כראגה(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר

עתירה לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א -2001 על החלטת ועדת השחרורים מיום 5.10.11, בראשות כב' השופט בדימוס אבי הבר וחברים בה ה"ה עו"ס דורית עוז, ר/כ סולי סרוסי ורינה חדד.

פסק דין

כב' השופט ש' אטרש

1.לפנינו עתירה של העותר (יליד 1990) נגד החלטת ועדת השחרורים מיום 5.10.11, אשר דחתה את בקשתו לשחרור מוקדם על-תנאי משסברה, כי העותר לא עבר תהליך טיפולי משמעותי בין כותלי הכלא שהיה בו כדי להקטין את מסוכנותו לשלום הציבור.

2.עסקינן בעותר בן 21, הנושא מאסר ראשון לתקופה של 50 חודשים (החל מיום מעצרו 28.7.08) בגין 5 אישומים של סחר בסם מסוכן; אין לחובתו של העותר הרשעות קודמות. בקשתו של העותר לשחררו על-תנאי מנשיאת יתרת תקופת מאסרו נדונה לראשונה בפני ועדת השחרורים ביום 13.4.11; הועדה סברה, נוכח חומרת עבירות הסמים בהן הורשע, כי מסוכנותו של העותר לשלום הציבור ברורה עד כי אין מקום להורות על שחרורו המוקדם, אך הוסיפה, כי "במידה והאסיר (העותר כאן) יעבור תהליך טיפולי משמעותי בין כותלי הכלא שיהיה בו כדי להקטין את המסוכנות הטמונה בו לציבור, יוכל לפנות פעם נוספת לועדה עם סיום ההליך הטיפולי גם אם טרם חלף המועד הסופי".

ועדת השחרורים קיימה דיון חוזר בעניינו של העותר ביום 24.8.11, לאחר שסיים קורס שהופנה אליו הנקרא "מסע אל עצמי"; העותר טען, כי סיים את הקורס בהצלחה ובכך עבר תהליך טיפולי משמעותי; ב"כ המדינה סברה, כי אין די בכך כדי לאיין את מסוכנותו של העותר. לאחר שבחנה את החומר שהוצג בפניה ותוך שהתמקדה בשאלה אם עבר העותר תהליך טיפולי משמעותי בין כותלי הכלא, סברה הועדה, כי המדובר ב"קבוצה ראשונית" ואין באפשרותה לקבוע, כי מדובר בטיפול משמעותי; משכך, דחתה הועדה את המשך הדיון על מנת לקבל את התייחסותם של הגורמים הטיפוליים לעניין הקטנת מסוכנותו של העותר לציבור בהסתמך על הסדנא "מסע אל עצמי".

הועדה שבה והתכנסה לדיון בעניינו של העותר ביום 21.9.11. ב"כ המדינה הגישה הבהרה של גורמי הטיפול מיום 4.9.11; לאור הערות הועדה, ביקשה ב"כ העותר לדחות את הדיון על מנת להמציא מקום עבודה ותוכנית רש"א עדכניים. הועדה נענתה לבקשה והדיון נדחה ליום 5.10.11.

בדיון האחרון שהתקיים בעניינו של העותר בפני הועדה ביום 5.10.11 חזרה ב"כ המדינה על התנגדותה לשחרור העותר על תנאי. העותר הציג תוכנית רש"א עדכנית ומקום עבודה אפשרי. הועדה עיינה בחומר החסוי שהוגש לעיונה וסברה בהסתמך על חומר זה, המתייחס גם להתנהגותו של העותר בעת ריצוי המאסר, כי נשקפת סכנה ממעשיו אם הוא ישוחרר שחרור מוקדם. באשר לטיפולים שעבר, סמכה הועדה את ידה על דו"ח גורמי הטיפול בו צויין, כי "לא נוכל לומר כי הטיפול הסוציאלי שעבר עד כה הינו משמעותי" וקבעה, כי העותר לא עבר טיפול משמעותי שיש בו כדי להקטין את מסוכנותו כפי קביעת הועדה בראשית הדרך. נוכח זאת, דחתה הועדה את בקשתו של העותר, אך הוסיפה וציינה, כי "לאור תקופת המאסר הארוכה שנותרה לו, קיימת אפשרות לאפשר לו לעבור תהליך טיפולי משמעותי בין כותלי הכלא".

3. העותר אינו משלים עם החלטתה האחרונה של ועדת השחרורים וטוען כי מדובר בהחלטה בלתי סבירה המצדיקה התערבותו של בית משפט זה. בנימוקי העתירה נטען, כי העותר השתתף בקורס אליו נשלח וסיים אותו בהצלחה, כאשר במסגרת אותו בית כלא אין מתקיימים קורסים נוספים; הוא נמצא בסבב חופשות דבר שאינו עולה בקנה אחד עם המידע המודיעיני הנטען; לעותר הוכנה תוכנית שיקום של רש"א הכוללת מקום עבודה בעיר עפולה; מדובר במאסרו הראשון של העותר; עוד נטען, כי העותר הינו אסיר חיובי ולא נרשמו לגביו עבירות משמעת.

4.בתשובתה לעתירה טוענת ב"כ המשיבה, כי החלטת ועדת השחרורים בעניינו של העותר הינה סבירה, מבוססת על שיקולים רלוונטיים ולא נפל בה פגם, משכך היא מבקשת לדחות את העתירה; עוד נטען, כי בפני ועדת השחרורים הוצגו דיונים משמעתיים שנערכו לעותר במהלך מאסרו המצביעים על התנהגות בלתי ראויה ועל כך שהעותר אינו עומד ולו בתנאי הסף לקבלת שחרור מוקדם וזאת בעיקר בשים לב לחומרת מעשיו נשוא מאסרו; בנוסף נטען, כי בפני הועדה הונח דיווח של גורמי הטיפול בכלא לפיו העותר נוטל אחריות ברמה הפורמאלית בלבד, משליך את האחריות על גורמים חיצוניים, בעל דפוסי חשיבה והתנהגות אנטי סוציאליים. כמו כן, בפני הועדה הונח מידע ממנו עולה תמונה של אדם שלא נטש את דרך הפשע גם במהלך שהותו בכלא. בנוסף נטען, כי לא התקיים התנאי לבחינת שחרורו של העותר כפי שנקבע בהחלטת הועדה מיום 13.4.11 באשר אין כל אינדיקציה לכך שהעותר עבר תהליך טיפולי משמעותי שמאיין את מסוכנותו.

5.לאחר עיון בנימוקי העתירה והתשובה וכן בתיק הועדה לרבות דו"חות גורמי הטיפול והמידע החסוי, באנו לכלל מסקנה, כי דין העתירה להתקבל.

הועדה לא נתנה משקל ראוי לעובדה, כי העותר השתלב בתוכניות טיפול במהלך מאסרו; הוא סיים שלוש תוכניות חינוך ושולב בקבוצה טיפולית; אמנם גורמי הטיפול בהבהרתם מיום 4.9.11 ציינו, כי עיקרה של הקבוצה הטיפולית שסיים העותר לא היה טיפול נפשי מעמיק, כי אם ניסיון להקנות כלים בסיסיים והכרות עם המעגל המשתף תוך הדגשת הצורך בטיפול משמעותי בהמשך; מכאן, קביעתם כי לא ניתן לומר כי הטיפול הסוציאלי שעבר העותר הינו משמעותי, אך הם הוסיפו וציינו, כי העותר שוהה באגף מורכב בו קיימים גורמים מעכבי טיפול משמעותי וכן הדגישו, כי העותר נמצא מתאים והומלץ על ידי רש"א לתוכנית שעיקרה פיקוח וליווי. גילו הצעיר והעובדה שמדובר במאסרו הראשון מגדילים את הצורך ומחזקים את עמדת גורמי הטיפול בכלא להמשך הטיפול בקהילה בתקווה ששם הוא יתאפשר ויהיה רלוונטי ומעמיק יותר.

עינינו הרואות, כי העותר השתתף בתוכנית הטיפולית שהוצעה לו כאשר, כך ניתן ללמוד מתיק הועדה, לא ניתן היה לשלבו בטיפול משמעותי יותר שאמור להיעשות בקהילה.

עוד עולה מדו"ח גורמי הטיפול, כי האסיר יצא למספר רב של חופשות מהם חזר ללא אירועים חריגים, בדיקות השתן שלו היו נקיות והוא ב"סה"כ אסיר חיובי".

גורמי הטיפול אף רואים בתוכנית רש"א שהוכנה עבור העותר כתוכנית שהולמת את צרכיו הטיפוליים של העותר.

6.לעותר נבנתה תוכנית שיקום במסגרת רש"א בקהילה בגדרה אמור העותר להגיע לשיחה טיפולית פרטנית אחת לשבוע עם עו"ס מחלקת הרווחה עפולה, לעבוד בחנות ירקות בעפולה, ליתן בדיקות שתן על פי דרישה וזאת למשך שנה. מפקח ארצי של רש"א המליץ על שחרורו המוקדם של העותר כפוף לאמור בתוכנית.

השילוב בין העובדה שהעותר עבר את הטיפול שהוצע לו בין כותלי הכלא ובין עמדת גורמי הטיפול, כי העותר מתאים יותר לטיפול פרטני במסגרת הקהילה כפי תוכנית רש"א שהוכנה עבורו, מטים את הכף לעבר קבלת בקשתו של העותר.

7. בנוסף, הועדה לא נתנה משקל ראוי לגילו הצעיר של העותר ולעובדה שמדובר במאסרו הראשון; מאידך, הועדה נתנה משקל יתר לטענות אודות התנהגות שלילית של העותר על אף העובדה שגורמי הטיפול סברו שמדובר ב"סה"כ באסיר חיובי".

עיינו בדו"חות השונים ונוכחנו, כי אין בנמצא מידע עדכני המצביע על התנהגות שלילית מצידו של העותר. האירועים החריגים שנרשמו לחובתו הם ישנים יחסית ואינם ברף חומרה אשר יצדיק את דחיית בקשתו על הסף. לו כך היו פני הדברים, ועדת השחרורים לא היתה נותנת פתח של תקווה לעותר להשתלב בתהליך טיפולי והייתה דוחה את בקשתו על אתר.

בנוסף לכל אלה, הועדה לא נתנה כל משקל לעובדה, כי הדחיות שהיו בעניינו של העותר והשתתפותו בקורס בעקבות הדיון הראשון נטעו בליבו ציפייה, כי השתלבותו כאמור תזכה להתחשבות מצידה של הועדה, ואכן ראוי היה לנהוג כך.