כפל הטבות בכתובה ופיצוי גירושין

רקע ועובדות

בפני בית הדין תביעת האישה לכתובה וכן פיצויים נוספים עקב נזקים שנגרמו לה בגלל אלימות הבעל ובגידתו בסך כולל של 400,000 ₪. הצדדים כבר גרושים.

בהסכם הגירושין מיום כ"ח בחשוון תשע"ג (14/10/12) בסעיף 7 נקבע שעניין הכתובה והפיצויים נידון בבית הדין.

הבעל לשעבר טען שהאישה אינה זכאית לכתובה, וגם אם היא זכאית היות שהיא קיבלה חצי מזכויותיו הפנסיוניות אין לה לקבל בנוסף לכך פיצוי.

בפני בית הדין נשמעו טענות הצדדים והוגשו סיכומים.

בית הדין ניסה במשך תקופה ארוכה לגשר בין הצדדים ולהביא להסכמות שייטיבו עם שניהם אולם ללא הועיל.

לנוכח זאת, בית הדין יכריע בסוגיה ההלכתית העומדת לפניו.

דיון והכרעה

כאמור האישה טוענת שהיא זכאית לכתובתה ובתוספת פיצויי נזיקין, וכל זאת מעבר לסכום לו היא זכאית בחלוקת הרכוש שנעשתה לפי חוק יחסי ממון היות ומדובר בתביעה שעיקרה פיצוי נזיקין הרי שעל תביעה מעין זו לא חל הכלל שאין "כפל מבצעים".

הבעל מצדו טוען שאין להחריג מקרה זה מן הכלל המקובל בבתי הדין.

מכיוון שהצדדים מסכימים בכתבי טענותיהם שאין כפל בזכויות האישה, גם כתובה וגם מחצית מזכויות הבעל, וגם התובעת אינה כופרת בקיומו של נוהג זה בבתי הדין לפיכך בית הדין אינו נדרש להאריך בביסוסו של הכלל, והדיון יתמקד בשאלה האם פיצויי גירושין הם יוצאי דופן.

עניין פיצוי הגירושין נידון רבות בבתי הדין (ראה סקירתו המקיפה של ד"ר זרח ורהפטיג סיני צח עמ' נז ואילך). אין ספק שנוהג כזה היה קיים בראשיתם של בתי הדין הרבניים, וכפי שקובע בית הדין הגדול, בהרכב הרבנים הראשיים הגרי"א הרצוג והגרבצמ"ח עוזיאל והרב יוסף הלוי  (אוסף פסקי דין א, עמ' עח):

"והנה המנהג של כל בתי הדין בארץ ישראל הוא לפסוק פיצויים לטובת אישה המתגרשת, ואפילו לאישה רעה שראוי לגרשה, כל זמן שלא נאסרה על בעלה מן הדין ממש, ואף לאישה שהיא קרובה למורדת אך לא מורדת גמורה."

וכן בפסקים וכתבים להגרי"א הרצוג (אבן העזר רז):

"מנהג בתי הדין בארץ ישראל יש לו התוקף של דין וכבר נהגנו שנים רבות לתת נוסף על הכתובה והתוספת פיצויים כשהדבר נראה בעינינו הגון מצד היושר שלא מן הדין ובמקרה שכזה היה לנו לתת לה סך כתובתה הנ"ל כולו ועוד יתר עליו בתור פיצויים אפילו אם היה ספק אם מגיע לה תוספת ומה שכתוב בשו"ע שאין תוספת הרי בשו"ע לא נחשב כלל ע"ד מנהג הפיצויים ועוד שפיצויים דבר התלוי בשודא דדייני לפי המצב אף שאין רצוני להכביד על איש זה הואיל והוא פועל ומסתמא איננו אמיד להטיל עליו הרבה."

וכן במקום נוסף (אבן העזר קז):

"דעתי היא גם כן שהאישה השקיעה ממיטב כחותיה בעסק שיש לו שהוא עסק טוב ואעפ"י שאין אני אומר כלל וכלל שמשום כך יש יסוד על פי דין כל זמן שלא תיקננו תקנה כזאת לתת לה את חצי הרכוש בדין שותף שוה בשוה הרי כשאנו באים למתן פיצויים כנהוג בכל בתי דינינו שבארץ ישראל במגרש אשתו ראשונה ובפרט כשהאשמה להפרעת השלום היא בבעל ודאי שזהו גורם חשוב מבחינת היושר."