כץ נ' בן שבו

פסק דין

1.התובע, יליד 1931, פנסיונר, הגיש תביעה לפיצויים כנגד הנתבעים, עקב נזקי גוף שנגרמו לו בארוע מיום 19.9.2003.

הנתבע מס' 1 (להלן "המאבטח") היה בכל זמן רלבנטי לתביעה מאבטח סניף הדואר בעפולה ואילו הנתבעת מס' 2 היתה מעסיקתו. הנתבעת מס 3 בטחה את הנתבעים 1 ו - 2 בביטוח אחריות כלפי צדדים שלישיים.

2.לטענת התובע, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בכתב התביעה, הרי שביום 19.9.2003, מספר דקות לפני השעה 12:00 הגיע לסניף הדואר בעפולה ובקש להיכנס. המאבטח עמד בכניסה לסניף וסרב לאפשר לתובע להיכנס, בטענה שהסניף נסגר (לטענת התובע, הסניף טרם נסגר מאחר ולא הגיעה השעה 12:00). התובע נשען ו/או שם את ידו על הדלת ואז באותו הרגע, ועל לא עוול בכפו, הוא נדחף בחוזקה ו/או נהדף ו/או הופעל כנגדו כוח על ידי הנתבע, הוא הופל ארצה ונפגע קשות בגופו.

הנתבעים לא הציגו בכתב הגנתם גרסה מפורטת לנסיבות הארוע ורק הכחישו את טענות התובע באופן גורף.

3.התובע הובהל לבית החולים "העמק" בעפולה, שם אובחן כסובל משבר פריקה בפרק ירך שמאל ומשבר בכתף.

4.ד"ר בני ברלפלד, המומחה מטעם התובע בתחום האורטופדי, קבע בחוות דעתו מיום 9.7.2008, כי נותרה לתובע נכות רפואית בשיעור של 20% בגין הגבלה בינונית בטווחי תנועות מפרק הירך השמאלי ו - 20% בגין חיבור גרוע של עצם הזרוע עם הגבלה קשה בתנועות הכתף.

ד"ר יצחק וייס, המומחה מטעם הנתבעים, קבע בחוות דעתו מיום 22.12.2008, כי נותרה לתובע נכות רפואית בשיעור של 10% בגין המגבלה בתנועות מפרק הירך השמאלי ו - 15% בגין מגבלה בתנועות הכתף.

5.התובע הגיש תצהירי עדות ראשית שלו ושל בת זוגתו ואילו הנתבעים הגישו תצהיר עדות ראשית של המאבטח בלבד. במהלך דיון ההוכחות שהתקיים בפני, נחקרו המצהירים על תצהיריהם וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם במועד אחר שנקבע להם. הצדדים ויתרו, הדדית, על חקירות המומחים הרפואיים.

נסיבות הארוע ושאלת אחריותם של הנתבעים

6.כאמור, בכתב התביעה טען התובע כי ביום 19.9.2003, מספר דקות לפני השעה 12:00 הגיע לסניף הדואר בעפולה ובקש להיכנס. המאבטח עמד בכניסה לסניף וסרב לאפשר לתובע להיכנס, בטענה שהסניף נסגר (לטענת התובע, הסניף טרם נסגר מאחר ולא הגיעה השעה 12:00). התובע נשען ו/או שם את ידו על הדלת ואז באותו הרגע, ועל לא עוול בכפו, הוא נדחף בחוזקה ו/או נהדף ו/או הופעל כנגדו כוח על ידי הנתבע, הוא הופל ארצה ונפגע קשות בגופו.

7.בתצהיר עדותו הראשית חזר התובע על גרסתו, כפי שבאה לידי ביטוי בכתב התביעה, בשינויים מינוריים. התובע חזר וטען כי הגיע לסניף הדואר מספר דקות טרם השעה 12:00 בצהריים וראה כי דלת הכניסה פתוחה ובכניסה עמד מאבטח, מבפנים. התובע התקדם לעבר הדלת הפתוחה ובקש להיכנס פנימה, משחשב לתומו כי הסניף עדיין פתוח וכי הספיק להגיע בזמן. המאבטח החזיק את הדלת ומנע ממנו להיכנס. התובע שם ידיו על הדלת ולא הזיז את הדלת ופתאום נדחף בחוזקה על ידי המאבטח. כתוצאה מכך הופל ארצה ופלג גופו השמאלי נחבט בחוזקה ברצפה. התובע הוסיף וטען בתצהירו כי לא היה נפגע בצורה זו, אילולא נדחף בחוזקה והופל על ידי המאבטח.

8.התובע נחקר ארוכות בחקירה נגדית אולם, בסופו של דבר, לא מצאתי כי גרסתו בנוגע לארוע נסתרה באופן השומט את הבסיס תחת תביעתו. אמנם, נתגלו אי דיוקים מסויימים בעדותו והוא לא זכר פרטים כאלה או אחרים במדוייק אולם מעבר לכך, הוא עמד על גרסתו בנוגע לנסיבות פגיעתו, עדותו משתלבת בין יתר הראיות שהוצגו בפני והיא אמינה עלי. אמנם, עדותו של התובע בנוגע לנסיבות התאונה הינה עדות בעל דין יחידה, כמשמעותה בסעיף 54 לפקודת הראיות אולם, כפי שיפורט להלן, היא נתמכת בראיות אחרות, כגון עדויות הצדדים במשטרה ואף נמצא לה סיוע בסיכום האשפוז מבית החולים.

9.הצדדים אינם חלוקים בדבר תיאור הכניסה לסניף הדואר, כפי שבא לידי ביטוי בתצהירו של המאבטח. דלת הכניסה לסניף ממוקמת בסופה של מובלעת והיא נפתחת לצד שמאל. בניצב לדלת ישנו קיר באורך כמטר וחצי וממולה, קיר נוסף. בצידה הימני של הדלת קיר עם תאי דואר. אדם המגיע לסניף, עובר, למעשה, בפרוזדור שרוחבו כמטר וחצי ובסופו, בצידו השמאלי, דלת הכניסה לסניף, הנפתחת לצד שמאל, לכוונו של קיר.

10.בחקירתו הנגדית הבהיר התובע מספר פעמים כי נדחף ונפל וגרסה זו באה לידי ביטוי גם בעדותו במשטרה (צורף כנספח ב' לתצהירו). העדות ניתנה על ידי התובע ביום 20.9.2003, יום לאחר הארוע, כאשר באותה עת היה עדיין מאושפז בבית החולים. בהודעתו בפני השוטר, תאר התובע את המקרה באופן הבא:

"אתמול בשעה 12:00 בצהריים הגעתי לדואר בעפולה ובקשתי להיכנס פנימה. המאבטח החזיק את הדלת ואני שמתי יד על הדלת. באותו הרגע המאבטח דחף אותי בשתי ידיו, אני נפלתי בפרוזדור על הרצפה כתוצאה מהנפילה לא יכולתי לקום. קבלתי מכה בכתף שמאל וכן באגן שמאל" (עמ' 1, שורות 2 - 8 להודעה).

בהמשך הודעתו מסר כי:

"יתכן שכאשר שמתי יד על הדלת המאבטח חשב שאני רוצה להיכנס בכח ואז הוא דחף אותי.. "הדחיפה היתה חזקה בשתי ידיים... לדעתי הדחיפה היתה שלא במתכוון" (עמ' 1, שורות 22 - 24 ועמ' 2, שורות 3 - 4 להודעה).

11.ב"כ הנתבעים בקש לקבוע כי גרסתו של התובע בתצהירו, שונה מן האמור בהודעתו במשטרה ולא היא. לאורך כל הדרך, אם בכתב התביעה, אם בתצהיר העדות הראשית ואם בחקירתו הנגדית, לא טען התובע כי הנתבע נגע בו בשתי ידיו. כפי שמשתמע מגרסתו של התובע, הרי שהדחיפה לא בוצעה תוך מגע בין הצדדים אלא, המאבטח דחף את הדלת בשתי ידיו והדלת היא שפגעה בתובע (ראה בעניין זה דברי התובע בחקירתו הנגדית בעמ' 9, שורה 6, עמ' 10, שורות 23 – 25, עמ' 11 שורות 20 ו – 33, עמ' 21, שורות 19 – 23). התובע חזר על גרסה זו גם בפני ד"ר וייס, המומחה הרפואי מטעם הנתבעים (ראה עמ' 2 לחוות הדעת).

במהלך חקירתו, נשאל התובע - "אתה לא זוכר ממה נפלת אם מהבן אדם או מהדלת" והשיב "משניהם יכול להיות" (עמ' 11, שורה 24) ומספר דקות לאחר מכן, נתבקש פעם נוספת להשיב על אותה שאלה והשיב "ביחד" (עמ' 12, שורה 14). ואכן, תשובות אלו תואמות את גרסתו לפיה, הוא נפגע מהדלת שנדחפה על ידי המאבטח. המאבטח דחף את הדלת והיא שפגעה בתובע. למעשה, כפי שיפורט להלן, גרסתו של התובע נתמכת אף בעדותו של המאבטח בתצהירו וחקירתו הנגדית בבית המשפט.