כתב נ' משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים

פסק דין

העוררת, גב' כתב זיאנה, נולדה בשנת 1932 בטריפולי בלוב שם התגוררה עם משפחתה בזמן שהות הגרמנים בלוב.

בשנת 2001 הגישה תביעה למשיבה להכיר בה כנכה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים תשי"ז- 1957 (להלן חוק הרדיפות). תביעתה נדחתה ב-2002 אך ההחלטה לא נשלחה אליה בדואר רשום כדרישת החוק. ב- 2010 הוגש ערר על ההחלטה הנ"ל והוא הערר שבפנינו.

להלן גרסת העוררת על קורותיה בתקופה הרלוונטית.

עיקרי דבריה בהצהרה שבטופס התביעה:

התגוררה עם אמה ואחיה בבית הסבא וביתו נהרס בהפצצות. המשפחה עברה לבית אחר ליד החומה ושם חיילים גרמנים שיכורים היו נכנסים לבתים לחפש בחורות. באחד הימים נכנסו גם אליהם ואחיה, בחור בן 21, ביקש לשמור על העוררת ועל אחותה הגדולה. אמה החביאה אותן והתחננה בפני הגרמנים שיניחו להם. הגרמנים איימו על האח בנשק, הוא ברח, נתפס והוחזר הביתה אחרי תקופה ארוכה כשהוא חולה. העוררת מספרת כי המשפחה ברחה לשדות ולכפרים כי הרגישו שהגרמנים רודפים אותם "עם הטנקים שלהם הפצצות הפחד ההרס וההרג."

תמצית העדות בפני הועדה:

בעדות בפנינו שמענו סיפור שונה הכולל פרטים רבים שזכרם לא בא בגרסתה הראשונית. ואלו הדברים שאמרה: היא שחקה מחוץ לבית וראתה "שני גרמנים נכנסים לבית וראיתי שהם רצו מין" (עמ' 1 ש' 19). שכנה אמרה לאחותה הגדולה להתחבא והעוררת נכנסה הביתה והסתתרה בשירותים.

הגרמנים היו שיכורים, דחפו אחד את השני ואמה ניסתה להרחיקם.

אחותה הסתתרה מתחת למיטה, אחיה ניסה למנוע מהחיילים להתקרב אליה והם כוונו אליו נשק. האימא צעקה, חיבקה ונישקה את הגרמני, לקחה ממנו את הנשק ובינתיים האח נמלט.

על עצמה היא מספרת כי לאחר שהגרמנים הסתלקו היא יצאה מבוהלת מהשירותים.

בחקירה הנגדית אמרה כי לא ראתה את מה שהתרחש בדירה ורק שמעה את האם צועקת ובוכה. הפרטים על שהתרחש נודעו לה מאמה.

אחיה נעדר מהבית חודש-חודשיים והוחזר הביתה ע"י הגרמנים כשהוא חולה. המשפחה לקחה אותו לבית חולים ואחרי שהחלים ברחו מחמת הפחד שיבואו לקחתו.

דיון

א. העוררת טוענת לקיומן של שתי עילות נרדפות: אלימות לפי סעיף 28 לחוק הפיצויים הגרמני והלכת הפחד. באשר לאלימות, לפי הגרסה השנייה הכבושה והמורחבת, העוררת לא היתה עדה למעשה אלימות או איום באלימות שכן נסגרה מרצונה בשירותים ואת הפרטים שמעה לאחר מעשה מאמה.

זאת ועוד, קשה לתת אמון מלא בדברי העוררת בשל השוני המהותי בתיאור האירוע העומד מרכז גרסתה. ולדוגמא, בהצהרה טענה כי אמה החביאה אותה ואת אחותה ואילו בעדותה סיפרה כי היתה בשירותים והאם לא ידעה כלל שהיא נמצאת שם.

לאחר שמיעת הערר צירפה ב"כ העוררת, ללא נטילת רשות מהוועדה, פס"ד הדן באלימות עקיפה אך לא מצאנו כל דמיון בין עובדותיו למקרה הנוכחי.

ב. נותר לבחון האם מתקיימת בעוררת עילת נרדפות לפי הלכת הפחד. לפי שתי הגרסאות שמסרה המשפחה נשארה בטריפולי לאחר שהאח ברח, לטענתה, לתקופה ארוכה עד שהוחזר חולה ע"י הגרמנים. העוררת לא מסרה פרטים בנוגע לאחיה ומעשיו בתקופה שנעדר מן הבית ואין לקבל דברי באת כוחה כי נלקח כנראה למחנה עבודה, שכן העוררת לא מזכירה זאת כלל. לפי גרסת העוררת, גם לאחר שהאח חזר למשפחתו הם לא מיהרו לצאת מטריפולי אלא רק לאחר שאושפז בבי"ח והבריא.

בסופו של דבר העוררת לא הצביעה על קשר סביר בין החשש לפגיעה צפויה באחיה לבין בריחת המשפחה.

ג. בנסיבות המתוארות לעיל, לא הוכח לטעמנו במידה הדרושה כי המשפחה ברחה מטריפולי בגלל פחד מן הגרמנים. עוד נעיר, כי האירוע המתואר ע"י העוררת, לא גרם להם לברוח אל מחוץ לעיר שכן לגרסתה הם נשארו במקום עוד מספר חודשים עד שחזר אחיה וגם אח"כ המתינו עד שיבריא.