כריף נ' קדמי

החלטה

בפני בקשה לסילוק התובענה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית של בית- משפט זה לדון בתובענה.

בכתב התביעה, עתרה התובעת למתן צו הצהרתי לביטול הסכם מיום 8.12.02, בינה לבין הנתבע (להלן- "ההסכם"), מחמת טעות והטעייה. במקביל להגשת התביעה, הגישה התובעת בקשה למתן צו במעמד צד אחד, המופנה לרשם המקרקעין, והמורה על עיכוב רישום הזכויות במקרקעין מכוח ההסכם.

בכתב התביעה ובבקשה לסעד הזמני, פורט שהתובעת, בת כ- 90 שנים, הופתעה לגלות לפני מספר חודשים שהנתבע פנה לרשם המקרקעין בבקשה לרשום הערת אזהרה על דירתה, וזאת על יסוד ההסכם. נטען שהנתבע ניצל את מצבה של התובעת, ואת העובדה שהיא אינה יודעת קרוא וכתוב, והחתים אותה בחטף על ההסכם שלפיו העניקה לו את דירתה במתנה, וזאת מבלי שהבינה את תוכנו של ההסכם ואת השלכותיו.

לאור האמור בבקשה ניתן צו במעמד צד אחד ובמקביל נקבעה הבקשה לדיון במעמד שני הצדדים.

הנתבע הגיש בקשה לדחייה או למחיקה של התובענה על הסף, במסגרתה טען כי בית- משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בתובענה, כיון שעניינה של התובענה הנדונה בביטולו של חוזה מתנה שנושאו זכויות מקרקעין.

בתשובה שניתנה על ידי התובעת לבקשה לדחייה על הסף, נטען כי הסמכות העניינית לברר את התובענה נתונה לבית -משפט זה, כיון שהסעד הנתבע הינו סעד הצהרתי, שנושאו ביטול הסכם מתנה, המצוי בסמכותו העניינית של בית משפט שלום.

סעיף 51(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד- 1984 (להלן- "חוק בתי המשפט"), מקנה לבית-משפט השלום סמכות לדון באלה-  

"(2) תביעות אזרחיות - למעט תביעות הנוגעות למקרקעין - כשסכום התביעה או שווי הנושא אינו עולה על 2,500,000 שקלים חדשים ביום הגשת התובענה, והוא אף אם עלה הסכום או השווי לאחר מכן מחמת שערוך או הצמדה התובענה איננה כספית ואינה ניתנת לאומדן בכסף.

(3) תביעות בדבר חזקה או שימוש במקרקעין או בדבר חלוקתם או חלוקת השימוש בהם, לרבות תביעות הכרוכות בהן שעניינן חזקה או שימוש במטלטלין, יהיה שוויו של נושא התביעה אשר יהיה; אך בית –משפט שלום  לא ידון בתביעות בדבר חכירה לדורות ובתביעות אחרות הנוגעות למקרקעין".

המבחן אשר אומץ בפסיקה באשר לשאלת הסמכות העניינית בעניינים אזרחיים, הינו מבחן הסעד הנתבע, ולא מבחן מהות הסכסוך (או מבחן העילה. ראו למשל פסק הדין בע"א 2846/03 ריצ'ארד נ' ארליך, פ"ד נט (3) 529 והאסמכתאות המובאות שם).

בענייננו, מגלה העיון בכתב התביעה כי הסעד לו עתרה התובעת הינו הצהרה על ביטול הסכם מתנה, שבמסגרתו העניקה לנתבע את זכויותיה בדירת מגורים, ללא תמורה.

אין בין הצדדים מחלוקת על כך שהדירה רשומה בלשכת רישום המקרקעין, ועל כן מדובר בביטול חוזה שעל פיו מועברות זכויות קנייניות במקרקעין. מטעם זה אין מקום להתחבט בשאלה האם במקרקעין לא רשומים נתונה הסמכות לבית –משפט מחוזי או לבית -משפט שלום (ראו דיון בעניין זה בפסק דינו של כב' השופט י' עמית בה"פ 119/08 שוייצר נ' רפאל (מיום 6.7.08) והשוו לאמור בפסק דינה של כב' השופטת נ' בן אור בת"א 7441/05 הפטריארך היווני אורתודוקסי של י-ם נ' מר בן יוסף (מיום 28.10.10)).

כפי שנפסק, בית המשפט המוסמך לפסוק בשאלת ביטולו, תקפותו או אכיפתו של חוזה העוסק בזכויות קנייניות במקרקעין הוא בית המשפט המחוזי. עמד על כך בית המשפט העליון בע"א 476/88 אשתר נ' נפתלי, פ"ד מה (2) 749 –

"בית המשפט המחוזי הוא זה המוסמך לפסוק בשאלת ביטולו, תקפותו ואכיפתו של חוזה המכר. כל שהוסמך בית-משפט השלום (מסיבות ארכאיות) בהקשר לחוזה מכר זה הוא לדון בתביעה בדבר החזקה או השימוש בדירה הנדונה.

כיון שבענייננו הסעד אינו בעניין החזקה או שימוש במקרקעין, כי אם בביטול חוזה העוסק בזכויות קנייניות במקרקעין, מצאתי שבית- משפט זה נטול סמכות עניינית לדון בתובענה.

אשר על כן, ולאור בקשת ב"כ התובעת בתגובתו לבקשה לסילוק על הסף, אני מורה על העברת התובענה לבית המשפט המוסמך לדון בה, שהוא בית המשפט המחוזי בירושלים, וזאת מכוח סמכותי לפי סעיף 79 לחוק בתי המשפט.

הסעד הזמני שניתן יעמוד בעינו עד למתן החלטה אחרת על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים.

המזכירות תעביר את ההחלטה לב"כ הצדדים .