כסיף נ' רשות הרישוי משרד התחבורה

פסק דין

משנתקבל הסעד שהתבקש בעתירה, ומשהודיעה המשיבה כי הנקודות שנצברו לחובת העותר יימחקו – דין העתירה להימחק.

אשר לשאלת ההוצאות – סבור אני כי במקרה זה יש לפסוק הוצאות, אם כי בשיעור שאינו גבוה, לטובת העותר.

העותר קיבל "הזמנה להדרכה בנהיגה נכונה – תזכורת" מיום 23.1.13, שאליה צורף תדפיס ניקוד. בתדפיס זה צוין כי העותר ביצע שתי עבירות של נהיגה ללא חגורת בטיחות, באוקטובר 2004 ובאוגוסט 2005. בנספח להזמנה נרשם כי ביום 7.12.08 הטילה המשיבה על העותר השתתפות בקורס לנהיגה מונעת, וכי תאריך ההתליה המיועד הוא 15.8.13.

ב"כ העותר פנה למשיבה ביום 10.2.13 וטען כי לפי תקנה 545(ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה"), רשות הרישוי לא תרשום נקודות בשל הרשעות בעבירות שהמידע לגביהן התקבל 12 חודשים או יותר ממועד ההרשעה. כן טען ב"כ העותר כי לפי תקנה 547(ב), נקודות יהיו תקפות במשך שנתיים מיום ביצוע העבירה. בנוסף נטען כי העותר לא קיבל כל הודעה מהמשיבה קודם לקבלת ההזמנה מיום 23.1.13, וכי העותר אינו זוכר בשנת 2013 האם ביצע את העבירות האמורות, בחלוף כתשע שנים מאז.

המשיבה לא השיבה למכתבו של ב"כ העותר, ובתחילת אוגוסט שלחה לו הודעה על התליית הרישיון ביום 14.8.13. לפיכך, הגיש העותר את העתירה, ולבקשתו ניתן צו ביניים האוסר על התליית רישיונו עד להחלטה אחרת.

בתחילת נובמבר 2013 הודיעה המשיבה כי "לאחרונה התקבלו הנחיות חדשות המיושמות כיום במשרדי המשיבה באופן רוחבי, באשר ליישום שיטת הניקוד, במקרה של רישום נקודות מאוחר בגין ביצוע עבירות תנועה. במקרה דנן, נעשה רישום מאוחר על ידי משטרת ישראל של עבירת תנועה אותה ביצע העותר, ולפיכך נאותה המשיבה לבטל את הדרישה אשר נשלחה לעותר לביצוע קורס בסיסי לנהיגה נכונה וכן את ההחלטה על התליית רישיון הנהיגה שהיה בידו".

המשיבה נתבקשה להבהיר את תגובתה, הואיל ולא היה ברור, האם ביטול החלטת המשיבה היא אכן תוצאה של ההנחיות החדשות, או שמא ניתן היה להגיע לתוצאה זו גם לפני שהוצאו הנחיות אלה. בתגובה חזרה המשיבה על אותם דברים, ללא כל פירוט ומבלי שצורפו ההנחיות. עוד צוין בתגובת המשיבה כי תקנה 545(ב) לתקנות התעבורה (בטעות צוין בתגובת המשיבה – תקנה 545(ה)) – תחילתה ביום 1.9.11, שהעותר ביצע את העבירות נושא העתירה בטרם כניסתה לתוקף של התקנה, ושבשל כך אין תקנה זו חלה בעניינו של העותר.

עד כאן תמצית העובדות.

בבג"צ 842/93 נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון ואח' פ"ד מח(4), 217, נקבעו הקריטריונים לפסיקת הוצאות לעותר שעתירתו נמחקה, כדלהלן: האם היה צידוק בהגשת העתירה, האם העותר מיצה את ההליכים מול המשיב עובר להגשת העתירה, האם לא היה שיהוי בהגשת העתירה, והאם עצם הגשת העתירה היא שהניעה את המשיב לחזור בו מהחלטה קודמת ולהעניק לעותר את הסעד המבוקש בעתירה עוד לפני שזו התבררה בבית המשפט.

בענייננו, הגשת העתירה הייתה מוצדקת, משלא קיבל העותר כל התייחסות לפנייתו מחודש פברואר 2013. העותר מיצה את ההליכים, ואיני סבור שבנסיבות המקרה יש שיהוי בהגשת העתירה. באשר לתנאי האחרון הקבוע בבג"צ 842/93, הרי שהמשיבה טענה כי לא העתירה, כי אם ההנחיות החדשות, הביאו לביטול החלטת המשיבה בעניינו של העותר. ואולם, המשיבה התייחסה להנחיות אלה באופן כללי בלבד, לא הביאה כל פירוט לגביהן, ולא צירפה את ההנחיות לתגובתה. זאת חרף דרישה מפורשת מצד בית המשפט להבהרת הקשר בין ביטול ההחלטה לבין ההנחיות החדשות.

לנוכח זאת, סבור אני כי לפסוק הוצאות לטובת העותר. יחד עם זאת, יש לקחת בחשבון את השלב המוקדם שבו הסתיים ההליך.

העתירה נמחקת, אפוא. בנסיבות העניין תישא המשיבה בהוצאות העותר ובשכר טרחת עורך דינו, בסכום כולל של 4,000₪.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ד אדר תשע"ד, 24 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: