כרמלה אנגל נ' י. ב. גל-אור ייזום והשקעות בע"מ ואח'

פסק דין

א.הצדדים לתובענה וטענות התובעת

בכתב תביעה להשבת כספים לפיצויים ולסילוק יד.

1.התובעת הינה בעלת זכות חכירה לדורות של נכס מקרקעין באזור התעשיה בנתניה בשטח של 174.82 מ"ר על החלקים ברכוש המשותף הצמודים לו (להלן: "הנכס" או "המושכר") עליו היה בנוי מבנה ישן (להלן: "המבנה הישן").

הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת")הינה בעלת הזכויות של תת החלקה הצמוד לנכס בשטח של 678.76 מ"ר (להלן: "מקרקעי הנתבעת).

2.הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") היה בכל התקופות הרלבנטיות לתובענה זו הבעלים ו/או המנהל של הנתבע וכי ערב להתחייבויותיה כמפורט להלן יחד עם המנוח עמוס בוכריץ ז"ל (להלן: "המנוח").

הנתבעת 4 (להלן: "סונול") מפעילה תחנת דלק במקרקעין הידועים כחלקה 92 בגוש 8236 שהוקמה על הנכס ועל מקרקעי הנתבעת.

3.התובעת טוענת כי ביום 28.2.00, התקשרה עם הנתבעת בהסכם שכירות (להלן: "הסכם השכירות") לתקופה של 3 שנים אשר החלה בפועל ביום 15.9.90 ותוקפה עד ליום 15.9.03 עם אופציה להאריכה לשנתיים נוספות.

הנתבע והמנוח ערבו להתחייבויות הנתבעים על סמך הסכם השכירות.

4.בהסכם השכירות נקבע כי הנתבעת אינה רשאית להעביר את זכותה במושכר ללא הסכמת התובעת, וכן נקבעו בו הוראות לתשלום פיצויים מוסכמים בגין האיחור במסירה.

5.התובעת טוענת כי הנתבע והנתבעת ביקשו להקים תחנת דלק שתשתרע הן על מקרקעי הנתבעת והן על המושכר (להלן: "תחנת הדלק").

התובעת מוסיפה וטוענת כי בחודש מרס 2001 היא נתנה הסכמתה בכתב הן לנתבעים והן למינהל מקרקעי ישראל (להלן: "ממ"י") להקמת תחנת הדלק.

6.להלן נטען כי ביום 12.2.02 ללא ידיעת התובעת חתמו הנתבעת והנתבע על הסכם עם סונול להקמתה והפעלה של תחנת הדלק (להלן: "הסכם ההפעלה") לפיו קיבלה סונול זכות חזקה בלעדית ושימוש בלעדיים גם במושכר.

7.התובעת טוענת כי הצהרת הנתבעים בהסכם ההפעלה לפיה התובעת החכירה לנתבעים את המושכר הינה הצהרה כוזבת שכן התובעת לא היתה מודעת ולא נתנה הסכמה לנתבעים להתקשרותם עם סונול בהסכם ההפעלה ו/או לחכירת המשנה שניתנה לסונול במושכר.

התובעת טוענת כי לא היתה מעורבת כלל ועיקר במהלך התכנון וההקמה של תחנת הדלק וההתקשרות עם סונול, למעט חתימתה הפורמלית על תוכניות, היתרי בניה ובקשות לממ"י, כמתחייב מהסכם השכירות.

8.התובעת ממשיכה וטוענת כי במהלך שנת 2003 הושלמה בניית תחנת הדלק והיא מופעלת מאז למכירת דלקים ומתן שרותי דרך וכי הנתבעים, ברוב עורמה ותחבולה ובניגוד להתחייבותם על פי הסכם השכירות חדלו לשלם לה דמי שכירות מכל וכל, וזאת החל מיום 15.9.03, כשהם טוענים בעזות מצח כי תקופת השכירות הסתיימה ואין עליהם כל מחוייבות לתשלום דמי שכירות.

התובעת טוענת כי חרף העובדה שהנתבעים עושים שימוש מלא במושכר המהווה חלק בלתי נפרד מתחנת הדלק ומקבלים תמורה גבוהה – יוצאת התובעת שאינה מקבלת כלום מאומה, וידיה על ראשה.

9.התובעת טוענת כי הנתבעים נהגו שלא בתום לב בקיום ההסכם ו/או בניהול המשא ומתן עימה ויש לחייבם בפיצויים על פי הסכם השכירות ו/או בפיצוי הסתמכות ו/או ציפייה מלאים.

התובעת מוסיפה וטוענת כי הנתבעים אשר נטלו את זכויותיה במושכר ואף הקנו חכירת משנה בו לסונול, ללא הסכמתה, עוולו כלפיה בעוולת גזל ו/או הסגת גבול במקרקעין.

10.התובעת מוסיפה וטוענת כי הנתבעים ביצעו כלפיה עשיית עושר ולא במשפט המזכים אותה בתשלום של דמי שכירות ראויים בגין המושכר שכן הנתבעת והנתבע מקבלים תמורה מלאה מסונול בגין המושכר, בעוד שהאחרונה עושה שימוש במושכר כולו, והכל ללא שהתובעת מקבלת דמי שכירות ותוך הגבלת זכותה להשתמש במושכר.