כרבוש ואח' נ' שיתופי לשיווק תוצרת

החלטה

זו התנגדות לביצוע שטר חוב מס' 12498, ע"ס 600,000 ₪, שהגישה המשיבה כנגד המבקשים. המבקש 1 חתום כעושה השטר, המבקש 2 חתום כערב לשטר. סכום החוב בתיק הוצל"פ מס' 16-11281-08-6 נכון להיום 1,023,891 ₪.

טענות הצדדים

המבקשים, אחים, שלטענת המשיבה, חתמו על השטר נשוא הבקשה, ובקשר להסכם מיום 15.11.06, בין המשיבה למבקש 1, לאספקת מוצרי המשיבה והפצתם על ידי המבקש 1.

לטענת המבקש 1, סכום התביעה שגוי, ובהסתמך על דרישה בסכום אחר הנמוך מזה שנתבע כאן. לטענתו המשיבה הסבה לו נזק בתקופת עבודתו, תוך הפרת זכות הבלעדיות שניתנה לו. בנוסף נטען כי הסכומים הנתבעים אינם תואמים את רישומיו, ולמרות ביטול המכירה המשיבה לא זיכתה את חשבונו, ומסרבת ליתן לו לעיין במסמכים חשבונאיים. המבקש 1 טוען שהמשיבה לא זיכתה אותו בגין עמלות מכירה והנחות שניתנו ללקוחות, וכן בזיכויים נוספים אליהם התחייבה. עוד נטען כי המבקש 1 אינו זוכר את דבר קיומו של שטר לטובת המשיבה, ואף נמנע ממנו לראותו, ובדיון בו נחקר בעניין, הכחיש חתימתו על השטר.

המבקש 2 כופר בחתימתו על שטר החוב, לטענתו אינו זוכר כי חתם על שטר חוב ואף למיטב זכרונו אינו ערב לחובותיו של המבקש 1. לטענת המבקש 2, מי שטוען לחתימתו חייב בהוכחתה, ומוסיף וטוען בדבר היותו ערב יחיד, שחלות לגביו ההגנות מכוח חוק הערבות. לטענתו לא קיבל הודעה על חובו של המבקש 1, ואף לא קיבל הודעה על היותו ערב לחובות הנטענים, והודעה המעדכנת אותו על הגדלת יתרת חובו של המבקש 1. כן טוען כי המשיבה לא מיצתה את הליכי הגבייה כנגד המבקש 1.

לטענת המשיבה, למבקש 1 קיים חוב בגין סחורה שקיבל, ובהתאם להסכם בין הצדדים, עליו לשלמו. בדיון הוצגו כתבי התחייבות וערבות, ושטרי חוב, עליהם נחזות להיות חתימות המבקשים, תוך אימות חתימתם בשטרות, ואף גולו למבקשים במסגרת הליך אחר שבין הצדדים. לגופו טוענת המשיבה כי טענות המבקשים הנן סתמיות, כלליות, אינן מפורטות ורצופות סתירות, מנוגדות לאמור בתצהיר ההתנגדות או לא נזכרו בו. ביחס למבקש 2 נטען גם, כי יש לדחות את טענתו בדבר היותו ערב יחיד, מאחר ומדובר בהתחייבות לאשראי בין ספק ללקוח.

דיון והכרעה

על מנת שהתנגדות לביצוע שטר, תתקבל, די בכך שהמבקש יראה הגנה לכאורה, כלומר, המבקש יהיה זכאי לקבל רשות להתגונן, אם טענותיו, בהנחה שהן נכונות, מגלות הגנה כנגד התביעה, אפילו תהיה זו הגנה דחוקה (ראה: א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 310; ד. בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שמינית (2006) מעודכנת ומתוקנת, עמ' 155 ועמ' 200 - 209).

מן הדיון עולה שאין חולק כי המשיבה והמבקש 1 חתומים על הסכם מיום 15.11.06. בדיון, המבקש 1 כפר בחתימתו על השטר, וטען כי לא זכור לו שחתם על שטר החוב (עמ' 3 לחקירת המבקש 1 מיום 22.12.2011), אולם נחזה כי מדובר בחתימה דומה, ואף טענה זו לא הועלתה בתצהירו, במפורש.

בדיון, כפר המבקש 2 בכלל החתימות שהוצגו בפניו, על אף שהוצגו בפניו כתב התחייבות וערבות ושטר החוב הנושאים את חתימתו המאומתת, בטענה כי לא ראה את המסמך קודם לכן. גם כאשר הוצג בפני המבקש 2 שטר חוב בו אומתה חתימתו על ידי רו"ח של המבקש 1, תאיה חסן, כפר המבקש 2 בחתימתו, אולם אישר כי זהו שמו וזוהי תעודת הזהות שלו.

במהלך הדיון בהתנגדות עלה כי בין המבקש 1 למשיבה, מתנהל הליך תביעה בתיק 12693/02/11 בבית משפט זה, בו תובע המבקש את נזקיו מן המשיבה, ובקשר לסיום הקשר המסחרי בין הצדדים. בזמנו נקבע שאין בקביעה לעניין חיוב בערובה בקשר להוצאות אותו הליך, להביא לקבלת ההתנגדות, כאשר זכות המשיבה למצות חקירה וסיכומים בבר"ל, וזאת מבלי לפגוע בזכות המבקשים לטעון בהקשר זה לגופו בתום הדיון בבר"ל (החלטה בבקשה 6). מעיון בנט המשפט, עולה כי בתיק האחר התקיימה ישיבת הוכחות ביום 20/02/2013 וקבוע לשלושה ימי הוכחות נוספים בחודש הבא.

לאחר עיון בחומר ונוכח כללי השלב הדיוני אני מחליט ליתן למבקשים רשות להגן על פי התצהירים שיהוו כתב הגנה ובכפוף לדחיית טענות כלהלן:

לעניין החתימות על השטר, הגם שמדובר בתביעה שטרית, הנטל לעניין הוכחת חתימת המבקשים, הכופרים בה, הנו על המשיבה האוחזת בשטר. בענייננו הפירוט שבתצהיר דל, ואף בדיון, הגם שהמבקשים מכחישים חתימתם על השטר, כעושה וכערב, ההכחשה נראית סתמית, מנוגדת להתנהלות העסקית שבין הצדדים, ומתן אשראי בכלל, כנגד שטר בערבות אישית, ואשר לכאורה מאומתות בו חתימות המבקשים. יחד עם זאת, והגם שמדובר בטענות דחוקות, בהקשר זה, ונוכח כללי השלב הדיוני, יחד עם הדין המהותי החל בעניין, והנטל שרובץ לפתח המשיבה, שאינה מעידה בשלב זה, אני מחליט הגם שבדוחק, ליתן למבקשים רשות להגן בשאלת החתימות על השטר.

לגבי הטענות לגופן, ובקשר להתחשבנות שבין הצדדים עובר לסיום הקשר המסחרי, על פניו, ומבלי לקבוע סופית בעניין, נראה שהטענות לגופו בהקשר זה בהליך שבפני, ובהליך הנוסף שאוזכר לעיל דומות. כאמור, בהליך הנוסף החלה שמיעת הראיות וקבועה להמשך, במצב זה יש לתת את הרשות להגן, וללא קביעת ממצא סופי, וכאשר סביר, שהטענות בעניין ימוצו במסגרת ההליך הנוסף.

אינני מקבל את הטענה כי מאחר והמבקש 2 הנו ערב יחיד יש למצות תחילה את ההליכים כנגד המבקש 1, וזאת מן הטעם האמור בפסק דינו של כב' השופט דן ארבל, בעניין בר"ע 002403/02 גלנט דן דניאל נ' ספיריטוס סחר 1992 בע"מ, (פורסם בנבו), שצויין גם על ידי ב"כ המשיבה, ולפיו, המחוקק הגדיר נושה, כמי שמתן הלוואות הוא במהלך עסקיו הרגיל, גם אם אינו עסקו העיקרי. בנסיבות פסק הדין שלעיל, המשיבה לא היתה גוף העוסק במתן הלוואות, ומערכת היחסים בינה לבין החברה היתה מערכת יחסים של ספק ללקוח. גם בענייננו מערכת היחסים בין הצדדים הנה מערכת יחסים של ספק ולקוח, ואין עיסוקה של המשיבה מתן הלוואות. על מערכת יחסים מעין זו לא התכוון המחוקק לפרוש את הגנת חוק הערבות, ומשכך אין לקבל את טענות המבקש 2 בענייננו.

סוף דבר

משכך ונוכח האמור, תצהירי המבקשים יהוו הגנה, ולמעט בטענות המבקש 2 בהקשר של ערב יחיד.

לגבי המשך הדיון אני קובע :