כרמות השקעות נ' עיריית הרצליה

פסק דין

עתירה לפיה מתבקש בית המשפט להצהיר על בטלותן של דרישות תשלום שהוציאה המשיבה, עיריית הרצליה (להלן: "העירייה" או "הרשות") ביחס לנכסה של העותרת בגין היטל סלילת כבישים ומדרכות, אגרת תיעול ואגרת הנחת צנרת. לחילופין, מתבקש בית המשפט להורות לעירייה לערוך תחשיבים חדשים לשם עדכון תעריפי חוקי העזר שמכוחם הושתו היטלים ואגרות אלו.

רקע

1. בשנת 1991 רכשה העותרת מתחם בן 10 דונם בהרצליה (מתחם צמרות) המצוי בגוש 6546 חלקות 370-341 (בשנת 1994, לאחר הליך של איחוד וחלוקה, פוצלו החלקות לחלקות 869-858).

2. בשנת 1992 הקימה העותרת במקרקעין אותם רכשה פרויקט של מבני מגורים, כאשר בשטח הידוע כיום כגוש 6546 חלקה 864 הקימה מבנה ששימש אותה כמשרד מכירות (להלן: "הקרקע" ו"המבנה" בהתאמה. יחדיו יקראו להלן: "הנכס").

על פי תוכנית הר/1829 (להלן: "התוכנית") ייעוד הקרקע הוא לשטח פרטי פתוח (שפ"פ).

3. בשנת 2005 התקבלו אצל העותרת דרישות תשלום מעם העירייה, כמפורט:

א. היטל סלילת כבישים - 155,801 ₪ (הן בגין מרכיב הקרקע הן בגין המבנה);

ב. היטל סלילת מדרכות - 30,693 ₪ (הן בגין מרכיב הקרקע והן בגין המבנה);

ג. אגרת תיעול - 3,089 ₪ (בגין המבנה);

ד. אגרת הנחת צנרת - 9,356 ₪ (בגין המבנה);

ה. דרישה לתשלום היטל ביוב התקבלה אף היא, אך היא איננה מענייננו כאן מאחר שהוגש ערר לועדת הערר תל אביב לפי חוק הרשויות המקומיות (ביוב), תשכ"ב – 1962 (להלן: "חוק הביוב").

(ראו דרישות תשלום נספחים א-ג לעתירה).

4. בעתירתה, מבקשת העותרת כי בית המשפט יצהיר על בטלותן של דרישות תשלום אלו, שלידתן – לטענתה - באי הצלחתו של משא ומתן בינה לבין העירייה ביחס להקמתה של גינה ציבורית בנכס, תחזוקתה והבעלות בה. הוצאת דרישות התשלום הינה לטענתה חלק ממכבש לחצים אותו מפעילה עליה העירייה, שלא בתום לב, בניסיון לחלץ ממנה הסכמות בסוגיות השנויות ביניהן במחלוקת. על רקע נסיבות אלו מנועה ומושתקת העירייה מלדרוש היטלים ואגרות. עוד נטען כי דרישות התשלום נשלחו בשנת 2005, כאשר החיוב, לכאורה, התגבש בשנת 1992 עם הקמתו של המבנה. חלפו להן אפוא 13 שנים לכל הפחות ממועד התגבשות החיוב, כאשר זכות התביעה מתיישנת על פי חוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958 בחלוף 7 שנים (להלן: "חוק ההתיישנות").

בהתייחס להיטלים/אגרות באופן פרטני, טוענת העותרת כדלקמן:

א. היטל סלילת כביש והיטל סלילת מדרכות –

חיובה בתשלום היטל הסלילה היה מכוח חוק העזר להרצליה (סלילת רחובות), תשל"ו – 1976 (להלן: "חוק העזר לסלילה 1976"). אך לחוק זה אין לטענתה כל תחולה, משום שהוא חל רק על עבודות סלילה שבוצעו לאחר 1.4.76. לדידה של העותרת, עבודות הסלילה ברחוב הגובל בנכס, הוא רחוב יבנה, בוצעו עובר לתאריך לעיל, ועל כן יש תחולה לחוק העזר הקודם של הרצליה, חוק עזר להרצליה (סלילת רחובות), תשכ"ו – 1966 (להלן: "חוק העזר לסלילה הקודם"). היא מוסיפה כי חוק העזר מטיל חיוב בהיטל הן על רכיב הקרקע ועל רכיב המבנה. על פי הוראותיו של חוק העזר הקודם, אין אפשרות לחייב נכס גובל בגין תוספות בניה שבוצעו מאוחר לעבודות הסלילה. על כן, גם אם נבנה בשנת 1992 מבנה, הרי שהיה זה מאוחר לביצוע עבודות הסלילה ברחוב יבנה, והחיוב בהיטל של תוספת בניה אינו אפשרי. גם את רכיב הקרקע שבהיטל מנועה העירייה מלגבות, משום שלמיטב ידיעתה של העותרת, בעליו הקודמים של הנכס, מר מוריס גולדברג – כבר שילם 'דמי השתתפות' – אותם דמים שהיו נוהגים לפני שיטת 'ההיטל'. למסקנה כי שולמו תשלומים, לרבות 'דמי השתתפות', על ידי הבעלים הקודמים מגיעה העותרת על סמך דרישת תשלום בגין סלילת כביש ומדרכה אותה הנפיקה לו העירייה בסמוך למכירת הנכס על ידו לעותרת; על אישור לפי סעיף 324 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת העיריות") ('אישור על העדר חובות') שהונפק על ידי העירייה למר גולדברג לשם העברת הבעלות במקרקעי המתחם לעותרת; ועל סמך החזקות כי עצם סלילת רחוב יבנה מעידה כי מומנה על ידי בעלי הנכסים הגובלים, וכי העירייה חייבה כדין את אותם בעלי הנכסים בדמי השתתפות בעת ביצוע עבודות הסלילה. בכל מקרה לטענתה של העותרת, החיוב בגין מרכיב הקרקע התגבש טרם שרכשה את זכויות, ועל כן אין לעירייה כל יריבות עימה. ומוסיפה כי מאחר שהעירייה כבר גבתה תשלום בגין סלילת כביש ומדרכה ממר גולדברג בסמוך להעברת המקרקעין לעותרת, הרי שדרישה נוספת ממנה הינה בבחינת כפל תשלום אסור.

בנוסף, מציינת העותרת כי אמנם ייעודו התכנוני של הקרקע הוא של שטח פרטי פתוח, אך בפועל ייעודו ציבורי - גינה ציבורית לרווחת התושבים, והוא גם סמוך למבני ציבור. העירייה, המבקשת להימנע מהפקעתו של הנכס ותשלום פיצויים תחתיו, מטילה עליה תשלום של היטלי פיתוח אף על פי ששטחים ציבוריים אינם נושאים בתשלומים אלו. גם מטעם זה היא טוענת כי דין הדרישה להתבטל.

לא זו אף זו, לטענתה של העותרת כלל לא התקיימו התנאים הנקובים בחוק העזר להוצאת דרישת תשלום. ולחילופין; היה ותמצא בחייבת בתשלום ההיטל, היא תוקפת את תעריפיו וטוענת כי הם בלתי סבירים ובלתי חוקיים. אם משום שהתחשיב שביסוד התעריפים נערך עוד בשנת 1976 על בסיס הערכות לעשרים שנים קדימה קרי, רק עד שנת 1996. החיוב, כזכור, הוא משנת 2005, ותחשיב שאינו מעודכן אינו יכול לשקף נכונה את הוצאות העירייה לתשתיות של סלילה לשנים שלאחר 1996, ובהתאמה אינו יכול להוות מדד או בסיס לתעריפים. כמו כן, במהלך השנים הועלו התעריפים באופן ריאלי בשיעור של למעלה מ – 60%; התיקון האחרון לחוק העזר סלילה 1976 בוצע בשנת 1989, מבלי שיאושר על ידי שר הפנים; ובכלל, במישור ההשוואתי התעריפים גבוהים בעשרות ובמאות אחוזים לעומת תעריפי סלילה ברשויות מקומיות אחרות, מקבילות.

מכל הטעמים המפורטים, תעריפי הסלילה בטלים מעיקרם, ובהתאמה גם דרישות התשלום בגין סלילת הרחובות והמדרכות.