כריסי נ' קרוצ'י

פסק דין

מונחת בפני תביעה כספים שהגיש התובע כריסי דורון , מיופה כח מטעם כל רוכשי הנכס ברחוב בוגרשוב 44 דירה 17 בתל אביב כנגד שוכר ששכר הדירה מטעם הבעלים הקודמים – חברת ישכיר 1990 בע"מ. ותביעה שכנגד שתבע הנתבע לתשלום הסך של 26,000 ₪ לצו מניעת מטרד וצו עשה.

רכיבי התביעה העיקרית:

1. תביעה לצו עשה למסירת שטרי חוב: לטענת התובע בעת קבלת החזקה בנכס ב-15/04/07 קיבל מאת חב' ישכיר את הסכמי השכירות, יחד עם השיקים של כל השוכרים בנכס וכל הביטחונות שהתקבלו מהם, כולם פרט לשטרי חוב של הנתבע- ובניגוד להתחייבותו על פי סעיף 17 א' להסכם השכירות.לטענת התובע הפר הנתבע את הסכם השכירות משלא המציא שטרי חוב כמתחייב ובהתאמה דרש מהנתבע לתקן את ההפרות שאם לא כן ידרש לפנות מיידית את המושכר. לטענת התובע לא תיקן הנתבע את ההפרות, חרף זאת החליף מנעולים בדירתו,בקומת הלובי ואף בגג.

בעניין זה טוען הנתבע בכתב הגנתו טענה שלא נסתרה על ידי התובע וגם לא הובאה כל ראיה לסתור אותה, כי מסר שטרי בטחון לחב' ישכיר,הבעלים הקודמים- סעיף 31 לכתב ההגנה ולא רק שמסר שטרי בטחון אלא שגם הטריח ערבים לעניין זה.

אני קובעת כי התובע לא הוכיח תביעתו לעניין הימנעות הנתבע ממסירת שטרי חוב על פי הסכם השכירות המקורי- סעיף 17 להסכם השכירות, מה גם שלא נוכחתי כי חב' ישכיר 1990 בע"מ, המשכירה המקורית טענה טענה כלשהי בעניין זה.

אשר על כן אני דוחה התביעה לצו עשה- למתן הוראה לנתבע למסור לידי התובע שטרי חוב על פי סעיף 30 א' לכתב התביעה.

2. הפרשי דמי שכירות: לטענת התובע, על פי סעיף 4 להסכם השכירות, נקבעו דמי השכירות של 600 דולר על פי שער בסיסי יציג של 4.39 ובסה"כ 2,634 ₪ לחודש. זאת לציין ולהדגיש כי סכום זה הוא סכום דמי השכירות המקורי על פי הסכם השכירות ממאי 2005, אלא שלנתבע ניתנה אופציה להארכת תקופת השכירות. על פי סעיף 1 להסכם השכירות היה אמור לעלות סכום דמי השכירות בשיעור של 15 אחוז לחודש בצירוף מע"מ לכל תקופת האופציה כך שיעמדו על 630 דולר לחודש ובתקופת האופציה השניה, 660 דולר לחודש והכל אלא אם יבצע השוכר שיפוץ במושכר בסכום שאינו פחות מ-20,000 ₪- סעיף 21 ג' להסכם השכירות. על פי סעיף 29 א' לכתב התביעה הסתכמו הפרשי דמי השכירות הנתבעים בגין התקופה מ-01/06/08 עד 01/03/08 לסך של 1,320 ₪.

מאחר וההליך התנהל בסדר דין מהיר, אפסוק בעניין זה על מכה תמציתית על פי תקנה 214 ט"ז ב' לתקנות סד"א.

בעניין זה טען הנתבע בכתב הגנתו בסעיף 39 כי שיפץ את הדירה בשנת 2005, בעל הנכס הקודם , חב' ישכיר קיבל את העבודה ולראיה גבתה ממנו דמי שכירות במשך שנתיים ללא העלאה של 5 אחוז.

אדגיש; כי הנתבע לא הציג כל אסמכתא שתעיד כי עלות השיפוץ שביצע בפועל הגיעה לכדי 20,000 ₪ כמתחייב מסעיף 21 ג' להסכם השכירות. לשון אחרת; גם אם הוכחתי כי ביצע שיפוץ על דרך בניית מבנה, מסגרת אלומיניום, גג ולוחות של בניה קלה לא נוכחתי בעלות שיפוץ זה.

משכך, דין התביעה לתשלום הפרשי דמי השכירות להתקבל. מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את הסך של 1,320 ₪ בצירוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

3. תביעה לתשלום הפרשי חשמל: על פי הסכם השכירות הסכימו הצדדים בדבר תשלום של 250 ₪ לחודש על חשבון לשימוש בחשמל- סעיף 4 ו' להסכם השכירות.עוד הסכימו כי כל 6 חודשים תיערך התחשבנות לגבי צריכת החשמל על פי מונה הדירה. "היה והצריכה בפועל תהא גדולה מהסכום דלעיל יוסיף השוכר למשכיר תוספת בגין ההוצאה העודפת". לטענת התובע בסעיף 18 לכתב התביעה, היו הוצאות החשמל של הנתבע מיום רכישת המכס של התובע ועד להגשת התביעה בסכום כולל של 17,862 ₪ ובניכוי סכומים שפירט התובע בסעיף 18 כאמור, הסתכם סכום התביעה לתשלום הוצאות חשמל עודפות מיום רכישת הנכס ועד ליום 10/11/08 לסך של 12,823 ₪.

לתצהירו חזר וצירף התובע בסעיף 21 לתצהיר טבלה שכותרותיה: קריאת מונה לובי מ- עד בגין דירה 17 ובגין דירה 10. כל זאת בהתייחס לכל חודש, ל-15/04/07 ועד 10/11/08. לתמיכה בחישובים על פי הטבלה כאמור צורפו חשבונות חשמל- נספחים ט' לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע. בראשית ישיבת ההוכחות היום, ולבקשת ב"כ הנתבע הוריתי על גריעת חשבונות החשמל מצרופות תצהיר עדות ראשית מטעם התובע- החלטתי בע"מ' 6 לפרוטוקול מהיום. אחזור על ההנמקות.

"כראיה לצריכת חשמל נטענת צירף התובע לתצהירו חשבונות חשמל.

מעיון בחשבונות החשמל עולה כי מספרי החוזים הם שונים:

3348391, ו- 4065584.

זאת ועוד; מעיון בחשבונות החודשיים עולה תיאור כתובת אספקה כדלקמן:

עמיאל יעקב, בוגרשוב 44, קה ש ד8 ת"א.

אין חולק כי ד 8 אינו תיאור הנכס ששכר הנתבע 1, בפועל שכר את דירה מספר 17 שהיא יחידת משנה לא רשומה בטאבו של דירה מספר 10.