כרמון נ' מור

החלטה

בהמשך להחלטה שניתנה במסגרת הדיון מיום 23/12/2012 נתונה ההחלטה בבקשת התובע ובבקשת הנתבעת, בעניין עיכוב יציאת הנתבעת מן הארץ.

ביום 3/12/2012 הגיש התובע בקשה למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד הנתבעת. הבקשה התבססה על חשש סביר, כי הנתבעת עומדת לצאת מן הארץ בסמוך להגשת התביעה. החשש התבסס על "פוסט" שפרסמה הנתבעת בפייסבוק בו צוין בין היתר, כי נותרו 7 ימים בספירה לאחור שספרה עד כניסתה "למוד הניו יורקי שלי".

הצדדים זומנו לדיון בבקשה אשר התקיים ביום 18/12/2012.

התובע עמד לחקירה נגדית על תצהירו ואמר כי על סמך ה"פוסט" הנ"ל והכסף שהלווה ולא קיבל חזרה, ביסס את חששו להמלטות הנתבעת מן הארץ.

הנתבע הסביר בתשובתו, מדוע ההסכם שעניינו ב- 100,000₪ שונה מהסכום הנתבע על ידו, בכך, שלא השלים את מתן כל הסכום שהלווה לנתבעת ולכן גם לא תבע את מה שלא הלווה.

בחקירה העיד, כי המסמך נערך בבית הנתבעת ולבקשתה ולכן גם לא נעשה בשפה משפטית. הנתבעת היא אשר ביקשה מן התובע להפריד בין מערכת היחסים ביניהם, לבין ההלוואה אשר נערכה בביתה של הנתבעת, ערב מתן ההלוואה.

כמה ימים לאחר שמסר התובע לנתבעת את הסכום השני מתוך ה- 60,000 ₪, כך עפ"י עדותו, הייתה בין השניים מריבה בה טענה הנתבעת כלפיו, כי גרם לה נזק בכך שלא נתן לה את כל 100,000₪.

את החקירה הנגדית קטעה החלטתי אשר ציינה, כי שני הצדדים אינם מתנהלים כראוי, כי התרעתי על כך זה מכבר וכן, כי אין העד צריך להשיב לשאלה נשוא ההתנגדות שהובאה ע"י בא כוחו.

עוד העיד, כי מקורם של 60,000 ₪ שמסר לנתבע, באימו, כי קיבל אותם ונתן אותם בשתי הזדמנויות שונות, לאחר החתימה של נספח א' של כתב התביעה.

הנתבעת לא הגישה תצהיר מטעמה ולא התרתי לחקור אותה בחקירה ראשית בשל כך.

סיכומי התובע מציינים, כי בהמשך למה שפרסמה הנתבעת בפייסבוק (ביום 1/12/2012 נספח ב' של הבקשה) התבסס חשש אשר נוסף על החשש שעלה ממידע שבידי התובע, לפיו, חייבת הנתבעת לגופים שונים כ- 200,000 ₪, לרבות בנקים, חברות אשראי ורשויות מקומיות.

הוסף לכך את העובדה, כי משפחת הנתבעת לרבות הוריה ואחותה מתגוררים בניו-יורק.

עפ"י המסרונים שצורפו לכתב התביעה לרבות זה מיום 7/8/2012 וזה מיום 21/8/2012, בו מסבירה הנתבעת לתובע, כי יאלץ להמתין עד לחודש הבא ועוד, הרי שסביר לחשוש, כי הנתבעת תמלט מאימת הדין.

סיכומי הנתבעת מציינים, כי הוריה גרים בישראל, שם גם גרה הנתבעת. המדובר בשלילת חופש התנועה של המשיבה ואין לשלול ממנה את זכותה לצאת לחו"ל בשלב זה, בטרם נשמע התיק לגופו.

עוד מציינים הסיכומים "...התביעה נשענת על עדנים ראויים ומלאי סתירות..." – (צריך להיות אדנים – ש.ר) עוד עוסקת התשובה בפער בין סכום התביעה לסכום ההלוואה הנטען.

לאחר עיון בבקשה, בפרוטוקול ובסיכומים, כמו גם לאחר שניתנה החלטתי בבקשת הרשות להתגונן דומני, כי יש להותיר את הצו על כנו וכך אני מחליט.

התרשמתי מהתחמקויות המשיבה מלתת תשובות ענייניות או בכלל, כמו גם, מעדותה לפיה הוריה ואחותה מתגוררים בחו"ל, כאשר ההורים מתגוררים בארץ חצי שנה ובחו"ל חצי שנה, כמבטאים אפשרות של הסתמכות על מגורי המשפחה בחו"ל, על מנת להמנע מפירעון חובות שיש לנתבעת, לרבות, החוב נשוא תביעת התובע.

בפרוטוקול הדיון מיום 23/12/2012 עולה בבירור, כי יש לנתבעת חובות, חלקם נטען על ידה כנפרע זה מכבר, חלקם בגין ערבותה לגרוש שלה (עמוד 9 לפרוטוקול).

גם לרשם החברות יש חוב שטרם שולם ע"י הנתבעת בענייני החברה המשמשת אותה לצורך מתן יעוץ לקרנות שונות.