כראדי נ' משרד החקלאות/המשרד הראשי

פסק דין

לפניי עתירה בה מבוקש לבטל את החלטת המשיב, מיום 19/10/10, הדוחה את בקשת העותר להמליץ בפני הוועדה המקומית לתכנון ובניה באר טוביה (להלן: "הוועדה המקומית") ליתן לעותר היתרים לבנייה מחדש של רפת, מרכז מזון ומתבן, ולחייב את המשיב להמליץ בפני הוועדה המקומית על מתן ההיתרים המבוקשים.

רקע

1.העותר הוא חקלאי המתגורר במשק 83 במושב גבעתי (להלן: "המשק"). לטענתו, הוא מעבד את המשק - מגדל בו גידולי שדה ומפעיל רפתות לפיטום עגלים. כיום הוא מגדל במשק כ - 160 ראשי בקר (עגלים לפיטום), וברצונו להגדיל את היקף הגידול לכ - 600 ראשי בקר. העותר פנה לוועדה המקומית בבקשה לקבלת היתר לבנייה מחדש של רפת, מרכז מזון ומתבן, לאחר שבחודש נובמבר 2008, כילתה שריפה חלק מהמבנים החקלאיים שהיו בנויים במשק על פי היתר. העותר טען כי הוא מעוניין לשקם את המבנים שנשרפו על מנת שניתן יהיה לעשות בהם שימוש ולהגדיל את היקף גידול ראשי הבקר.

2.הוועדה המקומית סירבה לתת לעותר את היתר הבניה המבוקש בטענה שהעותר לא עשה במבנים שנשרפו שימוש חקלאי. על החלטה זו ערר העותר בפני וועדת הערר של מחוז הדרום (להלן: "ועדת הערר"). הערר התקבל בחלקו, וועדת הערר, בהחלטתה מיום 22/7/10, קבעה כי ניתן לחדש את היתרי הבנייה שניתנו בעבר לעותר "בכפוף לחתימה ואישור משרד החקלאות" (נספח ב' לעתירה).

3. לאור החלטת וועדת הערר פנה העותר למשיב, וביום 19/10/10 דחה המשיב את בקשת העותר להמליץ בפני הוועדה המקומית על מתן ההיתרים. בהודעת הדחייה נאמר כי לא ניתן לחדש את ההמלצה שניתנה לעותר בעבר, עובר לשריפה, מאחר ובמבנים שנשרפו ובמבנים נוספים במשקו של העותר נעשו שימושים חורגים שאינם מוסדרים. החלטה זו היא עניינה של העתירה שלפניי.

4.הפניה נשוא הערעור, לא היתה פנייתו הראשונה של העותר למשיב. בשנת 2009 פנה העותר למשיב על מנת לקבל המלצתו ונדרש להמציא מסמכים שונים לרבות תוכנית עסקית. העותר המציא למשיב את כל המסמכים שהתבקש, לרבות תוכנית עסקית מיום 1/11/09 (נספח ד' לעתירה). למרות האמור, ביום 13/12/09, דחה המשיב את בקשת העותר בנימוק שבמשקו של העותר מצויים מבנים שהוקמו ללא היתר ונעשה בהם שימוש לא חקלאי (חורג) וללא היתר (נספח ה' לעתירה).

בחודש ינואר 2010 הגיש העותר תוכנית חדשה לאישור המשיב על מנת להכשיר ולקבל היתר לשימוש במחסן הקיים במשק מאז שנת 1977 בגודל של כ 3,000 מ"ר. סיירים מטעם המשיב סיירו במשק, ביום 26/1/10, ובדו"ח שערכו ביום 28/1/10 נכתב כי במשק קיים מבנה בגודל של 3,640 מ"ר שנעשה בו שימוש חורג – הוא אינו משמש לפעילות חקלאית לשמה הוא מיועד, אלא הוא משמש לאחסנה לוגיסטית. (נספח ט לתגובה מקדמית מטעם המשיב)

ביום 7/7/10 דחה המשיב את בקשת העותר להסבת מבנה קיים למחסן חיטה בגודל 2,883 מ"ר ומתבן בגודל 650 מ"ר, בנימוק שהמבנה ישמש בפועל לשימוש חורג והפעילות החקלאית במשקו של העותר אינה מצדיקה הקמת מחסן חיטה ומתבן במימדים המבוקשים.

5. יצויין כי מדו"ח חקלאי, שהוגש על ידי העותר למס הכנסה ביום 9/6/10, עולה כי העותר מחזיק 35 דונם קרקע חקלאית ללא הכנסות מחקלאות (מעיבוד חקלאי או ממכירת תוצרת חקלאית טרייה). עוד עולה מהדו"ח כי העותר אינו מחזיק בבעלי חיים לצרכי גידול. (נספח י"א לתגובה המקדמית מטעם המשיב)

6.בדיון שהתקיים בפני ביום 14/2/11 הוסכם כי המשיב יערוך ביקור נוסף במשק העותר ויבדוק את טענת העותר לפיה הופסקו השימושים החורגים. על אף ההסכמה האמורה לא נעשתה הבדיקה עובר למועד הדיון שנדחה לצורך כך ליום 12.5.11. רק בתום הדיון שהתקיים ביום 12.5.11 נערך ביקור נוסף, על ידי נציגי המשיב, במשק העותר ועל כך להלן.

טענות הצדדים

7. עיקר טענות העותר:

א. החלטת המשיב אינה סבירה, אינה מנומקת, מתבססת על שיקולים שאינם רלוונטיים והיא ניתנה מבלי שהתאפשר לעותר להשמיע טענותיו.

ב. שיקול דעתו של המשיב מוגבל לעניין השימוש החקלאי במבנה החקלאי, ובסמכותו לבדוק האם המבנה שמבקש העותר לבנות נועד לשימוש חקלאי או לא. המשיב אינו רשאי לקבוע האם המבנה נדרש או לא נדרש לעבודתו של החקלאי.

ג. החלטתו של המשיב אינה מידתית שעה שהיא מונעת מהעותר לשקם את משקו, ופוגעת בפרנסתו ופרנסת בני משפחתו.

ד. המשיב נוהג באופן לא שוויוני, ובסירובו ליתן לעותר המלצתו לבניית הרפת, המחסן והמתבן, פוגע בזכויותיו הן לפי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו הן לפי חוק יסוד: חופש העיסוק.

8. עיקר טענות המשיב:

א. החלטת המשיב מיום 19/10/10 נסמכת על שני נימוקים: העותר עושה שימוש חורג במשקו משך תקופה של חמש שנים לפחות (החל מ 2006) - ומטעם זה נדחו בקשותיו להיתר עוד לפני השריפה; המשיב אינו ממליץ על מתן היתרי בנייה למבנים חקלאיים מקום בו נעשה שימוש חורג במבנים להם מבוקש ההיתר או במבנים אחרים באותה נחלה.

לאור המידע שמסר העותר למשיב, וכן מידע שהמשיב אסף בעצמו, העותר אינו עוסק בפעילות חקלאית המצדיקה הקמת מבנים נוספים לשימוש חקלאי. מדובר בהחלטה עניינית, סבירה ולגיטימית, שכן היא תומכת את השיקולים התכנוניים בשיקולים מקצועיים של המשיב, אשר בית המשפט אינו נוהג להתערב בהם, ולא נפל בה פגם המצדיק את התערבותו במקרה דנן.