כרסנטי ואח' נ' אבו חאטום ואח'

פסק דין

פתח דבר

1.בפניי תביעה בגין תאונת דרכים שהתרחשה על-פי הנטען בין רכב בבעלות התובע מס' 1 שהיה נהוג ע"י התובע מס' 2 (אחד מעובדיו של התובע), מר ליאור אלמקייס (להלן: "אלמקייס") לבין רכב שבבעלות הנתבע 1, מר עמאד אבו חאטום (להלן: אבו חאטום") והמבוטח ע"י הנתבעת 2 (להלן: "הפניקס"). על פי הנטען, האירוע התרחש כאשר רכבו של אבו חאטום התנגש ברכב התובע 1 ופגע בו מאחור. אבו חאטום הודה בכתב ואף בבית המשפט לאחריותו בקרות התאונה.

2.הפניקס טוענת למרמה מצד המעורבים וכי הנזקים ברכבו של התובע נגרמו בנסיבות אחרות ושונות מן הנטען ולא כתוצאה ממעורבות הרכב אותו היא ביטחה. לפיכך, לדבריה, אין היא חבה באחריות לנזקי התובע ואין כיסוי ביטוחי לתאונה, אם זו נגרמה באחריות המבוטח שלה, אבו חאטום.

3.עקב דחיית הכיסוי הביטוחי, כאמור, הגיש אבו חאטום הודעה לצד שלישי כנגד הפניקס בה טען, כי באם ייקבע שהתובע זכאי לפיצוי בגין הנזק לרכבו, הרי שהאחריות לפיצוי רובצת על כתפי מבטחת רכבו, הפניקס.

4.סלע המחלוקת בין הצדדים הינה, האם יש כוונת מרמה לעניין קרות התאונה וכן בשאלת זהות הגורם החב בפיצוי התובע, דהיינו – האם האחריות רובצת על כתפי אבו חאטום לבדו, או על כתפי מבטחת רכבו (הפניקס).

טענות בעלי הדין וגרסאותיהם

5.התובע טוען, כי בתאריך 01.04.08 נהג אלמקייס ברכבו כאשר אבו חאטום, אשר נסע מאחוריו, לא שמר על מרחק, התנגש ברכבו מאחור וגרם לו נזקים, כמפורט בחוו"ד השמאי שצורפה כנספח לכתב התביעה – הנזקים אף מתועדים בתמונות שצורפו לכתב התביעה. לדבריו, אבו חאטום הודה באשמתו ובאחריותו לקרות התאונה בכתב, אבל הפניקס מסרבת לשלם עבור הנזק. עוד טוען התובע, כי להפתעתו התברר לו כי הפניקס שילמה לאבו חאטום עבור הנזק לרכבו בגין התאונה. בעדותו בבית המשפט העיד, כי הוא אינו יודע פרטים על נסיבות קרות התאונה מאחר ולא היה נוכח בתאונה.

6.מטעם התובע העיד אלמקייס, אשר חזר בפניי על הגרסה שבכתב התביעה באשר לקרות התאונה וכן הציג, בין היתר, תמונות המשקפות את הנזק לרכב התובע (ת/2), חוו"ד שמאי שבדק את הרכב, וכן תמונות של רכב התובע לאחר התיקון.

7.בעדותו בפניי אישר אבו חאטום את גרסת אלמקייס לעניין נסיבות התרחשות התאונה ונטל על עצמו את האחריות לתאונה. לעניין כוונת המרמה, שלל אבו חאטום, מכל וכל, את המיוחס לו ע"י הפניקס ואף ציין, כי הפניקס פיצתה אותו מכבר בגין הנזקים שאירעו לרכבו.

8.מנגד הפניקס טוענת, כי דין התביעה כנגדה להידחות בגין כוונת מרמה בהתאם לסעיף 25 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א-1981, זאת מאחר והתגלו, לטענתה, סתירות מהותיות בדבר נסיבות התאונה ופרטיה.

9.מטעם הפניקס העיד החוקר מר אבו רג'ב עזיז. הפניקס אף הציגה, בין היתר, דו"ח חקירה (נ/8) הכולל הודעות בכתב של אבו חאטום (לא חתומה) (נ/5) ואלמקייס (נ/6) וקלטת המתעדת חקירות הנהגים המעורבים (נ/7).

10.עוד הגישה הפניקס, לתמיכה בטענותיה, חוות דעת שמאית ערוכה בידי השמאי, מר משה שאלתיאל. השמאי שאלתיאל קובע, כי כלל הנזקים ברכב התובע, כפי שהם עולים מחוות דעת השמאי מיכה ביבי ומתצלומיו, לא נגרמו באירוע התאונה נשוא תביעה זו ובוודאי שלא נגרמו מהרכב המבוטח ע"י הפניקס.

עוד כותב השמאי שאלתיאל, כי עיון בתצלומי הנזק שברכב התובע מעלה, כי לרכב זה "אוסף" נזקים ישנים וחלודים בחלקו האחורי בעלי אופי פגיעה, זווית פגיעה וגבהים השונים זה מזה באופן מהותי ללא כל קשר ו/או רצף פגיעתי.

דיון ומסקנות

11.אבו חאטום הודה בכתב באחריותו לקרות התאונה (בסעיף 3 לכתב ההגנה) ואף העיד, כי הוא אחראי לתאונה (עמוד 5, שורות 12-16).

12.לפיכך, אני קובעת בהתאם להודאת אבו חאטום, כי הוא אחראי לתאונה ולנזקים שנגרמו לרכב התובע.

13.לאור זאת, יש לבחון האם על הפניקס, שהיא גם צד ג', מוטלת חבות לנזקים שנגרמו לתובע בעקבות התאונה.

14.כאשר קיימת פוליסת ביטוח תקפה וחברת הביטוח דוחה את הכיסוי הביטוחי עקב מרמה, מוטל עליה הנטל להוכיח זאת (ראו: ת"א (י-ם) 1114/85 מזרחי מיכה נ' כלל חברה לביטוח, פ"מ תשמ"ז (2) 221, 225-226).

15.לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהם ומדבריהם באופן בלתי אמצעי ובחנתי את כלל הראיות שהוצגו בפניי, השתכנעתי כי הפניקס לא הרימה את הנטל ולא הוכיחה, במידה הנדרשת, קיומה של מזימה בין הנהגים המעורבים בכוונה להונות אותה ולהוציא ממנה כספים שלא כדין, וזאת מהטעמים שלהלן: