כספי נכסי מלוג שהופקדו בחשבון משותף – האם דינם כרכוש משותף?

א.   יסודות ההליך דנן – החלטת בית הדין האזורי, טענות המערער והמשיבה

בפני בית הדין מונח ערעורו של האיש, על החלטת בית הדין האזורי מיום ט' באלול תשע"ו (12.9.16).

 ההחלטה קובעת שכספי הירושה שקיבלה האישה והופקדו בתוכנית חסכון בחברת [י' ל'] – כספים המופקדים בחשבון הבנק הרשום על שם שני הצדדים – יועברו מידית לאישה, עוד לפני שיערך הדיון בעניין איזון המשאבים בין הצדדים.

הנימוק להחלטה הוא שמכיוון שאין ספק שהכספים היו שייכים לאישה, היורשת, ולא הוכח שהאישה הקנתה מכספים אלו לאיש, לפיכך אין סיבה שלא להעביר הכסף מידית לבעליו.

לדברי האיש, עצם העובדה שהכספים הופקדו בחשבון משותף הרשום על שם הצדדים מוכיחה על כוונת השיתוף, ובפרט שלדבריו מתוך חשבון זה הוצאו כספים לצרכים של שני הצדדים – דבר המוכיח שהצדדים התייחסו לכספים אלו ככסף משותף.

לעומתו טוענת האישה, המשיבה, שכספי ירושת אביה שייכים לה. הכספים היו בתחילה בחשבון נפרד והועברו לחשבון החסכון הנזכר, הרשום בחשבון הבנק שעל שם שניהם, על פי בקשת האיש. זאת לצורך קבלת הטבה כספית מחברת [י' ל'] – הטבה שניתנה בתנאי שיופקד סכום גבוה על שם הצדדים. לדבריה הכספים לא התערבו אלו באלו, ומעולם לא התכוונה להקנות לאיש את שקיבלה מירושת אביה.

ב.   רקע

חובתנו להבהיר תחילה את מערכת היחסים הפיננסית ששררה בין הצדדים במשך השנים ככלל, והתנהלותם בענין כספי הירושה שעליהם נסובה החלטת בית הדין.

(א)  המצב המשפטי

הצדדים נישאו זה לזו בתאריך י"ט באלול תשל"ב (29.8.1972) לפני חקיקתו ותחולתו של חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג – 1973. לפיכך המשטר הרכושי החל על הצדדים על פי חוק הוא זה של חזקת השיתוף: ככל שהיה ביניהם שיתוף כלכלי – יחולקו הדברים המשותפים.

נטל הוכחת השיתוף הכלכלי [בהעדר חזקה (בכלל או בנכסים שאין לגביהם חזקה כזו, וכדלהלן)] – מוטל על הטוען לשיתוף זה.

(ב)  התנהלותם הפיננסית של הצדדים

הצדדים ניהלו מתחילת נישואיהם חשבון בנק אחד משותף בבנק מזרחי.

לחשבון זה הפקידה האישה את כל משכורתה ומשם ניהלו הצדדים את הוצאות משק הבית.

לאיש היו במהלך השנים חשבונות בבנק לאומי וכן בבנק מזרחי־טפחות אשר היו רשומים על שמו בלבד, לשם הפקיד את משכורתו ומשם התנהל. מחשבון הבנק שאליו היה האיש מעביר כספים לחשבון המשותף כראות עיניו.

משכורתו של האיש הופקדה מאז ומעולם לחשבון הבנק שעל שמו בלבד.

האישה לא הייתה שותפה בחשבונות הבנק של האיש, לא ידעה כמה הוא משתכר, כמה הוא מפקיד בחשבונות הבנק שעל שמו והיכן הם מתנהלים. מידע זה הגיע לידיה רק לאחר שניתן צו גילוי מסמכים בבית הדין.

לפני כשלוש־עשרה שנה פתחה גם האישה חשבון בנק נפרד והחלה להפקיד את משכורתה לשם ורק לאחר מכן להעביר כספים לחשבון המשותף, כפי שעשה האיש במהלך כל השנים.