כרמל נ' בר

החלטה

פסה"ד יינתן בסוף היום ויישלח לצדדים.

ניתנה והודעה היום י' ניסן תש"ע, 25/03/2010 במעמד הנוכחים.

אירית מני-גור, שופטת

פסק דין

התובע הגיש תביעה נגד הנתבע. התובע בחור צעיר שטוען כי שכר מהנתבע שהינו אדם מבוגר בשנות ה-80 לחייו דירה ברמות-ים הרצליה, וכי על פי תנאי ההסכם היה צורך כי תינתן התראה של 90 יום לפינוי המושכר. טוען התובע, כי יום לאחר שנכנס למושכר (?!) התחרט הנתבע והודיע לי כי הוא איננו מסכים להשכיר לו את הנכס, וכי עליו לפנות את הנכס. התובע הבהיר לו כי אין לו לאן להעביר את חפציו, ואכן הוא נשאר בנכס על אף שתוך 3 ימים הכניס הנתבע עובדים על מנת להתחיל בשיפוץ דירתו ופינה את הנכס לאחר כ-10 ימים. התובע מודה כי לא שילם לנתבע דבר מאחר והוא מסר לידיו את שטר הביטחון ו-12 שיקים מעותדים, כשהשיק הראשון היה צריך להיפרע לאחר כ-3 ימים, לאור הנסיבות השיקים הוחזרו לידיו ולא נפרעו.

לגרסת הנתבע, שונים הדברים לחלוטין כמזרח ממערב. לטענת הנתבע, התובע רצה לשכור ממנו את הנכס ולחלקו לשני נכסים נפרדים עם שני חוזים נפרדים, הנתבע סירב בכל תוקף. המו"מ עם השניים הופסק, אלא שהתובע סר לדירתו יחד עם אביו והמתווך בשעת לילה מאוחרות קרוב לחצות, הפעיל לחץ על הנתבע כי המיטלטלין שלו ברכבו ואין לו לאן להעבירם, הנתבע מתוך רחמים הסכים לעזור לתובע והסכים שהוא יעביר את מיטלטלין לדירה לא יותר מיום יומיים, שכן הוא מתעתד להתחיל בשיפוצים מייד לאחר מכן. הוא הסכים לחתום על ההסכם לאור הלחץ שהופעל עליו לאור העובדה כי רצה שיהיה בין הצדדים איזה שהיא חתימה עם מסמך שתעגן באופן פורמאלי את העובדה שהתובע מחזיק בנכסו של הנתבע. התובע סירב להתפנות, רק משנכנסו אנשי השיפוץ פינה את הנכס. הנתבע מכחיש בכל תוקף כי קיבל אי פעם לידיו שטר חוב או שיקים מעותדים, ומעיד כי לא שולם לו דבר ולא נמסר לו דבר.

שמעתי את הצדדים מעידים בפניי, ואינני נותנת אמון בגרסת התביעה כפי שאבהיר להלן.

התובע איננו מסתמך אלא על הסכם השכירות בלבד. שמעתי את הנתבע שהינו אדם בשנות ה-80 לחייו, אשר גרסתו כי נטה לעשות טובה לתובע ומתוך רחמים והתחשבות אפשר לו לאחסן את מיטלטלין במושכר ליום יומיים, גרסה שנשמעה אמינה ומהימנה. התובע לא תמך תביעתו באף עד נוסף לא בעדות האב ולא בעדות המתווך, לטענת התובע אביו עבר צנטור, ואת המתווך הוא איננו מוצא. אינני יכולה לקבל הסבר זה, ניתן היה לבקש דחיית הדיון ולאתר את המתווך כמו גם להיעזר בעדות האב. לשאלת ביהמ"ש, אף לא ידע התובע להמציא אישור על תשלום תיווך בגין עסקה זו, או אישור על הובלת המיטלטלין כפי שטען. יש להניח כי התובע קיבל אישור על תשלום משני גורמים אלה לאור עדותו כי נגרמו לו הוצאות תיווך והובלה לריק. מאחר ועל פי גרסתו ההסכם בוטל מייד לאחר שנכרת, היה טורח לשמור ראיות אלה. יתרה מכך, גם על פי גרסתו הנתבע השיב לו את 12 השיקים שמסר לנתבע עם חתימת ההסכם. התובע לא יכל להציג בפניי אף אחד מהשיקים ואף לא את שטר החוב. אם אכן גרסת התובע נכונה על פיה נחתם בין הצדדים הסכם שכירות תקף ומחייב לשנת שכירות מלאה, היו מן הסתם לתובע עדויות נוספות התומכות בגרסה זו. ראיה ראשונה והכרחית לכניסת ההסכם לתוקף, היא ראיה בדבר תשלום בגין השכירות. ראיה כזו כאמור לא הובאה בפניי.

חתימת הסכם איננה חזות הכל, בייחוד לא כשממול חותם אדם מבוגר קשיש ללא ייצוג משפטי וללא בן משפחה המלווה אותו. תמוה בעיניי, כיצד הספיק הנתבע המבוגר לתאם עם אנשי שיפוצים בתוך יומיים מכניסת התובע לנכס כשיומיים אלה הינם סופשבוע (ימי שישי שבת) אף לפי גרסת התובע. התובע טוען, כי נכנס למושכר ביום חמישי וכבר ביום א' בבוקר היו פועלים בדירה. עובדה זו היא הנותנת כי הנתבע מבעוד מועד אכן תכנן את מהלך השיפוץ בדירתו כפי שהעיד, ולא היה בדעתו להשכיר את הנכס לתובע אלא לאפשר לו להניח את חפציו לא יותר מיום יומיים מתוך רצון כן לסייע בידו.

אינני מקבלת אפוא את גרסת התביעה, אני סבורה כי התובע לא הוכיח גרסתו ועדותו בלתי אמינה בעיניי.

אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובע בהוצאות הנתבע בסך 500 ₪.

המזכירות תשלח עותק מפסה"ד לצדדים עם אישור מסירה.

ניתנה והודעה היום י' ניסן תש"ע, 25/03/2010בהעדר הנוכחים.

אירית מני-גור, שופטת

הוקלד על ידי: נחמני שרה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: