כצמן נ' שיטרית ואח'

פסק דין

בתאריך 2.10.12, בנשר, ארעה תאונת דרכים בין רכב התובע, מונית, הנהוגה על ידו ובין רכב הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") הנהוג על ידו והמבוטח על ידי הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת").

מן הנתונים שבאו בפני ביהמ"ש, עולה כי התאונה התרחשה כאשר התובע יצא ממקום חניה שבצד שמאל הדרך כיוון נסיעתו, בנסיעה לאחור, וכשהינו נכנס לנתיב שלידו תוך שחזיתו הפוכה לכיוון הנסיעה וכאשר הינו מתכוון להתחיל בנסיעתו ישר קדימה ולצורך כך עליו לפנות ימינה ולצאת מהנתיב שאליו נכנס בנסיעה לאחור. כל זאת, כדי להשתלט בנתיב המיועד והמתאים לנסיעתו שלו ישר קדימה.

כן עולה כי הנתבע יצא אף הוא ממקום חניה שבצד ימין הדרך בה חנה, בנסיעה לאחור, אך בנסיעתו כך לאחור חצה עם החלק האחורי של רכבו את הנתיב הקרוב למקום בו חנה וחדר לנתיב הנגדי, הוא הנתיב שאליו נכנס התובע.

בנסיעתם כך לאחור, התקרבו הרכבים האחד אל השני עד שנוצר מגע בין הפינה האחורית ימנית של רכב התובע לפינה האחורית שמאלית של רכב הנתבע.

כל אחד מהנהגים אישר כי לא ראה את הרכב האחר לפני התאונה עצמה.

לטענת התובע, האחריות לקרות התאונה מוטלת על כתפי הנתבע, הואיל ובנסיעתו לאחור חדר הנתבע אל תוך הנתיב שבו נמצא רכב התובע ופגע בו.

לטענת הנתבע, התובע הוא האחראי לתאונה, הואיל והוא, הנתבע, כבר היה בשלב של עצירה, לאחר שהשלים את נסיעתו לאחור והתכוון כבר להתחיל בנסיעתו קדימה, אך בשלב זה פגע בו רכב התובע, הנוסע לאחור.

כן גרס הנתבע כי נסע לאחור מרחק גדול יותר מזה שנסע התובע ולכן היתה מוטלת על התובע החובה לראותו בכל מהלך נסיעתו לאחור ולא להמשיך בנסיעה.

הנני מקבלת את גירסת התובע כי התאונה התרחשה בעת ששני הרכבים היו בנסיעה לאחור.

ברם, גם אם הייתי מקבלת את גירסת הנתבע כי התאונה קרתה לאחר שהנתבע כבר הספיק לסיים את נסיעתו לאחור והיה בשלב של עצירה, טרם תחילת נסיעתו קדימה – הייתי קובעת כי אין בכך משמעות לעניין קביעת האחריות לקרות התאונה, כאשר אין ספק כי התאונה התרחשה, גם לטענת הנתבע עצמו, מיד בסמוך לאחר שעצר את רכבו, עם סיום נסיעתו לאחור.

הנתבע העיד על כך בביהמ"ש באומרו: "עצרתי והעברתי להילוך קדמי כדי לנסוע קדימה וממש באותו שבריר שניה הרגשתי מכה" (עמ' 2 ש' 13-14 לפרוט').

לאחר שנשמעו בביהמ"ש מלוא הראיות והטענות, הנני קובעת כי כל אחד מהנהגים התרשל בדרך נהיגתו וטרם את חלקו לאירוע התאונה, בחלקים שווים.

הנני קובעת כי הנתבע התרשל, כאשר בנסיעתו לאחור נכנס עם חלק מרכבו אל נתיב הנסיעה של התובע, כאשר אינו מבחין כלל ברכב התובע הנוסע גם כן בנתיב זה וכאשר היה על הנתבע לצפות הופעתו בנסיעתו של רכב אחר בנתיב אליו חרג הנתבע.

הנני קובעת כי התובע התרשל בנהיגתו, כאשר בנסיעתו לאחור לא ראה כלל את רכב הנתבע הנוסע לאחור לעברו.

אכן, נראה הוא כי התובע לא צפה את הגעתו של רכב מאחוריו, בנתיב שבו נמצא התובע, אולם אין בכך כדי לשחרר את התובע מהחובה התמידית לבדוק את מצב התנועה מאחוריו, כשהינו נוסע לאחור ובמיוחד כשהינו נוסע לאחור בניגוד לכיוון התנועה.

הנני קובעת כי הוכח שבתאונה נגרמו לרכב התובע נזקים בסך של 6,245 ₪ וירידת ערך בסך של 1,785 ₪.

כן נשא התובע בשכ"ט השמאי בסך של 700 ₪.

התובע אף הוכיח כי הפסיד סך של 900 ₪ בגין 3 ימי שהיית רכבו, המונית, במוסך, כאשר בגין כל יום של שימוש במונית הינו משלם סך של 300 ₪ לבעליה.

בסה"כ 9,630 ₪.