כפיית פסק דין למתן גט באמצעות הטלת מאסר על הבעל

הוגשה לביה"ד בקשה לכפיית פס"ד למתן גט באמצעות הטלת מאסר על הבעל. הבקשה הוגשה בתאריך 19.11.07 ע"י ב"כ האשה.

למען הסדר הטוב נציין את השתלשלות הפסיקה בתיק הנ"ל.

א. בתאריך י"ד סיון תשס"ז 29.5.07 ניתן פסק-דין, ועל פיו, ביה"ד מטיל על הבעל חיוב ליתן גט לאשתו, תוך תוספת שאם יסרב לכך, ידון ביה"ד בבקשת האשה לאכוף פס"ד זה בדרכי הכפיה ע"פ השו"ע.

ב. הצדדים הוזמנו לתאריך כ"ט תשרי תשס"ח. הבעל הופיע, וסרב ליתן גט.

ע"פ פרוטוקול שכתב כב' אב-בית-הדין לגטין, הרב מ. אביטן, בעת שהצדדים הופיעו לפניו בתאריך הנ"ל: "ביה"ד ניסה לשכנעו לתת גט, והיכה באגרופו על שולחן ביה"ד שלא יתן גט לעולם ולא יוסיף לענות לבית הדין".

ג. בעקבות סירוב הבעל, הוציא ביה"ד פסק דין בתאריך ו' חשון תשס"ח (16.10.07) שבו הטיל ביה"ד סנקציות על הבעל.

ביה"ד ציין, שהצדדים מוזמנים לסידור גט לתאריך 18.11.07 ובאם לא ינתן הגט ע"י הבעל עד לתאריך הנ"ל, יעבור ביה"ד לשלב השני והוא כפיית פסה"ד באמצעות הטלת מאסר לחמש שנים על הבעל.

ד. הצדדים הוזמנו לתאריך 18.11.07 ובדיון בפני ביה"ד הבעל הודיע "יכול להיות גט, אך אני רוצה קודם שיחזירו לי את הילדים אלי"

לשאלת ביה"ד "ואם הילדים לא יבואו ולא רוצים לבא אליך?"

ענה הבעל: "אז לא יהיה גט"

הבעל המשיך לנהל דיון פילוסופי עם הדיינים על מה ולמה לא ירצו הילדים לראות אותו.

סוף פסוק, שלא היה מוכן ליתן גט.

בעקבות הדיון הנ"ל הגיש ב"כ האשה בקשה להפעלת כפיה בדרך של מאסר בהתאם לפסק דין שנתן ביה"ד בתאריך ד' חשון תשס"ח (16.10.07).

אין ספק, שלפנינו בעל, ששם לעצמו מטרה אחת, והיא לעגן את אשתו ככל שיוכל ובזה ממשיך את מסכת ההתעללות שלו באשתו.

לא בכדי כתב ביה"ד בפסק הדין שנתן בתאריך 16.10.07 הרי לפנינו ניצבת אשה "שבויית חרב" של הבעל, שאך מתוך נקמנות ממשיך בדרכו להתעלל באשה ובילדיו שלו. ובהמשך כתב ביה"ד: "שבוייה שמצוה לפדותה ולהצילה ויפה שעה אחת קודם"...

ביה"ד אינו נדיב במילים מעין אלו וברור שהגיע למסקנה זו, לאחר שכלו כל הקיצים ובראותו נכוחה את הניצבים לפניו.

כמובן שבשלב זה, אין כאן המקום לחזור על כל הנקודות והעילות שהביאו את בית הדין לפסיקת החיוב בגט - עילות כבדות משקל שפורטו בהרחבה רבה בפסק דין ארוך ומנומק שניתן בהרכב מלא ובהסכמה בתאריך י"ב סיון תשס"ז (29.5.07), פס"ד המדבר בעד עצמו בצורה חדה וברורה ואין כל צורך להוסיף עליו. מה שעשה הבעל בדיון שהתקיים בתאריך 18.11.07 הוא בבחינת זריית מלח על פצעים פתוחים ותו לא.

לא זו בלבד שהבעל העלה ממעמקים את טענותיו המשוחזרות והמשומשות כגון ביקורי הילדים - טענות שביה"ד בפסק הדין מתאריך י"ד סיון תשס"ז דחה מכל וכל, כאשר ביה"ד מצביע בבירור על כך שהבעל הוא-הוא האשם בכך, ואין לו לבא בטענות אלא על עצמו. ומטעם זה בלבד אין ולא היה כל מקום אפילו לשמוע טענות משוחזרות אלו, אלא, שלמעשה בכך ממשיך הבעל לנצל כל במה אפשרית כולל במת ביה"ד עצמו להמשיך את ההתעללות הנפשית, לא רק באשה, אלא גם בילדים. ככלל, כל שימוש בענין הילדים מכל צד שהוא, במסגרת הליך גירושין, הוא פסול מכל וכל, אך ק"ו כפול ומכופל במקרה שלפנינו.

הבעל במו ידיו ורגליו "דאג" לכך להביא את הילדים למצב שבו הם נמצאים היום, כאשר בפני ביה"ד לא חסכו שום מילה רעה כנגד הבעל כולל המשפט "אני שונא אותו, שילך".