון שני שורה 5-6). הבעל הכחיש את טענות האישה שהוא לא היה עובד. לדבריו הוא היה עובד ב'יס' שנה וחצי, וכן עבד בדואר ישראל. הוא היה נותן לה במזומן כל חודש והיא היתה יושבת ומחשבת את כל ההוצאות במחשב.

השתלשלות העניינים בתיק