כפיר ו.ג. ייצור ושווק חומרי חשמל בע"מ נ' שמש

פסק דין

בפני תביעה לחיוב הנתבעים בתשלום סך של 60,000 ₪ על יסוד ערבותו האישית של הנתבע לחובות חברה שבבעלותו.

במוקד טענות הנתבע עומדת הטענה שלפיה אמנם ערב לחובות החברה, ברם ערבותו התייחסה רק לחובות עתידיים בעוד החובות נשוא התביעה הם חובות עבר, שלהם לא ערב. ההכרעה בטענה זו מחייבת איפוא את פרשנות כתב הערבות.

תמצית העובדות

התובעת הינה חברת פרטית, העוסקת בשיווק מוצרי חשמל. חברת חשמל שמש ש.ש בע"מ (להלן: "החברה") הינה חברה פרטית אשר עסקה בביצוע עבודות חשמל. הנתבע, מר שלמה שמש, הינו הבעלים והמנהל של החברה.

בין בעל המניות בתובעת, מר אליהו גילקופף (להלן: "אליהו") לבין הנתבע היו קשרים הדוקים והיכרות רבת שנים. על רקע זה, עד לשנת 2006 לערך, נהגה החברה לרכוש מהתובעת מוצרי חשמל.

במהלך 2006 הצטברה לחובת החברה יתרת חוב גדולה כלפי התובעת, והתובעת דרשה לקבל מהנתבע ערבות אישית להתחייבויות החברה. הנתבע נעתר לבקשה וביום 21.5.06 חתם על כתב ערבות לחובות החברה כלפי התובעת (להלן: "כתב הערבות") ואשר הוגבל לסך של 100,000 ₪.

התובעת אוחזת בשני שיקים שמשכה החברה לפקודתה – שיק בסך 30,000 ₪ משוך ליום 18.9.06; ושיק בסך 30,000 ₪ משוך ליום 18.10.06 (להלן: "השיקים"). השיקים הוצגו לפירעון ברם חוללו ונוכח זאת פנתה התובעת לערכאות בסוף 2006, תחילה ללשכת ההוצל"פ בתביעה לביצוע שיקים ובהמשך בכתב תביעה.

תמצית הטענות

לטענת התובעת, יש לחייב את הנתבע לפרוע את חובות החברה על יסוד כתב הערבות, בסכום השיקים, שהוא נמוך מהסכום המקסימאלי הנקוב בכתב הערבות.

לפי גרסת התובעת, עובר להגשת התביעה חייבת החברה לתובעת סכומים גדולים, כ- 850,000 ₪, בגין סחורה שרכשה מהתובעת וסופקה לחברה ותמורתה לא שולמה. בגין חוב זה מסרה החברה לתובעת את השיקים שחוללו, הנתבע ערב אישית לחובות אלו ולכן יש לחייבו במלוא סכום התביעה.

לטענת הנתבע, התנאים שהוסכמו בכתב הערבות לא קוימו ולכן אין לכתב הערבות תוקף, ואין הוא חייב בפירעון חובות החברה לתובעת.

הנתבע איננו מכחיש את הטענה לפיה רכשה החברה מוצרים שונים מהתובעת ונותרה חייבת לה סכומי כסף גדולים שלא שולמו. לגרסתו, החוב מסתכם בסך של כ- 550,000 ₪ (עדות הנתבע בדיון ביום 5.6.07 – עמ' 2 בפרוט'). הנתבע אף איננו מכחיש כי חתם על כתב הערבות ואף לא את הטענה שהשיקים חוללו.

לפי גרסת הנתבע, חתימת כתב הערבות נעשתה על רקע התחייבות התובעת להוסיף ולספק סחורה לחברה וערבותו האישית כוונה רק לחוב שייווצר בגין סחורה נוספת שתסופק לאחר חתימת כתב הערבות. בפועל, טוען הנתבע, סירבה התובעת להוסיף ולספק סחורה לחברה ולכן לא נוצר כלל חוב שבגינו ניתן לממש את כתב הערבות.

תמצית ההליכים והראיות

ההליכים המשפטיים בין הצדדים סובכו בשלל הליכים נפרדים אשר הביאו לעיכוב גדול, מיותר, בבירור המחלוקות.

הורתם של ההליכים בשתי תיקי הוצל"פ נפרדים אשר פתחה התובעת נגד החברה לביצוע השיקים (תיק הוצל"פ 01-87177-06-7; ותיק הוצל"פ 01-84450-06-2). התיקים נפתחו תחילה רק נגד החברה, הנתבע צורף אליהם כחייב נוסף, ובהתנגדות שהגיש טען שאיננו ערב אישית בערבות שטרית לפירעון השיקים. בהחלטה מיום 26.2.08 ניתנה לנתבע רשות להתגונן (החלטה בבש"א 150703/07 ובש"א 150781/07). החברה עצמה כלל לא הגישה התנגדות לביצוע השיקים.

ביום 4.6.08 הגישה התובעת כתב תביעה בתיק נפרד כנגד החברה והנתבע, ובה עתרה לחיוב החברה והנתבע בסך של 67,365.92 ₪, חוב המתבסס על אותם השיקים שהגישה לביצוע בלשכת ההוצל"פ. בירור התביעה הועבר לבית משפט השלום בפתח תקווה (שם קבל את המספר ת.א. 4466/08), בקשה לאיחוד הדיון עם הדיונים בתביעה זו נדחתה, והתביעה נמחקה לבסוף בהחלטה מיום 22.11.09.

התובעת לא קיימה את ההחלטה מיום 26.2.08 ולא הגישה תצהירים, ובהחלטה מיום 19.1.09 עוכבו ההליכים עד להחלטה אחרת. עיכוב זה נמשך כשנתיים ורק ביום 17.1.11 עתרה התובעת לתיקון כתב התביעה והארכת מועדים, בטענה לתקלה עקב פטירת בא כוחה. ביום 13.4.11 ניתן לתובעת היתר לתיקון כתב התביעה ובעקבות זאת הוגשו כתב תביעה מתוקן.

הנתבע לא הגיש כתב הגנה וביום 15.6.11 ניתן פסק דין בהיעדר כתב הגנה. ביום 29.6.11 הגיש הנתבע בקשה לביטול פסק הדין, בהחלטה מיום 28.8.11 התקבלה הבקשה ובוטל פסק הדין, וביום 23.10.11 הוגש כתב הגנה מתוקן כנגד כתב התביעה המתוקן.