כפיית גט

פ ס ק  ד י ן

בפנינו תביעת האשה פלונית לחייב את בעלה מר פלוני ליתן לה ג"פ ולכופו על כך.

ראשיתו של תיק זה הוא כבר לפני מספר שנים שבו תבע הבעל לחייב את אשתו בגט עקב מחלות נפשיות שממנה סובלת האשה לדבריו וכן טענות נוספות אשר פורטו בכתב התביעה, ואילו האשה דרשה שלו"ב, לדברי הבעל האשה היתה חולה עוד מלפני הנישואין ולא ידע על כך ולפיכך הו"ל מקח טעות האשה הכחישה את דבריו ולדבריה היה לה משבר נפשי לאחר הלידה השלישית של הילדה והיא כיום מתפקדת כרגיל ודורשת שלו"ב.

תיק זה נידון אז בהרכב בראשותו של הג' ר' משה יוסף מילצקי שליט"א ולאחר שתמו הדיונים פרש הגרמ"י מילצקי לגימלאות ובהסכמת הצדדים הוסכם שכל צד יכתוב את סיכומיו וביה"ד יפסוק בהתאם, קרוב לשנה לאחר פרישתו פנו ב"כ הצדדים וביקשו שביה"ד יתן פס"ד בנידון.

שני הצדדים ידעו מראש כי נכנס דיין אחר במקום האב"ד שפרש ולפיכך היה ברור כי הדיין שנכנס במקומו ביחד עם שני הדיינים האחרים יתנו את פסה"ד, אף צד לא ביקש לקיים דיון מחודש כדי שהדיין השלישי ישמע את הדיונים מתחילתם אלא היה ברור ששני הצדדים מקבלים עליהם את ההרכב כפי שהוא, כאשר הדיין השלישי בצירוף שני הדיינים אחרים יפסקו בהתאם לחומר שבתיק, ובהתאם לסיכומים המצורפים לתיק הצדדים.

בנוסף לכך יש לציין כי הבעל בכתב התביעה הוסיף טענה כי האשה עוברת על דת בלא שום הוכחות ולאחר הדיונים אף ביקש שינתן פס"ד בלא שביקש קודם פסה"ד שרוצה להוכיח את טענותיו בנוגע לעע"ד, פירושו של דבר שרצה שביה"ד יפסוק ע"פ מה שכתב בכתב התביעה של שורה וחצי כדי להפסידה כתובתה וברור כשאדם כותב את סיכומיו ומבקש פס"ד פירושו של דבר שאומר לבי"ד אלו טענותי ואלו ראיותי, ואינו יכול לאחר מכן לטעון שיש לו ראיות להביא אם לא באופן שלא ידע על ראיותיו קודם לכן וכמבואר בשו"ע חו"מ סי' כ' ואף שמבואר שם דאם שתק ולאחר פסה"ד אמר קירבו פלוני ופלוני יכול לסתור הדין נראה פשוט דהכא שתבעו מעצמם שינתן פס"ד וכתבו סיכומים והו"ל כאמרו בפירוש אין לי טענות והוכחות אחרות כאשר הדברים ידועים שלאחר גמר הטענות והסיכומים יסתיים הדיון, א"כ נראה פשוט דאין לו טענות על כך.

ובנוסף לכך גם לאחר מתן פסה"ד לא ביקש בתחילה להביא הוכחות אלא אמר שרוצה עוד ליתן סיכומים בנושא עוברת על דת, וע"כ שלא היה לו עדים וראיות שהיא עוברת על דת, ורק לאחר זמן כשיודע שהדבר אינו מציאותי כאשר נמצא בחו"ל, מעלה כביכול טענות שרוצה להוכיח, ולמה לא הוכיח את טענותיו כאשר נידונו כל הדיונים בהרכב שישב כבוד הרב מילצקי שליט"א וע"כ או שידע שזו טענת סרק או שידע שאינו יכול להוכיח זאת בעדות ברורה, וכמבואר בשו"ע אהע"ז סי' קט"ו וביותר שבדת יהודית צריך עדים על התראה, וכן לגבי עוברת ע"ד משה משמע לפי רוב הפוסקים דצריך עדות על התראה יעויין באריכות בפ"ת סי' קט"ו ס"ק י"א, וא"כ מדוע לא הביא כל עדים אלו אם אכן היו מצויים בידו ופשוט שכל זה אינם אלא דברים בעלמא ללא כיסוי, וא"כ איך נפסידה כתובתה, ומי מנע ממנו כל השנים להביא ראיותיו לשם כך וכן גם היום היה יכול להביא שמות של עדים כשרים שיעידו כדבריו והיכן היה כל השנים שבא רק בטענות לבי"ד, במקום שהיה עושה את המינימום לומר שמות עדים ולהביאם להעיד, שיעידו כדבריו.

ולענין טענותיו שאחד הדיינים לא ישב בדיונים גם לגבי זה כבר כתבנו שהם דברים בעלמא משום דידע על כך לפחות חצי שנה קודם לכן וביקש פס"ד בהרכב הקיים ובכך קיבל ע"ע את ההרכב שאל"כ למה לא טען שרוצה שישמעו הדיונים מתחילתם, וכך מקובל ג"כ בבתי דין שאם מתחלף דיין שממשיכים הדיונים או שפוסקים בהתאם לחומר שבתיק, עכ"פ באופן שלא הוגשה כל תביעה ובקשה לשמוע הדיונים מחדש, מקובל לפסוק לפי החומר שבתיק וכמו כן מקובל בביה"ד הגדול שפוסקים רק ע"פ החומר שבתיק ואין שומעים טענות ומענות בדרך כלל ומשום דבהכי קיבלו עלייהו, ולכך כל טענותיו הם טענות ללא ידיים ורגלים אשר מצורפים לכך סילופי דברים אשר חוזר עליהם פעמים רבות עד שמי ששומע רק את צידו נמשך לדבריו, ואף הגדיל לעשות להשמיץ את בית הדין האזורי וביה"ד הגדול אשר פסקו לחייבו בכתובתה כאשר דחו את טענת מקח טעות מכל וכל.

לענין טענתו ששני דיינים הסכימו זמנית להקפיא את פסה"ד כאשר טען שרוצה לסכם את טענתו בדבר עוברת על דת צריך להבהיר כי העובדות היו שבא וצעק על הדיינים למה פסקו לו כך כאשר לא סיכם עדין על ענין עוברת על דת וכדי להשקיטו הסכימו זמנית ליתן לו פסק זמן לסיכומים כאשר היה ברור כי לא יהיה שינוי בפסה"ד מאחר ולא היו הוכחות והסיכומים אינם משנים פסה"ד כאשר כל החומר כבר היה לפני הבי"ד ורק להשקיטו נתנו לו אפשרות לסכם שוב את נושא עע"ד, ואשר למעשה עד היום לא נעשה, ולפיכך ביה"ד חזר ופסק לחיבו בכתובה וכמו כן הוגש ערעור על כך מצד הבעל לביה"ד הגדול וביה"ד הגדול עיין ופסק בפשיטות כי הוא חייב בכתובה וכל טענתו על מקח טעות היא טענת סרק, בנוסף לכך הבעל בכבודו ובעצמו לאחר מתן פסה"ד בא בתביעה חדשה שרוצה שלום-בית עם אשתו וא"כ לדבריו איזה מקח טעות יש כאן כאשר רוצה את אשתו, וכנראה שגם נושא עוברת על דת כבר לא הפריע לו, ומי שיעיין בכל תעלוליו והתיחכומים שנקט הבעל בתיק זה ישתומם, וכל הדיינים מציינים שמאז שמשמשים כדיינים ועברו עשרות אלפי תיקים לא נתקלו בתיק כבד כזה וד"ל וה' ירחם.

בנוסף לאמור הבעל מאיים לאחרונה שאם יתנו פס"ד נגדו הוא ישמיץ את הדיינים בכל אתר ואתר ויקיים בכך "מצוה רבה של קידוש השם". אף אנו נאמר לו מלבד שיש בכך עון פלילי, שישנו פסוק של לא תגורו מפני איש וביה"ד יפסוק בנושא ללא מורא ופחד אלא רק כפי הדין והלכה המסורה לנו מדור דור, ביה"ד מבהיר בזאת שאין לו שום נגיעה לא לצד זה ולא לצד אחר והפסיקה היא אובייקטיבית לחלוטין בהתאם לאמור.

ועתה לגופו של ענין כאשר האשה תובעת לכפות על הבעל גט עקב כך שכבר שש שנים מעגנה והגדיל לעשות שברח לחו"ל למדינת מקסיקו ומורד משאר כסות ועונה ומבקשת שיכפוהו לגט.

הנה הלכה זו מבוארת בשו"ע אבן העזר סי' ע"ז סעיף א' דבעל המורד על אשתו וכו' ואם היא רוצה כופין אותו מיד להוציא וליתן כתובה, ויעויין בב"ש סק"ה שכן העלה להלכה ואף שיש משמעות בירושלמי שאין כופין אך להלכה נקיט פשוט כדעת המחבר שכופין וכ"ש היכא שמונע ממנה כל עניני אישות כולל מזונות פשוט הדבר שכופין אותו להוציא.

וממילא בנידונינו כופין אותו להוציא ע"פ דין ועיין שו"ת רשב"ש סי' מו' במי שהניח אשתו עגונה והלך לעיר אחרת או למדינת הים אם הבית דין שבאותו העיר יכולים לכופו לתת גט לאשתו מדינא אע"פ שהיא לא תבעתו בגט או אינם רשאים בכך ונ"מ אם כפוהו אם הוי גט מעושה שלא כדין והשיב שרשאים הם הבי"ד בכך אע"פ שלא תבעתו שהרי כל ישראל הם בעלי דינים מחמת עיגון ועיי"ש שהאריך בזה.

ואם כן כ"ש בנידוננו שיש לכופו בגט שהרי היא תובעתו ופשוט שכל בי"ד שנמצא שם הבעל יש להם לכוף את הבעל ליתן גט ויעויין בספר שו"ת עין יצחק אבהע"ז ח"א סי' י"א ס"ק כ"א שהעלה שלהציל עגונה הו"ל כענין הצלה של פיקוח נפש והוכיח זאת מירושלמי וא"כ בודאי בעגונה זו שהיא צעירה לימים ודימעתה על לחיה שיצילוה מעיגונא הרי מוטל על כל אחד לעשות הכל להצילה ולכוף הבעל בדין לתת גט לאשתו.

ומה שטוען הבעל שכביכול רוצה ליתן גט על תנאי שתמחול לו כתובתה וכדומה או שאר תנאים שאין האשה חייבת בהם, ורק רוצה להפסיד זכויותיה אין זו טענה משום דאם מתנה בגט על דברים שגורמים לה נזק והפסד אינו יכול להתנות בכך,

וז"ל הבית יוסף אבע"ז סי' קמ"ג ס"ג ע"ב מצאתי בס"ה דינים שכתבם בסוף ספר חזה התנופה אע"פ שנותן גט לאשתו ע"מ שלא תלכי לבית אביך שהגט כשר והתנאי קיים אין לשום אדם להשתדל בגט שינתן בתנאי כזה כי אין ספק שלא יתקיים תנאי וכו' ואם המגרש הזה הוא מאלו שכופין להוציא ולא רצה לגרש רק בתנאי זה אין שומעין לו וכופין לגרש בלא תנאי זה עכ"ל, ודבריו הובאו להלכה בשו"ע סכ"א יעו"ש.

ועיין שו"ת מהרשד"ם אבה"ע ס"ס מא' שמדייק מכך שדוקא תנאי זה אבל שאר תנאים יכול להתנות ועיי"ש בעין יצחק אהע"ז חב' סי' מ' ס"ק יז' שלהתנות על האשה שתטלטל עצמה ממקום מולדתה ומבית אביה למקום אחר הרי זה תנאי כזה שאסור לו להתנות עליה, ובשו"ת רשב"ש סי' שפג' כתב דאותם שהדין נותן לגרש כגון אותם המוזכרים בפרק המדיר וכן זולתם שהדין נותן לגרש למה יתנה עליה יקוב הדין את ההר ואם אינו רוצה לגרש בלא תנאי רישיה ליהוי ע"כ וכדבריו נקט נכדו בשו"ת רשב"ץ ח"ד סי' ו'.

ואולם משמעות תשובת מהרשד"ם ס"ס מא' שדוקא בתנאי כזה שקשה מאוד לקיימו אינו יכול להתנות אבל שאר תנאים משמע דיכול להתנות ואין לכופו ליתן גט ללא תנאי שיכולה לקיימו.