כסיף נ' מכון כחול לבן

פסק דין

בכתב התביעה נשוא תיק זה טוען התובע כי למרות ששילם לנתבעת את מלוא התמורה עבור תיקון תקלה בתיבת ההילוכים ("גיר") של רכב אשר שימשו לעבודתו, ולמרות שהרכב הוכנס מספר פעמים לסירוגין לתיקון במוסך הנתבעת, הרי שהתיקון לא צלח והתובע נאלץ לתקן התקלה במוסך אחר, תיקון שצלח.

הנתבעת אינה מכחישה את עצם ביצוע התיקונים על ידה ותשלום מלוא התמורה עבורה, אך לטענתה אין קשר בין התקלה שבגינה הוכנס הרכב לתיקון במוסך האחר, לבין התיקון שבוצע על ידה. כך, נטען כי בעוד התיקון שבוצע על ידה התייחס לתיבת ההילוכים, הרי שהתיקון במוסך האחר התייחס לתקלה חשמלית, שכן הוחלף המחשב של תיבת ההילוכים.

בהסכמת הצדדים, לאחר הדיון הוגשה לעיוני מסמך מהמוסך השני שטיפל ברכב, ממנו התברר כי הרכב שהה במוסך זה לצורך התיקון כחודש ימים, בעקבות תקלה בתיבת ההילוכים, כאשר לא ניתן היה לתקן את הליקוי אלא בהחלפת תיבת ההילוכים, כאשר החלפת המחשב של תיבת ההילוכים הינה חלק בלתי נפרד מהחלפת תיבת ההילוכים.

על כך יש להוסיף את סמיכות הזמנים בין מועד התיקון במוסך השני לבין מועדי כניסתו לסירוגין של רכב התובע לתיקונים במוסך הנתבעת, כאשר מבחינתו של התובע כמשתמש ברכב ההפרעה לפעילותו התקינה של רכבו היתה דומה במשך כל אותה עת. כן יש לציין שלדברי התובע, לאחר התיקון במוסך השני, הרכב פעל באופן תקין, ואף עבר בהצלחה בדיקה של תיבת ההילוכים טרם מכירתו לאחר מספר חודשים לאחר מכן.

לנוכח כל האמור, שוכנעתי כי האפשרות שהתיקון שבוצע במוסך השני התייחס לתקלה שלא תוקנה כיאות על ידי מוסך הנתבעת, סבירה באופן ניכר יותר מאשר האפשרות של היעדר קשר בין התיקון לתקלה כאמור. משכך, אין אלא להסיק שהנתבעת התרשלה מהותית בקיום החוזה בינה לבין התובע, שמהותו תיקון הרכב על ידה לפתרון התקלה שהיתה בו, ובכך הפרה הנתבעת את החוזה.

כתוצאה מהפרה זו נגרמו לתובע, לדבריו, נזקים. בראש ובראשונה, תשלום עבור תיקון התקלה במוסך השני (סך של 15,065 ₪). שנית, נזקים נוספים הכרוכים בתקלות החוזרות ונשנות ובתיקונן, ועיקר הדברים אמורים בירידה מהכנסות מעבודתו עקב אי תקינותו של הרכב במשך פרק זמן ארוך.

באשר לחלק הראשון, הרי שהתובע הציג קבלה התומכת בטענתו בדבר סכום התיקון במוסך השני. יוער שסכום התיקון דומה מאד לסכום ששילם עבור התיקון שלא צלח במוסך הנתבעת.

לעניין זה איני מקבל את טענת הנתבעת לפיה לא היה על התובע לפנות למוסך השני אלא לשוב אליה במסגרת האחריות שלה לתיקון. שכן, טרם הפניה למוסך השני פנה התובע לא פחות מארבע פעמים לנתבעת לצורך פתרון לליקוי בהפעלת רכבו, מבלי שהדבר הועיל להסרת הליקוי. במצב דברים זה כל אדם סביר היה מגיע למסקנה כי ניסיונות הנתבעת לתקן את התקלה מוצו ללא הצלחה, ועל כן יש לפנות לגורם מקצועי אחר.

לנוכח כל אלה, יש מקום לחייב את הנתבעת לשלם לתובע עבור התיקון במוסך השני.

באשר לחלק השני.

קשה עד מאד להעריך עד כמה הובילה שהייתו לסירוגין של הרכב במוסכים, ובעיקר למשך כחודש במוסך השני, לירידה בהכנסות התובע מעסקו. אמנם הוצגו דו"חות שנתיים אודות הבדלי הכנסות משמעותיים, אך אלה מתייחסים לשנים 08', 09', כאשר התקופה העיקרית שבה שהה הרכב במוסך, הוא המוסך השני, היתה כחודש בתחילת שנת 10'. לא זו אף זו, חלקו של התובע בעסק לגביו הוצגו הדו"חות הינו כ-40%, משמע פעילות העסק לא התבססה כולה, ונראה שאף לא רובה, על הרכב נשוא התביעה. בנוסך, במציאות הכלכלית נדיר מאד שהכנסות הינן זהות או דומות בין שנים, ולא אחת ישנם פערים משמעותיים בכך, אשר עשויים לנבוע מסיבות שונות שבפעילות העסקית.

עם זאת יש לזכור כי זמני שהיית הרכב בשני המוסכים לא היו צפויים מראש, כך שלא ניתן היה לצפות מהתובע לקדם פני הרעה ולהערך באופן מדוקדק לשהייה ארוכה של הרכב במוסך, על ידי מציאת פתרון אחר לרכב לצורכי עבודה. עוד אין להתעלם מכך שהגעותיו החוזרות ונשנות של התובע לשני המוסכים כרוכות היו בהפסד ימי עבודה, הוצאות תחבורתיות, וכן עוגמת נפש לא מעטה. בנוסף, יש לזכור כי התובע אף העמיד בשלב מסויים את הרכב לבדיקה בעלות של 120 ₪, ואף נעזר בשירותיו של עו"ד בניסיון לקבל המגיע לו טרם פנייה לערכאות.

בנסיבות אלה, החלטתי להעריך באופן גלובלי את נזקי התובע שאינם בגדר סכום התיקון במוסך השני.

לנוכח כל האמור, הריני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 20,000 ₪, בצירוף הוצאות משפט בסך 500 ₪. הסכום הכולל של 20,500 ₪ יישא ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל.

כל אחד מהצדדים זכאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ח אלול תש"ע, 07 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: