כפר מלל-מושב עובדים להתיישבות שיתופית נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה ואח'

פסק דין

העותר מבקש כי בית המשפט יצהיר על בטלותה של תוכנית מיתאר בב/708 (להלן: "התוכנית"), עקב פגמים נטענים בהליך הפקדתה, או שבית המשפט יורה על הפקדתה מחדש של התוכנית, לצורך תיקון הפגמים. התוכנית היא תוכנית מיתאר מפורטת החלה על כ-130 דונם בגוש 6641 ובגוש 6195. יוזמי התוכנית הם הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בני ברק, ומינהל מקרקעי ישראל (משיבים 2 ו-4). לטענת העותר, שהוא ישוב חקלאי (כפר מלל), התוכנית חלה בין היתר על חלק מהמשבצת שלו, על שטח ששימש את העותר יחד עם קרקעות נוספות, כשטח חקלאי. מטרת התוכנית היא שינוי ייעוד מתחם התוכנית מאזור חקלאי בעיקרו, לאזור תעסוקה, מגורים ובנייני ציבור.

לוחות הזמנים הרלוונטיים

ההחלטה על הפקדת התוכנית בתנאים ניתנה ביום 23.5.05, לאחר דיון בוועדה המחוזית (החלטת הוועדה המחוזית צורפה כנספח א' לתיק המוצגים של העותר). בין התנאים שנקבעו, נדרשו בין היתר הקלות מקווי בניין מציר דרך מהירה על ידי המועצה הארצית, נדרשה התייחסות מע"צ לענייני התחבורה ותנועה המוצעים בתוכנית, אישור הולקחש"פ והוראות נוספות.

ביום 18.10.06 החליטה יו"ר הוועדה המחוזית על מתן ארכה למילוי התנאים עד יום 27.12.06. בהחלטה נקבע כי לא תינתן ארכה נוספת (נספח ב' לתיק המוצגים של העותר).

ביום 8.3.07 ניתנה ארכה נוספת מיום 27.12.07 עד יום 13.3.07 (נספח ג' לתיק המוצגים של העותר).

תנאי ההפקדה מולאו ביום 8.3.07.

ביום 20.3.07 הוצבו שלטים ביחס להפקדת התוכנית, ופורסמה הודעה על ההפקדה בעיתונים.

ביום 30.4.07 פורסמה התוכנית להפקדה ברשומות.

ביום 10.12.07 דנה הוועדה המחוזית בהתנגדויות שהוגשו לתוכנית (אין חולק כי העותר לא הגיש התנגדויות), והחליטה לדחות אותן, ולתת תוקף לתוכנית מתוקנת (ההחלטה צורפה כנספח ד' לתיק המוצגים).

ביום 10.12.08 פורסמה התוכנית למתן תוקף בעיתונות, וביום 19.1.09 פורסם דבר אישור התוכנית למתן תוקף ברשומות (נספח ו' לתיק המוצגים של העותר).

העתירה הנוכחית הוגשה ביום 22.2.09.

טענות הצדדים

העותר טען בעתירה, כי ההחלטה על הפקדת התוכנית בתנאים היתה בשנת 2005, ואילו ההפקדה – רק בשנת 2007, כמעט שנתיים מאוחר יותר. ס' 86 לחוק התכנון והבניה קובע כי התנאים יקוימו תוך 6 חודשים. אף שיש אפשרות להאריך את המועדים, לא התקבלה כל החלטה בהקשר זה. סד הזמנים הנוקשה נועד להגשים מטרות תכנוניות. התנאים בתוכנית הם רגילים, ולכן אף לו היתה בקשה להארכת המועדים – ספק אם היא היתה מתקבלת.

עוד נטען כי הימשכות הליכי התכנון פגעה בשיקול הדעת של המשיבה 1 (להלן: "הוועדה המחוזית"), וזאת משום שחלוף הזמן הביא לשינוי דרמטי – הוועדה יזמה תוכנית נוספת, בב/572, שחלה על אותו "תא שטח", ומביאה לשינוי ייעודים במזרח העיר בני ברק. לטענת העותר, יש לראות את השטח כולו כמקשה אחת, ולכן שיקולי הוועדה אשר אישרה את התוכנית לפני 13 חודשים, אינם רלוונטיים עוד במציאות התכנונית החדשה.

העותר טען כי זכויותיו נפגעו במידה העולה על הנדרש. העותר הוא בעל אדמות חקלאיות, והתוכנית פוגעת בחופש העיסוק שלו, ובאפשרות שלו להמשיך לעבד אותן. לא נבדקו חלופות תכנוניות, ולא נבדקה הפגיעה באינטרסים של שמירה על ערכי הטבע ועל שטחים פתוחים. בנוסף, התנאים להפקדה לא קוימו, הוועדה המחוזית לא ערכה תסקיר השפעה על הסביבה, ואישור משרד התחבורה ניתן רק סמוך לאישור התוכנית.

באשר לטענת השיהוי שהועלתה על ידי המשיבות, טען העותר כי אין לדחות את העתירה מטעמי שיהוי. לטענתו, נפלו בהליכי האישור פגמים חמורים היורדים לשורשו של ענין, וזאת בכול שלבי החיים של הכנת התוכנית – הן בשלב ההכנה, טרום ההפקדה, הן בשלב ההפקדה והדיון בהתנגדויות, והן בשלב האישור ומתן התוקף, והפרסום. נפקותם של הפגמים היא ביטולה של התוכנית. כך עולה לפי הטענה מההלכה הפסוקה. העותר טען כי הוא לא השתהה בשיהוי סובייקטיבי, לא בשיהוי אובייקטיבי, ויש לדחות את טענת השיהוי לצורך שמירה על שלטון החוק. עוד נטען כי טענת השיהוי נטענה בחוסר תום לב, וכי המשיבות לא קיימו את חובותיהן ביחס לפרסום נאות על הפקדת התוכנית.

המשיבות טענו כי העותר השתהה בהגשת העתירה. לטענתם, העותר לא הגיש התנגדות לתוכנית, ובינתיים התוכנית פורסמה ברשומות, ויש לה כיום מעמד של חיקוק. מדובר במעשה עשוי, וחזקה על תוכנית שפורסמה – כי היא נערכה כדין. העותר לא הבהיר את השיהוי, ואף לא ציין את המועד בו נודע לו על התוכנית – ולא בכדי. לגישת המשיבות, עולה מסיכומי העותר כי הוא ידע על התוכנית, אולם לא היה היה סבור כי היא כל כך פוגעת. על כל פנים, משפורסמה התוכנית כחוק, קיימת חזקת ידיעה של העותר, והעותר אינו יכול לטעון כי הוא לא ידע על התוכנית.

המשיבות טענו כי יו"ר הוועדה החליט על מתן הארכה לפי ס' 86 לחוק התכנון והבנייה, כאשר על פי ההלכה הפסוקה ניתן להחליט על אורכה גם בדיעבד. נטען כי הטענה ביחס לכך שלא ניתנה אורכה, היא טענה שהיה מקום להעלות אותה במסגרת ההתנגדות – בוועדת המשנה להתנגדויות, כטענה מקדמית. אם הטענה אינה מועלית, מושתק הטוען מלהעלותה. בהסכמתה של הוועדה המחוזית לשמוע התנגדויות, ניתן לראות אישור שלה להארכת המועד. לטענת המשיבות, פגם של איחור הוא פגם המביא לכול היותר ל"בטלות יחסית" והוא פגם הניתן לתיקון. עוד נטען כי המשיבות פעלו בצורה רציפה ומתמשכת, ולא הזניחו את התוכנית. העיכוב נבע מהצורך בביצוע תיאומים בין הגורמים השונים.

המשיבות טענו כי התוכנית פורסמה כדין, והעותר לא הצביע על פגם כלשהו בפרסומה. אין ולא היתה להן כל חובה שבדין להודיע לעותר באופן אישי על דבר הפקדת התוכנית, או לתלות מודעה במקרקעי העותר.