כץ נ' ביאליק

נוכחים:

התובעת וב"כ עו"ד עזר

הנתבעת וב"כ עו"ד ד"ר שחם ועו"ד מרין

פסק דין חלקי

ׁ(בשאלת החבות)

כללי

1.בפני תביעה אשר בגדרה עותרת התובעת לחייב את הנתבעת לפצותה בגין נזקי גוף שנגרמו לה בעקבות אירוע מיום 13.2.07 בגינה ציבורית בעיר חולון. לטענת התובעת, היא הותקפה על ידי כלב השייך לנתבעת, בכך שהכלב קפץ עליה וגרם לנפילתה. לפי הנטען, נגרמו לה שברים בצלעות ואף סבל נפשי, עד כדי טראומה המתבטאת בנכות בתחום הנפשי.

2.הנתבעת חלקה על טענת התובעת בכל הקשור לנסיבות האירוע והכחישה את מעורבותו של כלבה בתקיפת התובעת. מחמת המחלוקת העובדתית, בית המשפט מורה על פיצול הדיון בשאלת החבות לבין שאלת הנזק (החלטת כב' סגן הנשיאה השופט י' קינר מיום 7.6.2010). התיק נקבע לשמיעת ראיות בשאלת החבות בפני.

3.במישור הדיוני: מטעם התובעת הצהירה היא עצמה וכן מר איליה פקר. מטעם הנתבעת הצהירה היא עצמה וכן גב' נועה נאורי. בנוסף, הוגשה חוות דעת הוטרינר ד"ר נורבטו קליין. המצהירים נחקרו בפני. ב"כ התובעת ויתר על חקירת הוטרינר. לאחר תום שמיעת הראיות, ב"כ הצדדים סיכמו בע"פ. להלן אדון בשאלת החבות.

דיון

4.כידוע, אין לבית המשפט אלא מה שעיניו רואות. המותב השומע לא נכח כמובן באירוע ולא ניתן לפסוק במאת אחוזי הודאות כיצד בדיוק ארעה התאונה. יחד עם זאת, כללי הראיות מספקים כלים להכרעת הסכסוך. כידוע, במשפט האזרחי נטל ההוכחה מוטל על התובעת ועליה להוכיח את תביעתה ברמה המספקת (51%).

5.עדותה של התובעת היתה עקבית וברורה בכל הקשור לנסיבות התאונה. בתצהירה הצהירה כי הכלב של הנתבעת תקף את הכלב שלה, בעת שטיילה עם הכלב בגן ציבורי בסמוך לביתה. לדבריה, ניסתה לחלץ את הכלב שלה משיני כלב הנתבעת ותוך כדי כך – "כלבה של הנתבעת תקף אותי והפיל אותי על גדר ברזל" (ס' 4 לתצהיר התובעת). התובעת הוסיפה וציינה כי ראתה את הכלב של הנתבעת כאשר הוא נמצא במקום "ללא רצועה" (ס' 2 לתצהירה). לדבריה, צעקה: "קחי את הכלב שלך, קחי את הכלב שלך", כאשר קריאה זו מופנית לנתבעת שהיתה מצויה במרחק (ס' 3 לתצהירה), ואולם קריאה זו לא סייעה בידה. התובעת הוסיפה כי כאשר שכבה על הרצפה, לאחר שנפלה, "ראיתי אדם כלשהו עם כלב אחר נותן לנתבעת רצועה על מנת לקשור את כלבה וכך היא משכה אותו מהמקום" (ס' 5 לתצהירה).

6.גרסתה העובדתית של התובעת נתמכת בעדויות אובייקטיביות מזמן אמת:

א.התובעת ביקרה בחדר מיון. בסיבת הפנייה נרשם: "בת 65. ביום קבלתה הופלה על ידי כלב שהתנפל עליה, נפלה ונחבלה בצלעות משמאל מאחורה. ללא חבלות... ללא איבוד הכרה. ללא סיפור של נשיכות על ידי הכלב" (ר' נספח לכתב התביעה המתוקן).

ב.התובעת הגישה תלונה למשטרה. בהודעתה במשטרה מסרה כדלקמן:

"אני הגעתי לכאן כדי להגיש תלונה בגין תקיפה מצד הכלב של השכנים שלי. בתאריך 12.2.07 סמוך לשעה 20:00 אני הוצאתי את הכלבה שלי הקטנה לפארק ציבורי, אשר נמצא סמוך לרחוב קדושי קהיר, כאשר הייתי בדרך חזרה הביתה פתאום אני לא הבנתי מאיפה לעברי רץ כלב הגדול, אני לא יודעת מה גזע של הכלב והתנפל על הכלבה הקטנה שלי ונתן ביס לכלבה שלי, אני נבהלתי ורציתי להרים את הכלבה שלי על הידיים שלי, אז כלב הגדול הזה קפץ עליי והפיל אותי, אני נפלתי כתוצאה מכך על הגדר ונחבלתי בצלעות מצד שמאל. אני התחלתי לצעוק ובחורה בעלת הכלב שהייתה על המקום פחדה להתקרב ולקחת את הכלב שלה. בסופו של דבר הבחורה הצליחה לקחת את הכלב שלה" (ר' נספח ב' לתצהירי הנתבעת בגיליון 1 ש' 2-8). בהמשך, זיהתה את הכלב: "כלב גדול, צבע חום עם כתם לבן" (שם בש' 14).

ג.גם בתיעוד הרפואי שהוגש לבית המשפט, מופיע למשל בנ/2 – "גב' בת 65, מלפני חודש ימים ננשכה על ידי כלב ברחוב...".

ד.התובעת הציגה את עדותו של מר איליה פקר כעד ראיה. מר פקר תאר בתצהירו: "ביום 13.2.07 בערב, בעת שהייתי בגן ציבורי בחולון, שמעתי אישה צורחת בצעקות איומות. האישה החזיקה כלבלב קטן בצבע שחור ברצועה ולידם כלב גדול בצבע חום עם כתם לבן בחלק הקדמי של הצוואר, אחוז אימה, השתולל והתנפל על הכלבלב הקטן ונושך אותו בזעם. תוך כדי כך, הכלב הגדול גם דחף את האישה והפיל אותה ארצה. הכלב הגדול היה ללא רצועה וללא מחסום פה. רק כעבור זמן מה, מישהו הביא לבעלת הכלב הגדול רצועה ורק אז היא הצליחה לקחת את הכלב".

ה.ב"כ הנתבעת ביקש לתקוף את עדותו של מר פקר בטענה שאין היא מהימנה. לדבריו, מתברר כי העד נהג לשתות לשוכרה בגן הציבורי, ואין לסמוך על דבריו. טענה זו נסמכת על שיחה שנערכה בין חוקר מטעם הנתבעת, אשר הציג עצמו בפני העד כסוחר מכוניות. מר פקר הודה בעדותו כי אמר לחוקר שהוא נוהג להגיע אל הגן על מנת לשתות אלכוהול ולשחק בקלפים, ואולם לדבריו אמר זאת על מנת "להיפטר מהסוחר הזה... הוא בכוח רצה לדבר איתי. הוא אמר שאמרתי שלפני חודשיים יצאתי לשתות... בכוונה שיקרתי כדי שהוא יעזוב אותי" (ר' פ' ע' 30 ש' 1-7).

ו.אין בידי לקבל את טענת ב"כ הנתבעת אשר לפיה מדובר בגרסה שקרית כביכול. העובדה אשר לפיה העד הודה כי נהג לשתות בגן מעת לעת (ר' עדותו בפ' ע' 29 ש' 14-15) אינה מלמדת כי לא ראה את מה שהתרחש במועד האירוע. אף אין הוכחה כי במועד האירוע אכן היה שיכור באופן שלא אפשר לו לחזות במה שעיניו ראו. בחקירתו בבית המשפט סיפר כך (פ' ע' 28 ש' 25 ואילך): "ביום הזה, כשחזרתי מהעבודה הביתה... הקפיצו אותי לחולון, הלכתי ברגל... ראיתי את האירוע, הלכתי הביתה... שמעתי סיפורים בגן שאנשים מדברים, כל אירוע מתנפחים, אמרתי שראיתי את האירוע. אמרו הבעל של האשה שנפלה מחפש עד, אתה מוכן להעיד, אמרתי שאין בעיה, מסרתי טלפון שיתקשרו אליי... ראיתי שהכלב החל לתקוף את הכלב הקטן שלה. היא רצתה להגן על הכלב וצרחה באותו הזמן שיקחו את הכלב, ברוסית, שיקשרו אותו, רצתה להגן על הכלב, הכלב הגדול קפץ עליה, לידה היתה גדר קטנה...כשהיא צרחה הייתי בדיוק בתנועה לכיוון הגן. כשהיא נפלה קפצו האנשים שהיו בגן לעזור לה, הכלב פחד ורץ הצידה, הם החלו להרים אותה. אני לא רופא. מיד כשהיא נפלה, קפצו אנשים לעזור לה והכלב הגדול זז הצידה".