כעביה נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (ניידות) מיום 14/11/13 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי ליקוייו של המערער אינם נכללים ברשימת הליקויים שבתוספת א' להסכם הניידות ("ההחלטה").

2.טענת הערעור העיקרית היא שקביעות הוועדה עומדות בסתירה לממצאים שפרטה הוועדה בפרוטוקול. המערער הוסיף וטען כי הוועדה לא נימקה החלטתה כראוי.

3.לטענת המשיב, טענות הערעור הן בתחום הרפואה, והערעור לא מעלה כל טענה לפגם משפטי. נטען כי הוועדה ביצעה בדיקה קלינית מפורטת ומסקנותיה מנומקות היטב.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

4.לאחר שעיינתי בערעור, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

5.ביום 14/11/13 התכנסה הוועדה, עיינה במסמכים הרפואיים שהונחו לפניה, ותיארה את מצבו של המערער, לרבות צלקת היפו תרמית מופשטת עם ורידים מודגשים בגפה השמאלית התחתונה; בצקת מתונה בקרסול שמאל; דלדול קל של שרירי השוק באזור הברכיים. הוועדה ציינה כי בעקבות פציעה באזור בוהן שמאל וקריעת הגיד המכופף העליון, ביום 16/3/13, נותח הגיד, בוצעו תפירה וגיבוס מלא, ופצע הניתוח הגליד. על פי המסמכים הרפואיים שעמדו לעיון הוועדה, המערער התלונן על כאבים והרגשת חום בכף הרגל, לדבריו הכאבים והרגישות התפשטו לכל אורך רגל שמאל, והוא טען שאינו מסוגל לדרוך על רגל שמאל בעקבות התגברות הכאב.

בהתייחסה לצילומי רנטגן ובדיקות הדמיה ציינה הוועדה, כי בגפה השמאלית תחתונה יש נחיתות דיפוזית של השוק, הקרסול וכף רגל שמאל. הוועדה הוסיפה כי ניתן לראות צלקות מהירך ועד כף הרגל, בעקבות כוויה ברגל שמאל כשהמערער היה בן 5, וכי צבע השוק וכף הרגל אדמדם כחלחל.

הוועדה סיכמה וקבעה כי הרגישות התחושתית המתפשטת אינה מלווה בשיתוקים או בחולשת שרירים, ולכן ליקויו של המערער אינם ניתנים ליישום במסגרת רשימת הליקויים.

6.עיון בפרוטוקול הוועדה, ובמיוחד בפרק ו', מעלה כי החלטת הוועדה נהירה ומנומקת. הוועדה הסבירה כי חרף העובדה שהמערער מתלונן על רגישות למגע באזור שוק וכף רגל שמאל, למעשה הוא אינו נרתע מדריכה על כף הרגל בהליכה, נועל נעלים רגילות וגורב גרביים רגילות. משקבעה הוועדה כי הרגישות התחושתית המתפשטת אינה מלווה בשיתוק או בחולשת שרירים, בדין קבעה שעניינו של המערער אינו ניתן ליישום במסגרת הסכם הניידות.

7.באשר לממצאים שמצאה הוועדה בבדיקתה הנוירולוגית, הרי שמקובלת עלי טענת המשיב כי חולשת השרירים ודרגת כוח גס בבדיקת השרירים, הינן קביעות רפואיות מובהקות המסורות לוועדה, ואין בית הדין מוסמך להתערב בהן. אין לקבל את הטענה שהוועדה מצאה "חולשת שרירים בכל צד שמאל של הגוף" וכי בפרוטוקול הוועדה קיים ממצא בדבר "שרירים חלשים מאד בצד שמאל של הגוף", כפי שטענה ב"כ המערער בדיון. השאלה מהי מידת החולשה של השרירים, היא שאלה שברפואה, וטענות המערער בעניין זה אינן מוצאות תימוכין בפרוטוקול הוועדה ובממצאי בדיקה הקלינית. אין חולק כי הכוח הגס בשרירים בגפה השמאלית של המערער נמוך מזה שנמצא בגפה הימנית שלו, אולם ממצא זה כשלעצמו אין בו כדי להקנות למערער מוגבלות בניידות, נוכח קביעת הוועדה כי הוא אינו סובל משיתוק או מחולשת שרירים בדרגה כזו הנכללת ברשימת הליקויים. לא מצאתי בקביעה זו של הוועדה כל סתירה או אי התאמה מהותית, כפי שטען המערער, המצדיקה התערבות בית הדין.

8.לאור כל האמור, ומשלא נמצא פגם בהחלטת הוועדה, הערעור נדחה בזאת.

9.אין צו להוצאות.

10.הצדדים יכולים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.

ניתן היום, א' ניסן תשע"ד, (01 אפריל 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: