כפיית תושבי חו"ל להתדיין בבתי הדין שבארץ – בתביעת גירושין ובתביעת כתובה

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי אשר חייב את המערער בסך ארבעת אלפים וחמש מאות ש"ח הוצאות לטובת המשיבה. כמו כן הוגשה בקשת רשות ערעור בעניין סמכותו של בית הדין האזורי לעסוק בענייני כתובה ופיצוי שבהם הגישה המשיבה תביעה לפתחו.

העובדות בקצרה

1. הצדדים שלפנינו נישאו בשנת 2003 ולהם שלושה ילדים, משנת 2010 מתגוררים הצדדים בחו"ל – ב[...] וב[...]
2. חיי הנישואין של הצדדים עלו על שרטון ובשלב זה שניהם רוצים בגירושין. יש לציין כי התקיימו הליכים בבית הדין בחו"ל – ב[...] – אלא שאלה לא הבשילו לכלל גירושין.
3. האישה הגיעה לארץ לביקור אצל הוריה, והבעל ניצל הזדמנות זו והגיש בתאריך ח' בניסן תשע"ז (4.4.17) תביעת גירושין ובקשה לעיכוב יציאת האישה מהארץ.
4. התקיים דיון בי"ג בניסן תשע"ז (9.4.17) ובו העמידה האישה בטוחות כי תגיע לדיון, ובוטל עיכוב יציאתה מהארץ. דיונים נקבעו לכ"ו בסיוון תשע"ז (20.6.17) ולכ"ז בסיוון תשע"ז (21.6.17).
5. בכ' באייר תשע"ז (16.5.17) הגיש הבעל בקשה למשיכת תביעת הגירושין כמו כן ביקש שלא לחייבו בהוצאות.
6. בכ"ח אייר תשע"ז (24.5.17) דחה בית הדין את בקשת הבעל והודיע כי אם לא יגיע לדיון ייפסקו נגדו הוצאות. בפועל לא הופיעו הצדדים לדיון וניתנה החלטה נוספת של בית הדין כי אין מקום לחייב את הבעל בעבור הוצאות דיון זה שהרי גם האישה לא הופיעה, אולם בית הדין מחייב את הבעל עבור הוצאותיה של האישה בדיון שהתקיים בי"ג בניסן תשע"ז (9.4.17). הוצאות אלו נקצבו בהחלטה מאוחרת יותר על סך ארבעת אלפים וחמש מאות ש"ח.

בנוסף הורה בית הדין על סגירת תיק התביעה.

7. על החלטה זו לחיוב הוצאות מערער הבעל.
8. משנסגר תיק תביעת הגירושין פנתה האישה לבית הדין והגישה בה' בתשרי תשע"ח (25.9.17) תביעת גירושין, כתובה ופיצוי. האישה ביקשה וקיבלה עיקול על כספים השייכים לבעל והמוחזקים בידי כונס הנכסים.
9. על זאת הגיש הבעל לפנינו בקשת רשות ערעור. לדבריו, אין לבית הדין סמכות לדון בעניין הכתובה. הוא מוסיף וטוען כי גם בתביעת הגירושין אין לבית הדין סמכות לדון ועליה להתברר בפני בית הדין ב[...]
10. בית הדין קבע מועד לדיון, ובשלב מאוחר יותר הקפיא את הדיונים עד למיצוי הליך הערעור.

טענות הערעור

הבעל – המערער טוען כי אין לבית הדין סמכות לדון בעניינו ויש להחזיר את הדיון בעניין הצדדים לבית הדין ב[...] הבעל אף צירף מכתב מבית הדין ד[...] שבו נכתב כי לדעתם יש לקיים את הדיונים בפניהם שהרי התקיימו כבר דיונים שם. לחילופין, מוסיף הבעל וטוען, גם אם לא נקבל טענה זו מבחינה הלכתית עדיין מבחינת החוק האזרחי לא יוכל בית הדין לדון בעניין הכתובה. לדבריו, סמכותו של בית הדין יכולה להתבסס רק על סעיף 4א לחוק שיפוט בתי דין רבניים – סעיף זה מטרתו וייעודו הם לפתור בעיות עגינות, אולם אין בכך כדי להעניק סמכות לדון בעניין הכתובה או בפיצוי.

הבעל מוסיף וטוען לגבי עניין ההוצאות שנפסקו כי אין ולא היה שום טעם לפסוק נגדו הוצאות. לדבריו, ביקש לגרש את אשתו ולצורך כך פנה לבית הדין אולם משהדבר לא הבשיל לכלל מעשה ביקש לבטל את הדיונים וכך לא נגרמו לאישה הוצאות.

טענות המשיבה

האישה – המשיבה טוענת כי לבית הדין סמכות לדון בעניינה. לדבריה, בית הדין ד[...] דורש את טובת הבעל, ולדבריה, סמכות הדיון נתונה לבית הדין בארץ אשר הוא היחיד שיש לו כלים לחייב את הצדדים להתגרש. לדבריה, יש לבית הדין סמכות מכוח סעיף 4א לחוק ולדבריה סמכות זו מתבססת הן לעניין הגירושין עצמם והן לעניין הכתובה והפיצוי שהם חלק בלתי־נפרד מהליך הגירושין כפי שנפסק לא אחת בבג"ץ. אכן נראה מדברי המשיבה כי מנסה היא לטעון בצורה חילופית כי הצדדים הם בעצם ישראלים ועל כן לבית הדין סמכות מכוח סעיף 1 לחוק שיפוט בתי דין רבניים, אולם בכתב התביעה הזכירה מפורשות את מקור סמכותו של בית הדין מכוח סעיף 4א האמור.