כץ נ' לוי

פסק דין

תביעה על סך 30,000 ₪ בגין השבת הלוואה אשר ניתנה לנתבע, לטענת התובע על ידי התובע בשנת 2001 על סך 5,000$.

1. לטענת התובע, בשנת 2001 הלווה לנתבע סך של 5,000$ וזאת, במהלך בילוי משותף בקזינו ברוסיה. לטענת התובע, מיד לאחר מתן ההלוואה, ביום 7/9/01 הוא נעצר על ידי השלטונות ברוסיה וריצה עונש מאסר וזאת, עד לשנת 2009 ומשכך, לא תבע את החזר ההלוואה המגיע לו מאת הנתבע. לאור האמור, לטענת התובע הוא זכאי להשבת ההלוואה ותובע סך של 30,000 ₪ בהתאם לסמכותו של בית משפט זה.

2. לטענת הנתבע, לא לווה מאת התובע סך 5,000$ אלא שאמנם בילו ביחד בקזינו כאשר התובע ישב ושיחק בלאק ג'ק וביקש את הנתבע לשבת בשולחן לידו לשם החברותא וכן, הואיל וסבר שתוספת משחק תגדיל את סיכויו לזכות ולהעריך את הקלפים הצפויים. משכך, נתן לו אמנם התובע מספר ז'טונים לשם משחק ואולם, לא היה מדובר בהלוואה אלא בהתנהלות רגילה שלהם כחברים המשחקים ומבלים ביחד. לטענת הנתבע, ראייה לכך שגם התובע לא סבר שמדובר בהלוואה – הינה שהתובע, עד להגשת התביעה, מעולם לא פנה בדרישה להשבת ההלוואה כאמור – לא בעצמו ולא באמצעות אשתו אשר יכלה לפנות בדרישות בשמו. הנתבע מוסיף ומציין כי גם תביעתו זו לא הגיש התובע מיד לאחר שהשתחרר מהכלא הרוסי, בשנת 2009 אלא רק לאחר שתביעה אחרת אשר הגיש כנגדו בגין החזר הוצאות – בסך זהה- נדחתה. בנסיבות אלו- לטענת הנתבע דין התביעה להדחות.

3. בדיון אשר התקיים בפני העידו התובע והנתבע. כן הוצגו בפני בהסכמת הצדדים פרוטוקול הדיון אשר התקיים בפני בוררות מטעם הבורסה ליהלומים, אשר במסגרתה התקיים הליך בתביעה הזהה לתביעה בפני וכן, החלטה אשר ניתנה על ידי הבוררות ובמסגרתה נקבע כי התובענה אינה בסמכות הבוררות הואיל ואינה נסבה על נושאים הקשורים ביהלומים.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות בפני, הנני סבורה כי דין התביעה להדחות ולהלן יפורטו טעמי.

4.תחילה, אמנם עסקינן בבית משפט לתביעות קטנות אשר לו הסמכות להגמיש את דיני הראיות וסדרי הדין ואולם, גם בבית משפט זה חל על התובע הנטל להוכחת תביעתו בבחינת "המוציא מחברו עליו הראייה". במסגרת הנטל המוטל על התובע – חלה עליו החובה להוכחת ההלוואה, סכומה ונסיבותיה. בהקשר זה, בחינת הראיות כאמור, מעלה כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו- באשר בתמיכה לטענותיו העיד בעצמו וכן, הגיש עדותו של עד מטעמו מר בן רעי עמי ואולם, עדויות אלו לא היו קוהרנטיות והסתירות בעדויות גופן וכן, בינן לבין עצמן- מעלות ספק באשר למהימנותן.

5. כך- במסגרת כתב התביעה מטעמו טען התובע כי הלווה כסף לנתבע . לענין זה, בסעיף 4 לכתב התביעה הוא טוען :"בחודש אוגוסט 2001 לווה נתבע מאת התובע הלוואה בסך 5,000$".

בניגוד לגירסתו זו , טען התובע במסגרת עדותו בפני כי תוך כדי משחק הגיע הנתבע מאחוריו וביקש להיות שותף שלו במשחק וכשהסתיים המשחק הפסיד התובע 10,000$ ומשכך, חב לו הנתבע השבת מחציתם- דהיינו במסגרת הדיון טען כי מדובר בשותפות להימור אשר כשל ולא בהלוואה.

בהקשר זה משהפניתי את תשומת ליבו של התובע לשינוי גרסתו - באשר בתחילה טען כי מדובר בהלוואה בעוד שבהמשך טען כי מדובר בשותפות להימור, תירץ ההבדל בכך, שמדובר בהלוואה הואיל והלווה לנתבע ז'יטונים של משחק.

יתרה מכך, במסגרת תביעתו טען כאמור התובע כי ההלוואה ניתנה בחודש אוגוסט 2001, בשעה שבדיון בפני טען התובע כי ההלוואה היתה ביום 7/9/01.

הנני סבורה כי הסתירות בין גרסאותיו של התובע יורדות לשורש הענין ויש בהן בכדי להפקיע את מהימנותו .

זאת אף זאת, התובע הגיש לבית המשפט – בהסכמת הנתבע – את עדותו של העד מטעמו מר עמי בן רעי, כפי שזו נמסרה בפני המוסד לבוררות של בורסת היהלומים ביום 15/6/10. עיון בעדות זו מעלה כי במסגרתה גירסה שונה לחלוטין לנסיבות ההלוואה, באשר העד מעיד כי:"אני יכול להגיד בוודאות שברגע שהוא ביקש 5,000$ שהוא הוציא ונתן לו. במסגרת האפשרות הזו שהוא ביקש את הכסף האפשרות היחידה היא שהוא נתן לו". דהיינו לדידו של העד – אין מדובר בכך, שהנתבע היה שותף להימור של התובע – כטענתו ,אלא שהנתבע לכאורה פנה אל התובע ביקש ממנו כסף וזה האחרון נתן לו. אציין ואדגיש כי העד מוסיף ומתייחס לכך, שהתובע נתן לנתבע :"כסף" ולא ז'טונים. עדותו של העד מציגה למעשה גירסה חדשה להילך ההלוואה – גרסה העומדת בסתירה לשתי גרסאותיו של התובע ומשכך, יש בה בכדי לפגוע הן במהימנות עדות התובע והן במהימנות עדות העד.

זאת ועוד, גם העיתוי בהגשת התביעה יש בו בכדי להטיל ספק במהימנותה. לענין זה, אינני נדרשת לשאלת ההתיישנות החלה על התביעה הואיל והנני סבורה כי דין התביעה להדחות גם לגופה ואולם, בין אם חלה התיישנות ובין אם לאו – אין עוררין כי גם לאחר שהתובע השתחרר מהכלא בשנת 2009 , הוא לא פנה מעולם בדרישה להשבת ההלוואה אלא לאחר שנדחתה תביעה אשר הגיש להשבת הוצאות בוררות אשר התנהלה בינו לבין הנתבע. לענין זה תשובתו של התובע לשאלתי – מדוע השתהה ומדוע לא פנה מעולם, בדרישה להשבת ההלוואה, השיב התובע כי היה לו הליך אחר אל מול הנתבע במישור העיסקי ומשכך, לא רצה ל"התפזר" גם לתביעה זו שעניינה פרטי- בכל הכבוד, הסברו זה של התובע לא הניח את דעתי – הליכי התביעה האחרת של התובע כנגד הנתבע החלו בשנת 2009, למרות זאת, לא פנה התובע או מי ממשפחתו במהלך כל התקופה בה היה התובע בכלא לבקשת החזר ההלוואה. יתרה מכך, כאמור התביעה הוגשה לאחר שתביעה בסכום זהה להשבת הוצאות נדחתה – עובדה אשר יש בה בכדי לתמוך בטענת הנתבע ולפיה, תביעה זו הומצא יש מאין והכל על מנת לזכות בהוצאות אשר התובע לא הצליח לקבלן במסגרת הליך אחר.

לאור האמור, הנני קובעת כי התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכחת תביעתו משכך, דין תביעתו להדחות.

בשולי הדברים ,אציין כי הנתבע , הודה כי קיבל מאת התובע, במהלך המשחק מספר ז'יטונים וזאת, בנסיבות בהן שיחק לצידו לבקשתו של התובע- תחילה, עדותו של הנתבע היתה מהימנה בעיני והיא נתמכת אף בהתנהלות התובע אשר לא סבר כי עליו לדרוש החזר הכספים כאמור אלא בחלוף כעשר שנים . בנוסף, אינני סבורה כי יש בכך שהנתבע הודה כי התובע נתן לו מספר ז'טונים בכדי שישחק לצידו – ז'יטונים אשר אין הוא יודע אפילו ערכם או כמותם- בכדי לחזק גרסתו של התובע, הואיל ועדין מוטל על התובע הנטל להוכיח שאמנם הכסף או הז'יטונים ניתנו כהלוואה, נסיבותיה וסכומה – נטל אשר בו לא עמד התובע כאמור לעיל.

6. סוף דבר – התביעה נדחית. לאחר ששקלתי ולפנים משורת הדין החלטתי שלא לעשות צו להוצאות.

7. רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

8. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, כ"ד אדר ב תשע"א, 30 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.