כץ איתי ואח' נ' אוחיון גבי

החלטה

א.הרקע לבקשה וטענות בעלי הדין

בפני בקשה שהגישו התובעים להתיר להם לצרף את הסכם מכר דירת המגורים שהיתה בבעלותם (להלן: "הדירה") כחלק מחומר הראיות שלהם.

קודם שאדון בבקשה ובתגובת המשיב עליה אתייחס לעיתוי המועד להגשתה ונסיבות הגשתה.

1.בכתב תביעתם טענו התובעים כי הנתבע גבה מהם סכומי כסף ניכרים בגין עיסקת מקרקעין שלא הבשילה ותבעו השבת הכספים.

התובעים טענו בין היתר כי לצורך מימון העיסקה מכרו את הדירה בסוף שנת 2002 (סעיף 17 לכתב התביעה).

בסעיף 40 לכתב התביעה עתרו התובעים גם לחיוב הנתבע בסכום של 30,000 ₪ בשל הוצאות תשלומי משכנתא ששולמו לגירסתם בגין הדירה קודם למכירתה.

2.בכתב ההגנה כפר הנתבע בטענת התובעים בדבר מכירת הדירה ואף כפר בטענת התובעים באשר לתשלומי המשכנתא.

3.בכתב התביעה שכנגד שהגיש הנתבע טען זה כי כדי לממן את עלות הרכישה של הנכס היה על התובעים למכור את הדירה באותה תקופה דהיינו; בשנת 2000 אלא בשל קשיים במכירת הדירה התעכב תשלום מלוא התמורה שהיה על התובעים לשלם לנתבע (סעיף 14 לכתב התביעה שכנגד).

4.בכתב התשובה שכנגד הכחישו הנתבעים מכל וכל את הנטען בין היתר בסעיף 14 לכתב התביעה שכנגד והגדירו אותו כנטען שם, "טענות שיקריות לחלוטין".

5.אוסיף כי גם בתצהירי עדותם הראשית גרסו התובעים כי מכרו את הדירה האמורה לקראת סוף שנת 2002 (סעיף 17 לתצהירי התובעים) וטענו כי ניזקם המתבטא בהוצאות תשלומי משכנתא מגיע לסכום של 30,000 ₪ (סעיף 39ו לתצהיר התובע).

6.במהלך חקירתם הנגדית עומתו התובעים עם גרסתם בדבר מועד מכירת הדירה; התובע טען כי אין הוא זוכר בדיוק מתי נמכרה הדירה אך הוסיף כי "מה שרשום" (עמ' 14 לפרוטוקול שורות 13-14) התובע נשאל שוב, "האם זה נכון שרק לקראת סוף שנת 2002 נמכר הדירה" והשיב; "כנראה שכן" (שם מול השורות 24-25).

גירסה דומה היתה גם בפי התובעת אשר אישרה בחקירתה את נכונות הצהרתה בתצהיר לפיה נמכר הדירה בסוף שנת 2002 (שם בעמ' 22 שורות 12-15).

7.בסיום החקירה הנגדית ביקש ב"כ התובעים לתקן את גירסתם באשר למועד מכירת הדירה ובשל כך ביקש לזמן את רוכשת הדירה על מנת שתוכל להציג את חוזה המכר.

ב"כ הנתבע התנגד לבקשה זו (עמ' 23 לפרוטוקול שורות 23-27).

8.בסיומה של אותה ישיבה הוריתי בהחלטה כי ב"כ התובעים יהיה רשאי להגיש בקשה מנומקת לעניין זה והנתבע ישיב לבקשה.

9.בבקשתם טענו התובעים כי סוגיית מכירת הדירה לא היוותה כלל נושא עיקרי או רלבנטי בתביעה וכי גירסת התובעים באשר למועד המכירה הינה על פי זיכרונם.

להלן טען ב"כ התובעים כי משצפה ועלתה שאלת מועד חתימת הסכם המכר של הדירה כשאלה עובדתית ספציפית והתובעים טעו בגירסתם לגבי מועד המכירה, לא יתכן שפולגתא כזו שניתן ליישבה בקלות על ידי הצגת ההסכם, תישאר לוטה בערפל ומשכך, עתר כאמור להצגת ההסכם בין באמצעות תעודה מרשויות מיסוי המקרקעין ובין באמצעות התובעים ו/או רוכשת הדירה.

10.בתגובתו טען ב"כ הנתבע כי סוגיית עיתוי מכירת הדירה היוותה פלוגתא בכתבי הטענות שהוחלפו בין בעלי הדין אך חרף זאת בחרו התובעים שלא לגלות את קיומו של הסכם המכר במסגרת תצהיר גילוי המסמכים.

בנסיבות אלה נטען כי התובעים "הסתירו באמתחתם מסמך מהותי ורלבנטי עד מאוד" לפלוגתא בעניין עיתוי מכירת הדירה ואין להתיר להם עתה את הצגת ההסכם.