כריכה כנה וכדין והפורום הנאות

ביום ט"ז בתמוז תשע"א (18.7.2011) הגיש הבעל תביעה שכותרתה: "כתב תביעה לגירושין ובכרוך לו ענייני מזונות, רכוש, משמורת ושאר ענייני האפוטרופסות וכל הסכסוכים שבין בני הזוג".

עניינה של החלטה זו הוא סמכות בית הדין לדון בעניינים שנכרכו בתביעת הגירושין של הבעל.

בני הזוג, יהודים אזרחי ישראל, נישאו כדמו"י ביום 13.1.1998, ונולדו להם מנישואיהם בת, כיום בת 13, ובן, כיום בן 10.5.

לפני כשנתיים נסעו הצדדים על פי החלטה משותפת לתקופה של כשנתיים-שלוש לארה"ב, לפתיחת סניף של החברה הישראלית שבבעלות התובע. הצדדים התגוררו בקליפורניה, והשכירו את דירתם בארץ. בעידוד הבעל מצאה האשה תעסוקה בתחומה.

בקיץ 2011 טסו הבעל והילדים לישראל. בהיותו בארץ, ביום 18.7.2011, הגיש הבעל תביעת גירושין בבית הדין הרבני, ובה כרך את העניינים שפורטו ברישא להחלטה זו. לבקשתו, הוציא בית הדין צו זמני למשמורת על הילדים (בתחילה הוציא בית הדין החלטה להעביר את הבקשה לתגובת האשה, ולאחר בקשה נוספת של הבעל, תיקן את החלטתו, ונתן לבעל משמורת זמנית).

באותו יום שלח הבעל הודעת דואר אלקטרוני לאשה, בה הודיע לה שפתח הליכי גירושין וכי הוציא צו האוסר על יציאת הילדים מישראל. בסמוך לכך העביר הבעל כספים מחשבונות הבנק המשותפים לחשבון בנק אחר.

הבעל טוען בתביעת הגירושין, כי נישואי הצדדים היו רצופי משברים, ובשלב מסוים אף פנו בני הזוג לטיפול ויעוץ זוגי. לטענת הבעל, האשה סובלת מהפרעות נפשיות והתנהגותיות, וכי התנהגותה המינית הפכה למופקרת ופרובוקטיבית, וכי קיימה יחסי אישות עם גברים אחרים. לדבריו, התנהגותה של האשה גם פגעה בילדיהם, והביאה להזנחתם.

האשה הגישה תביעה בבית המשפט בקליפורניה, והוא הוציא לבקשתה צו למשמורת זמנית, צו המורה להשיב את הילדים לארה"ב וצו המאפשר לאשה שליטה בחברה של הבעל בארה"ב.

הבעל הציג בפני בית המשפט בארה"ב את הצו שניתן קודם בבית הדין הרבני, וזה הקפיא את הצו שנתן וקבע דיון ליום 20.9.20011. בדיון זה קבע בית המשפט בקליפורניה דיון מעמיק יותר לתאריך 14.10.2011.

לאחר דיון בבית הדין הרבני בנוכחות האשה, הושגה הסכמה בין הצדדים, לפיה הבעל ישהה בדירת הצדדים והאשה תשהה בבית אחיה בסמוך, והילדים יחלקו בינם את זמנם. לטענת ב"כ האשה, הפגישה של האם עם הילדים נמנעה עקב התנגדות הילדים, משום שהבעל הלעיט אותם בשקרים נגדה.

ביום ה-25.8.2011 הגישה האשה לבית המשפט לענייני משפחה תביעה להשבת הקטינים החטופים לפי חוק אמנת האג, ונקבע דיון ראשון בעניין זה לתאריך 6.9.2011, ודיון בהוכחות הצדדים לתאריכים 5.10.2011 ו- 9.10.2011.

ביום 11.12.2011 ניתן על ידי בית המשפט לעניני משפחה בראשון לציון (השופטת ד"ר ורדה בן שחר) בתיק 41179-08-11, פסק דין הדוחה את התביעה להחזרת הילדים לארה"ב.

טענות האשה

לטענת האשה, תביעת הגירושין אינה כנה. טענתו של הבעל כי הוא מעוניין בגירושין, וכי הדבר נובע מכך שנודע לו שבגדה בו, אינה נכונה וכנה, וראיה לכך היא הסכמת הבעל שבני הזוג "יחליפו זוגות". הסתרת כוונתו של הבעל לפתיחת הליך גירושין, והפתאומיות בהגשת התביעה מוכיחים חוסר תום לב וחוסר כנות בתביעה. בכך משתלב ניצול ריחוקו של בית הדין הרבני ממקום מגוריה של האשה, וזאת כדי להקשות עליה את ניהול ההליך המשפטי מבחינתה. כך גם סילוף עובדות, ונקיטת סדרי דין בלתי ראויים מלמדים על חוסר תום הלב בניהול תביעת הגירושין, והופכים אותה לתביעה לא כנה (מפנים לפסקי דין: בג"ץ 58/8 פלונית נ' בית הדין הרבני; בג"ץ 1000/92 בבלי נ' בה"ד הרבני; בג"ץ 5918/07 פלונית נ' בית הדין הרבני).

כמו כן, טוענת האשה כי הכריכה אינה כנה. ראשית, כריכת המשמורת וענייני האפוטרופסות אינה כנה. האב ניסח את הבקשה לבית הדין לצו זמני כך:

"ישנו חשש גדול מאוד כי האמא תוציא צו למשמורת זמנית בארה"ב. באם תצליח האם אזי הילדים... עלולים להגיע לארה"ב, ולא זו בלבד שהאם תזניח אותם אלא אף הילדים יתבוללו" (ההדגשה במקור).

זוהי, לדברי ב"כ האשה, "מניפולציה דתית... שהיא נטענת בשם אדם חילוני לחלוטין". הבעל למעשה חטף את הילדים שלא כדין, וניסה להכשיר את מעשהו על יד בית הדין הרבני. האשה מוסיפה כי דברי הבעל: "ישנו חשש גבוה מאוד כי האמא תוציא צו למשמורת זמנית בארה"ב", מבססים את חוסר הכנות, כי - כך לטענת ב"כ האשה - "ע"פ הפסיקה כאשר נעשה ניסיון מכוון של צד לחסום את משנהו מניהול הליכים משפטיים בערכאה האזרחית - הכריכה אינה כנה".

שנית, קיים העדר כנות בכריכת המזונות והרכוש. מכוח סעיף 17 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות) התשי"ט-1959, דין המזונות יחול לפי מקום מושבם של בני הזוג, קרי, הדין בקליפורניה. לעומת זאת, הבעל מעוניין שמזונות האשה ייפסקו לפי הדין האישי החל בישראל. כמו כן, העדר פירוט רמת החיים של הצדדים ופרטי הנכסים הפיננסיים, וכן העדר טופס הרצאת פרטים בתביעה למזונות, מעידים על חוסר כנות הכריכה, וכן מונעים מבית הדין לדון בעניין עקב העדר מידע נחוץ. באי-כוח האשה מפנים לבג"ץ 174/83 סוחר נ' סוחר; בג"ץ 5747/03 פלוני נ' פלונית; ע"א 423/79 צברי נ' צברי. עמדתו של הבעל כי לפי הדין הדתי אין לאשה זכות למזונות, וריקון חשבונות הבנק, מעידים על חוסר כנות הכריכה (מפנים למ' שאוה, השיפוט בדיני משפחה, עמ' 232 ואילך). לטענת ב"כ האשה, על התובע מוטל נטל הוכחת כנות כוונותיו ולא על האשה (בג"ץ 3754/00 רון נ' בית הדין הרבני; בג"ץ 58/8 הנ"ל).

כמו כן, הכריכה אינה כדין. אין בתביעה פרטים מספיקים, כגון: בתיה"ס של הילדים, עדויות מיהו ההורה העיקרי בחיי הילדים; הכנסות ורמת החיים של המשפחה, וכן אין טופס הרצאת פרטים כדין. התביעה היתה שלא ע"פ סדרי הדין בבה"ד הרבניים (אך לא פורט ולא מובן מדבריהם אילו סדרי דין לא קוימו). בדיון לעניין חלוקת רכוש, יש לאחד את כל התביעות בערכאה אחת, וכאשר הושמט נכס מנכסי הזוג, אין לבית הדין סמכות לדון בתביעה הרכושית. כן נטען שרובו של רכוש הצדדים נמצא בארה"ב.