כנפי נ' משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים

פסק דין

העוררים אח ואחות, רפאל כנפי (להלן העורר) ולאורה לסנר (להלן לאורה), עררו על דחיית תביעות שהגישו לפי חוק נכי רדיפות הנאצים תשי"ז- 1957 וביקשו לשמוע את העררים במאוחד.

בסיום שמיעת העדויות, ביקשה העוררת, בהסכמת המשיבה, לקבל תגמולים מיום 1.4.10 על פי ההחלטה המנהלית ועל כן עררה נמחק ופסק הדין מתייחס לעורר בלבד.

העורר מבקש לתמוך גרסתו בעדות האחות שתפורט בהמשך.

עיקרי גרסת העורר על הקורות אותו בתקופת המלחמה:

נולד ב- 1935 בטריפולי בלוב.

הדודים של העורר נלקחו למחנה עבודה בבוק-בוק ואביו מחשש שיילקח גם כן, ברח עם משפחתו לכפרים ערביים.

העורר מספר על קשיי החיים באותה תקופה: הפסקת לימודים, עוצר, רעב והרס רב שנגרם מההפצצות במהלכן נהרגה סבתו.

בעדותו בפני הוועדה גרסתו היא כי המשפחה המורחבת התגוררה ביחד בטריפולי. חיילים גרמנים באו הביתה ולקחו לעבודת כפיה 4 דודים של העורר. אביו שהיה גם כן בבית, הצליח לחמוק מהחיילים ומפחד שייתפס ויילקח גם הוא, ברח עם המשפחה לכפר ערבי שם שהו מספר לילות ואח"כ עברו לקולינה ורדה.

טופס ההצהרה של העורר משנת 2001 נתמך בתצהירים של צופן רינה וחסן ליזה. שתי המצהירות העידו על עצמן כי הן מכירות את העורר עוד מלוב וציינו, כמעט באותן מילים, את הסבל שנגרם לו בגלל ההפצצות, הסגר, הרעב, המחלות והפגיעה ברכוש.

התצהירים אינם מציינים כלל כי העורר ומשפחתו ברחו מטריפולי וכי העורר הסתתר מפחד שיילקח לעבודת כפייה.

לאורה, אחותו של העורר היא ילידת 1941 ועל כן כל דבריה נסמכים אך ורק על סיפורי המשפחה. לאורה בעדותה ניסתה לסייע לאחיה, כך למשל, לשאלה אם היו הפצצות בטריפולי השיבה: "כן אבל לא התייחסנו אליהם רק התייחסנו לגרמנים" (עמ' 4 ש' 13). תשובה אופיינית לעוררים המנסים להתאים דבריהם בפני הועדה לעובדות המבססות עילת נרדפות. נזכיר כי העורר עצמו סיפר כי הבית בו התגוררה הסבתה קרס והיא מתה תחת ההריסות. יש להניח כי לעובדה זו וודאי ניתנה התייחסות מצד בני המשפחה.

ב"כ העורר מבקש למצוא תימוכין לגרסת העורר בדברי אחותו, אולם כאמור איננו מייחסים לעדותה משקל ראייתי.

דיון

א. בעדותו בפני הוועדה ניסה העורר לצייר תמונה שונה מזו העולה מהצהרתו הראשונה. בגרסה המאוחרת נטען כי חיילים הוציאו את הדודים מהבית והאב שאף הוא היה בבית הצליח לברוח מהם.

גרסה זו אינה עולה בקנה אחד עם דבריו הקודמים: "הדודים שלי נלקחו למחנה ריכוז בוק-בוק, אבי שפחד שיקחו אותו ברח איתנו לכפרים ערביים" (עמ' 2 בטופס ההצהרה).

ההצהרה הראשונית אינה מזכירה כניסת חיילים לבית המשפחה והתחמקות האב מהבית באותה שעה. הגרסה השנייה היא גרסה מתפתחת שאמינותה מוטלת בספק. בהקשר לכך אנו חוזרים ומפנים לתצהירים שניתנו בזמנו שאינם תומכים בחלק מהותי מגרסת העורר.

ב. זאת ועוד, ב"כ העורר התעלם מהתצהירים שהוגשו בזמנו כתמיכה לתביעה, וכפי שנאמר לעיל, המצהירים לא ציינו כי אבי המשפחה חשש להילקח למחנה כפייה וברח עם בני המשפחה מטריפולי.

ג. זאת ועוד, לדעתנו, אותה הבענו בפסקי דין אחרים, חשש כללי מפני גיוס לעבודת כפייה, אשר לא נסמך על עובדות ספציפיות, אינו מספיק לביסוס הלכת הפחד.

לאור האמור לעיל אנו דוחים את הערר של רפאל כנפי.