כפרי נ' ניצה גונ ן

פסק דין

לפני תביעה כספית בסך 30,000 ₪ בגין סכומים המגיעים לתובע לפי טענתו מאת הנתבעת, עבור מעורבותו בעשיית סרט ומתן שירותי תחקיר, בימוי וצילום במסגרת סרט שהפיקה הנתבעת.

תמצית טענות התובע

התובע טוען כי בשנת 2003 יצר קשר עם הנתבעת, העוסקת בהפקת סרטים וזאת לצורך הפקת סרט על תהליך שיקום של פגועי ראש. מאותו רגע, עד שנת 2005, עסק התובע בצילום שתיעד את הגיבור הראשי של הסרט, ששמו "בעולם אחר אין מילים". כמו כן, כתב התובע תסריט. בסוף שנת 2004, הוגש התסריט לערוץ 8 והתסריט התקבל כמו גם מימון לעשיית הסרט. הסרט אמור היה להיות מוצג בשנת 2005. דא עקא, בשלב זה הקפיא גיבור הסרט את שיתוף הפעולה עם התובע והנתבעת וזאת בעצת אחותו. משלב זה עד 2007, לא הצליחו הצדדים להביא את הגיבור לשתף פעולה עד שלבסוף הסכים האחרון לכך שהנתבעת תקבל את חומרי הגלם הדרושים להשלמת הסרט, בתנאי שהתובע לא יהיה רשום כבמאי. הנתבעת התייעצה העם התובע והאחרון נתן את הסכמתו לכך שהתשלום המגיע לו יתחלק עם אחותו של גיבור הסרט, אשר תשתתף גם היא כבמאית משותפת לסרט. מאותו השלב, מעורבות התובע בסרט צומצמה. הנתבעת ציינה בפני התובע כי אחותו של הגיבור אינה מסכימה למעורבות התובע ואיימה לעצור את הפרויקט. בשנת 2008, הוקרן הסרט בפסטיבל הקולנוע בירושלים ולאחר מכן בערוץ 8. דרישות התובע לקבלת תשלום עבור מעורבותו בסרט נדחו על ידי הנתבעת.

תמצית טענות הנתבעת

הנתבעת טוענת כי התובע, שהנו נפגע ראש בעצמו, ביקש לעשות סרט על תהליך השיקום של נפגעי ראש, כהשתקפות של התהליך שעבר התובע עצמו. הנתבעת בחרה לצורך הסרט הדוקומנטרי, גיבור אחד מאלה שהוצעו על ידי התובע. התובע הבטיח לכתוב, לצלם ולביים את הסרט לצד צלמים אחרים וכי כל מעורבות הנתבעת תהא בהפקת הסרט. דא עקא, הסתבר כי יכולת הכתיבה של התובע מוגבלת וכל תרומתו הייתה תיאור מאוד בסיסי של מצבים אפשריים בינו ולבין הגיבור. התובעת נכנסה בעצמה לתהליך של כתיבת התסריט עם התובע ותסריטאית נוספת. בסופו של דבר, אישר ערוץ 8 את התסריט של הסרט, כאשר התובע מוגדר כבמאי והנתבעת כמפיקה. בסמוך לאחר מכן, הסתכסך התובע עם גיבור הסרט. האחרון הטיל וטו על השתתפות התובע בסרט. הגיבור נימק זאת בכך שהתובע אינו רגיש לתהליך השיקום שלו, אלא רק לגבי עצמו. הנתבעת מצאה עצמה עם התחייבויות לערוץ 8 וכן לגורמים אחרים. הנתבעת נאלצה לכתוב תסריט חדש לגמרי. התסריט החדש עסק בנקודת המבט של אחותו של הגיבור, כדוגמנית בינלאומית ואת סיפור משבריה האישיים והיה מבוסס בעיקרו על צילומים שנעשו לאורך השנים על ידי האחות. הנתבעת טוענת כי כמעט שלא נותר דבר מהרעיון המקורי של התובע. הנתבעת השקיעה מאמצים רבים לזכות בשיתוף הפעולה של האחרות ובגיוס במאי נוסף. הנתבעת נאלצה לבקש בקשות חוזרות לדחיית המועד להשלמת הסרט. הסרט הוקרן לבסוף בחודש יולי 2008. הנתבעת דחתה את פניות התובע לקבלת תשלום כלשהו. הנתבעת טוענת לקיזוז נזקים כספיים רבים בסך כולל של כ- 148,261 ₪.

דיון

לאחר עיון בחומר ושקילת עדויות הצדדים לפני בדיון של היום, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות. אין מחלוקת כי הסיבה לכך שנדחקו רגלי התובע מהשתתפות בעשיית הסרט, לא הייתה נעוצה באשמת הנתבעת. גם התובע מודה כי הדבר נבע מהתנהלות אחותו של הגיבור, אשר פעל לפי עצתה וסירב לכך שהתובע ישתתף בעשיית סרט וזאת לאחר שאושר תקציב של 193,500 ₪ על ידי ערוץ 8.

בעוד אשר התובע הגיש כתב תביעה לאקוני, הנתבעת הגישה כתב הגנה מפורט מאוד. טענות הנתבעת ועדותה בדבר הצורך לגייס במאי נוסף וכן טענותיה ועדותה לגבי התרומה החלקית של התובע גם בשלב שלפי אישור התסריט על ידי ערוץ 8 וקבלת האישור למימון, היו אמינים עליי ולא נסתרו. זאת ועוד: שני הצדדים מסכימים כי העבודה שנעשית עד לשלב אישור התסריט, הנה בבחינת "שלח לחמך" וכל צד נושא בהוצאותיו עד לאותו מועד והתובע אינו זכאי לשכר עבור העבודה שביצע עד אז. התובע אישר בעדותו כי רק לאחר קבלת אישור המימון, הוא הפך לזכאי לחלקו כבמאי (ראה עמ' 1 לפר').

משסירב הגיבור של הסרט למעורבות של התובע מהשלב העיקרי שבו היה אמור התובע להיכנס לפעולה ולבצע את עבודתו כבמאי ומשלא נטען ובוודאי לא הוכח, כי לנתבעת אחריות כלשהי לכך ומשלא הוכחה לפני על ידי התובע, התחייבות של הנתבעת לשלם לו את שכרו, גם בנסיבות שכאלה, לא עומדת לתובע זכות לקבלת תשלום כלשהו בגין עילת התביעה, שכן התובע לא ביצע בסופו של דבר את עבודת הבימוי שבגינה הוא טוען לשכר מקובל בענף (לפי עדותו במקרה דנא כ-9,000 ₪, לאחר השתתפות אחותו של הגיבור במחצית שכר הבמאי בגין הצטרפותה כבמאית נוספת).

מאחר ולא ניתן למצוא בתביעה עילה אחרת, כגון הפרת זכויות יוצרים, אין רלוונטיות לעניין התביעה שלפני לעובדה שנשעה שימוש גם לפי גרסת הנתבעת, בצילומים אקראיים, מעטים אמנם, שצילם התובע במסגרת התיעוד שאסף בזמנו לפני אישור התסריט ומאותה סיבה גם אין רלוונטיות בתביעה שלפני לשאלת הדמיון בין הסרט שהוקרן ולבין התסריט שנכתב על ידי התובע והנתבעת במקור.

סוף דבר

אשר על כן, אין מנוס מדחיית התביעה וכך אני מורה. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪, תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

המזכירות תדוור לצדדים את פסק הדין.

ניתן היום, כ"ב תמוז תשע"א, 24 יולי 2011, בלשכתי.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: