כתב אישום עבירות של גרימת ממות בכוונה,ניסיון לגירמת מוות,ייצור כלי ירייה

השופט אל"ם י' לירז :

כתב האישום המקורי ייחס למשיב שישה פרטי אישום. לאחר מספר ישיבות הודיעו הצדדים כי הגיעו לכלל הסדר דיון, לפיו תוקן כתב האישום והועמד על ארבע עבירות: גרימת מוות בכוונה, ניסיון לגרימת מוות, ייצור כלי ירייה וחברות בהתאחדות בלתי מותרת.

 עוד נקבע בהסדר  הדיון, כי יוגשו בהסכמה אמרות אשר נגבו משני עדי תביעה ומהמשיב, כאשר כל צד שמר לעצמו את הזכות לטעון בקשר להשתלבות אמרות אלה בחומר הראיות הכללי.

המבקש הודה בעבירות של ייצור כלי ירייה ובחברות בהתאחדות בלתי מותרת וכן בעצם אירוע הפיגוע המתואר בפרטים הראשון והשני, אך הכחיש כל מעורבות במעשה הפיגוע.

מהפרטים הראשון והשני לכתב האישום המתוקן עולות העובדות הבאות:

במהלך חודש ספטמבר 2002 פנה המשיב אל טלאל שרים (להלן טלאל) וסיפר לו כי אדם בשם רפיק חמאד מעוניין להיפגש עם פעיל צבאי של ארגון החמא"ס בשם נאצר ע"א פתאח נזאל (להלן נאצר), על מנת שהלה יסייע לו לבצע פיגוע התאבדות בישראל. טלאל מסר את תוכן הדברים ל נאצר וכעבור מספר ימים הודיע נאצר ל טלאל, כי חגורת הנפץ עבור רפיק מוכנה ומסר לו אותה. בכתב האישום נטען, כי טלאל העביר את חגורת הנפץ למשיב על מנת שימסור אותה ל רפיק, ברם, במסגרת הסדר הטיעון, חזרה בה התביעה מהטענה הזו כלפי המשיב.

כעבור ימים מספר התקשר רפיק ל טלאל והשניים נדברו להיפגש למחרת היום בבית הקברות. למחרת, נפגשו טלאל, נאצר, רפיק המשיב ו יאסר עודה בבית הקברות. בפגישה אמר רפיק ל נאצר ולטלאל, כי הוא מוכן לבצע פיגוע התאבדות, בכדי "לנקות את שם משפחתו" . יומיים לאחר פגישה זו התקשר רפיק אל נאצר ומסר לו כי מצא מקום לפיגוע ההתאבדות וביקש ממנו להכין חגורת נפץ עבורו. כעבור מספר ימים התקשר נאצר ל רפיק וביקשו לתאם מקום שבו ניתן יהיה לצלמו טרם צאתו לפיגוע, ואכן באותו היום נפגשו השניים ו נאצר צילם במצלמת וידאו את רפיק מקריא את צוואתו כשהוא חגור בחגורת הנפץ. בפגישה זו מסר רפיק גם, כי הוא יודע על אוטובוס המסיע חיילים לישראל וברצונו לבצע פיגוע התאבדות בסמוך לאוטובוס זה.

בתאריך 10.10.02 הגיע רפיק לתחנת אוטובוס בכביש מספר 4 מול מפעל "קוקה קולה", כשהוא חגור בחגורת הנפץ שקיבל מידי נאצר. בהגיעו למקום ניסה רפיק לעלות לאוטובוס מספר 87 דרך הדלת האחורית, אך החליק ונפל. הנהג ועוברי אורח, אשר סברו בטעות כי מדובר בתאונת דרכים, ניסו לסייע לו אך בשעה שפתחו את חולצתו על מנת לברר את חומרת פציעתו. נתגלתה לעיניהם חגורת הנפץ. הם קראו לעוברים ושבים להתרחק מהמקום, עזבו את רפיק והתרחקו ממנו במהירות. רפיק קם וצעד לעבר האנשים אשר נסו מפניו והפעיל את חגורת הנפץ. כתוצאה מהפיצוץ נהרגה סעדה אהרון ז"ל ונפצעו עשרות עוברי אורח בדרגות פציעה שונות.

בגין חלקו של המשיב כמתואר לעיל, הוא הואשם כאמור בעבירה של גרימת מוות בכוונה ובעבירה של ניסיון לגרימת מוות.

גרסת ההגנה הייתה כי רפיק סיפר למשיב כי קיים סכסוך משפחתי עקב החשד שאחיו של רפיק חשוד בהריגתו של ע"א רחמאן חמאד תוך שיתוף פעולה עם ישראל. רפיק ביקש מהמשיב לדבר עם נכבדי העיר לפני שהסכסוך יועצם ויגרום לכך ש רפיק יהרוג את אחיו כדי "לטהר את המשפחה" . המשיב פנה ל טלאל, אצלו עבד בעבר, אשר היה "מנהיג פוליטי", וביקש ממנו להתערב בסכסוך. בהמשך הפגיש המשיב את טלאל עם רפיק בבית הקברות, אך המשיב הכחיש, כי היה מודע לכוונתו של רפיק לבצע פיגוע התאבדות. 

כאמור לעיל, לעניין ההכרעה הנ"ל הצדדים הגיעו להסדר דיוני, לפיו יוגשו האמרות של טלאל שריב, נאצר נזאל והמשיב במשטרה, כאשר כל צד שמר לעצמו את הזכות לטעון על השתלבות אמרות אלה בחומר הראיות הכללי, והתביעה הסכימה לוותר על הטענה כי טלאל העביר את חגורת הנפץ אל המשיב על מנת למסור אותה ל רפיק.

בימ"ש קמא הנכבד ניתח את האמרות שהוגשו לפניו אחת לאחת.

העד טלאל העיד באמרתו הראשונה, כי המשיב ביקש ממנו להפגיש את רפיק חמאד עם נאצר נזאל, משום ש רפיק רצה לרצוח את אחיו, מאחר והוא אשם ברצח בן דודו ע"א רחמאן חמאד, אך לא הצליח ולכן רפיק החליט "למחוק את הבושה ממשפחתו" על ידי ביצוע פיגוע התאבדות. כעבור כשבוע נפגש טלאל עם נאצר אשר מסר לו חגורת נפץ, הוא העבירה למשיב על מנת שהלה ימסור אותה ל רפיק. בעדות זו מספר טלאל גם על כך שהמשיב סיפר לו שאחד בשם יאסר עודה  מעוניין לחזור בתשובה, טלאל פגש את עודה ללא המשיב בבית קברות בקלקיליה. לאחר כשבועיים לבקשת נזאל התקיימה פגישה נוספת בבית הקברות, כדי לתאם את הפיגוע שיבצע רפיק, ובפגישה זו עודה ו נזאל שוחחו על הכנסת רפיק באמצעות רכב שיקנה עודה. בפגישה זו לא נכח המשיב, ולדברי טלאל כעבור יומיים בוצע הפיגוע הקטלני הנדון. אמרותיו האחרות של טלאל לא הוסיפו דבר ביחס למשיב. יתר על כן, באמרה מיום 5.1.03 הוא מתייחס לעדותו הראשונה ומציין כי  כאשר הוא לקח את תיק חגורת הנפץ מ נאצר ומסר אותו למשיב הוא לא ראה את תוכן התיק, ויכול להיות שזו הייתה חגורת נפץ או כל דבר אחר. באמרה שלישית של טלאל מיום 30.1.03, בה הדגיש העד לפיגוע הנדון, הוא אינו מזכיר את המשיב כלל.

בימ"ש קמא הנכבד, כאשר ניתח את אמרות של טלאל, הגיע למסקנה כי הפללתו היחידה של המשיב, עפ"י אמרות אלה, הינה בכך שהמשיב ידע על כוונותיו הרצחניות של רפיק והוא גם יידע את טלאל על כך. לשון אחר, כל שמיוחס למשיב אליבא דעד זה הינו מסירות מידע והחלק המפליל הוא מסירת מידע אודות רצונו של רפיק לבצע את הפיגוע.

בימ"ש קמא הגיע למסקנה, כי דברים אלה של טלאל ביחס למשיב לוקים במספר פגמים אשר מעיבים על מהימנות גרסתו. כאמור, לעיל ממקרא האמרה הראשונה עולה, כי המשיב היה מעורב בקבלת חגורת הנפץ ומסירתה לידי רפיק, אך כבר באמרה השנייה מציין העד, כי העביר את התיק מבלי לבדוק את תוכנו וכתוצאה מכך החליטה התביעה למחוק מכתב האישום את הפסקה המייחסת למשיב את קבלת חגורת הנפץ והעברתם לידי רפיק. הבדלי גרסאות בין שתי אמרותיו של טלאל פוגמים לדעת בימ"ש קמא במידה רבה במהימנותו של העד ומטילים ספק גם באמינות שאר דבריו ביחס למשיב. עוד הביע בימ"ש קמא תמיהתו בגרסתו של העד, כי קיבל התיק והעבירו מבלי לבדוק ולדעת את תוכנו, וזאת לנוכח היותו של העד אדם כבן  45 בעל מעמד בחמא"ס עם רקורד של חמישה מעצרים. לא סביר שאדם במעמדו לא ידע מה עובר תחת ידיו. גרסה זו מעלה חשד שאין בה אלא ניסיון לתקן את שאמר העד בגרסתו הראשונה.  תמיהה נוספת בדבריו של העד, מצא בית משפט קמא בכך שלדברי העד המשיב סיפר לו ש רפיק היה מעוניין לרצוח את אחיו בכדי "למחוק את בושת המשפחה" ולכן פנה אל המשיב, אך לאחר מכן ישנה תפנית בתיאורו והוא העיד כי רפיק מעוניין לבצע פיגוע התאבדות כדי "למחוק את הבושה". עוד מעלה בימ"ש קמא הנכבד תהייה כיצד נעלם המשיב מהמשך תיאור השתלשלות האירועים שבעדותו של העד, וכיצד לא נכח המשיב בפגישה האחרונה לפני יציאתו של רפיק לפיגוע. בימ"ש קמא גם ציין כי העד העלה בחקירותיו פרטים רבים אודות אנשים רבים, לרבות תיאור של מקרים דומים בדבר יידועו על אנשים, כאלה או אחרים, המעוניינים לבצע פעילות צבאית כזו או אחרת, לרבות פיגוע התאבדות, ועל רקע זה ייתכן שהעד טעה בתיאור חלק מפרטי האירוע בו עסקינן.

לנוכח כל אלה קבע בימ"ש קמא כי לא ניתן לתת אמון בעדותו של טלאל ביחס למעשיו של המשיב, ולכן לא ניתן לבסס כל הרשעה על סמך עדותו של טלאל.

בימ"ש קמא בחן גם את עדויותיו של העד נאצר נזאל. בגרסתו הראשונה בכתב ידו בשב"כ כתב נאצר כי טלאל שרים הודיע לו כי ישנו אדם המעוניין לשוחח עימו בבית הקברות וכתוצאה מכך כשבוע לפני הפיגוע הנדון הוא נפגש עם רפיק חאמד ועם המשיב. לדבריו, שוחח בנפרד עם רפיק והלה אמר לו כי הוא מעוניין לבצע פיגוע בתוך ישראל. גרסה זו הורחבה באמרותיו של נאצר במשטרה. באמרה הראשונה הוא מציין כי הוא נפגש עם רפיק בבית הקברות בקלקיליה וכי בפגישה הראשונה סוכם ביניהם ש רפיק ירצח את אחיו עדנאן, החשוד בסיוע לישראל. כעבור שבוע הם נפגשו שוב ואז סוכם ביניהם כי חרף התוכנית המקורית יצא רפיק לביצוע פיגוע בישראל. בהמשך מתאר העד את השתלשלות הדברים עד לאירוע פיגוע ההתאבדות ובסוף דבריו הוא מציין כי בבית הקברות נכחו גם המשיב, טלאל שרים ו יאסר עודה. באמרה השנייה הוא שוב מתייחס לפגישה בבית הקברות  אליו הוא הגיע רעול פנים ואיתו היו המשיב ו טלאל (אלבז) שרים.

בימ"ש קמא הסיק מאמרות אלה של נאצר כי רק בפגישה השנייה הומרה התוכנית מרציחתו של אחיו של רפיק, עדנאן, לביצוע פיגוע התאבדות בישראל. ביהמ"ש שאל עצמו באיזו מן הפגישות נכח המשיב ומניח כי היה זה בפגישה השנייה שלאחריה החלו ההכנות לפיגוע. עוד שאל עצמו ביהמ"ש, מה ידע המשיב על תוכנה של הפגישה שבה הומרה התוכנית מרציחת עדנאן לפיגוע התאבדות, ותשובתו הייתה כי לא ברור מאמרות אלה האם המשיב שמע את תוכן השיחה שבין רפיק ו נאצר ולכן, לדעת ביהמ"ש, לא מקדמת עדות זו את שיוכו של המשיב לתוכנית לבצע פיגוע התאבדות. ביהמ"ש מציין כי נמצאה סתירה בין הדברים שמסר נאצר בשב"כ לבין אמרותיו במשטרה לגבי מספר הפגישות, וכי בעדות בפני ביהמ"ש העיד העד כי המשיב נמצא במרחק של עשרות מטרים ממקום המפגש, זאת בסתירה לדבריו הקודמים כי המשיב לא הגיע איתו למפגש כלל. לפיכך, קבע בימ"ש קמא כי גם עדות זו של נאזר אינה מהימנה ואין בה כדי לחזק את גרסת התביעה.

מכאן עבר בימ"ש קמא לבחינת גרסתו של המשיב במשטרה. בחקירתו אישר המשיב שהיה נוכח בפגישה בין נאצר ל רפיק ו טלאל שנערכה בבית הקברות בקלקיליה, אך לדבריו בעת השיחה ביניהם שהה במרחק מחוץ לבית הקברות. המשיב תאר בחקירתו פגישה קודמת שנערכה כשבועיים קודם לכן בין רפיק ל טלאל שנערכה בתיווכו, אך הוסיף כי מייד לאחר שהפגיש בין השניים, עזב את המקום בהוסיפו, כי הוא הסדיר פגישה זו כדי לפתור את הסכסוך המשפחתי שבתוך משפחת חמאד על רקע החשד כי אחיו של רפיק היה מעורב בהריגת ע"א עבדל רחמאן חמאד. מדבריו של המשיב הסיק בימ"ש קמא כי היה אישור למפגש בבית הקברות שעליו דיבר נאצר. עם זאת, הוא לא נכח בסמוך להם כאשר שוחחו ביניהם, משכך, לא ידע דבר בקשר לתוכן השיחה ולא היה מודע כי מטרת הפגישה הייתה תכנון פשע, בין אם רציחת אחיו של רפיק ובין אם פיגוע התאבדות.