כריים נ' נוג'ידאת ואח'

החלטה

בפניי בקשת רשות להתגונן מטעם נתבע מס' 1 בתיק (להלן: "המבקש"), כנגד תביעה בסדר דין מקוצר על סך של 26,000 ₪ שהגיש נגדו התובע (להלן: "המשיב").

להלן תמצית העובדות הרלוונטיות לבקשה וטענות הצדדים:

לטענת המשיב, ביום 2.9.08 מכר את רכבו מסוג איסוזו מ.ר 49-440-18 למבקש בתמורה לסך של 26,000 ₪ (להלן: "העסקה"), אשר שולמו על ידי המבקש בשני שיקים על סך 13,000 ₪ כ"א במועדי פירעון שונים, המשוכים מחשבונה של נתבעת מס' 2 בתיק, ארגמן 170 בע"מ (להלן: "החברה"), ובחתימת היסב של המבקש.

היות ובמועד הפירעון, לא כובדו השיקים, פנה המשיב מספר פעמים למבקש, בהיותו צד לעסקה, על מנת לגבות את החוב, אולם האחרון הפנה אותו לחברה, אשר אף היא לא נענתה לדרישותיו.

המבקש טוען כי, דין התביעה להידחות על הסף מחמת חוסר יריבות ו/או העדר עילה ו/או מחמת היותה קנטרנית וטורדנית. לדבריו, לא רכש את הרכב נשוא התביעה, אלא הוא נרכש עבורו על ידי החברה, מאחר והייתה חייבת לו סך של 26,000 ₪ בגין עבודות בנייה שביצע אצלה.

לטענת המבקש, במעמד ביצוע העסקה הוסכם במפורש בין הצדדים כי, החברה תרכוש את הרכב עבור המבקש, אולם הבעלות תירשם על שם המבקש. לטענתו, חתימת ההיסב, המופיעה על גבי השיקים, הינה מזויפת, היות והשיקים נמסרו מהחברה ישירות למשיב.

הצדדים זומנו בפניי לשמיעת הבקשה, ובמסגרת הדיון שהתקיים ביום 29.5.13 נחקר המבקש על תצהירו והצדדים סיכמו טענותיהם בע"פ.

יוער כי, למחרת היום, ביום 30.5.13, הגישה החברה בקשת רשות להגן מטעמה, אשר תישמע בפניי ביום 12.9.13.

דיון והכרעה:

הלכה פסוקה היא כי, בתביעה בסדר דין מקוצר יש לתת לנתבע רשות להתגונן כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה (ראה- ע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ' וורנר, פ"ד מו(2) 273,277).

השאלה הניצבת בפני בית המשפט היא האם הגנת הנתבע, בהנחה כי אמת היא, עשויה לזכותו במשפט. בית המשפט אינו נדרש לבדוק כיצד יצליח הנתבע להוכיח את הגנתו או מה טיב ראיותיו, כל עוד תצהירו מגלה את פרטי העובדות שעליהן הוא מבסס את הגנתו (ראה- ע"א 3374/05 אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, פיסקה 6, דינים עליון 206 (26) 1456).

בענייננו, לאחר ששמעתי את עדות המבקש, שוכנעתי כי קיימת לו הגנה לכאורית מפני התביעה, אם כי דחוקה, המצדיקה להעניק לו את יומו בבית המשפט.

אין חולק כי, בוצעה עסקת מכר בין המבקש למשיב ביחס לרכבו של המשיב. אין עוד חולק כי, הבעלות ברכב רשומה על שם המבקש.

המחלוקת, אם כן, נסבה על השאלה אם המשיב זכאי לגבות מהמבקש את החוב בגין השיקים שלא כובדו, בהיותו צד לעסקה.

המשיב טוען כאמור כי, העסקה נעשתה מול המבקש ולראייה הבעלות ברכב נרשמה על שמו, על כן זכאי להיפרע ממנו. המבקש לא התכחש לטענות אלה, אלא שלשיטתו, אינו חב כלפי המשיב שכן החברה רכשה עבורו את הרכב והיא ששילמה בגינו.

מעדות המבקש עולה כי, הצדדים נתנו הסכמתם לכך שהתמורה תשולם על ידי החברה, המבקש העיד כי היה נוכח בעת התשלום אשר הועבר ישירות מרמי, בעל החברה, למשיב. עוד העיד בעניין זה כי, המשיב מכיר את בעל החברה זה מכבר ולפיכך הסכים להסדר זה. חתימת ההיסב הנחזית להיות חתימתו, הינה מזויפת שכן הוא חותם דרך כלל בעברית ואילו החתימה על גבי השיקים היא בערבית.

אם כן, עולה כי, יש בפי המבקש טענות הגנה אפשריות, אם כי דחוקה, אשר מן הראוי לתת לו יומו בבית המשפט על מנת לנסות להוכיח את טענותיו.

אשר על כן, אני מתיר למבקש להתגונן מפני התביעה שהוגשה נגדו, בכפוף להפקדת ערבון בסך של 3,000 ₪. סכום זה יופקד תוך 45 ימים, כאשר ימי הפגרה יובאו במניין הימים, שאם לא כן, ההתנגדות תידחה מאליה והמבקש יישא בהוצאות הליך זה בסך של 1,000 ₪.

לאחר הפקדת הסכום האמור, תפתח המזכירות תיק של סדר דין מהיר ויהיה על הצדדים להתאים את כתבי טענותיהם להליך של סדר דין מהיר, באופן מקביל, בתוך 30 יום ממועד ההפקדה, כאשר ימי הפגרה יובאו במניין הימים.