כנעאנה(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

1.בפני ערר על החלטתו של בית משפט השלום בנצרת, אשר הורה על הארכת מעצרו של העורר עד תום ההליכים המתנהלים כנגדו בגין עבירות של תקיפת עובדי ציבור בנסיבות מחמירות והתפרעות.

2.העורר נכח ביום 5.6.11 במג'דל שמס, בהתקהלות של תושבי ישראל בסמוך לגדר המערכת, בזמן שאזרחים סורים רבים התגודדו מן העבר הסורי של הגבול והפגינו בציינם את "יום אלנכסה".

3.על פי כתב האישום שהוגש כנגד העורר, במועד האירוע, ועל רקע אירועי "יום אלנכבה", נערכו כוחות הביטחון, החל משעות הבוקר המוקדמות, לאורך גדר המערכת במג'דל שמס והשטח הוכרז כשטח צבאי סגור. במהלך היום התקהלו מפגינים סורים רבים לאורך גדר הגבול וחיילי צה"ל פעלו להרחיקם מן הגדר. באותו זמן התקהלו מפגינים תושבי ישראל במג'דל שמס, בסמוך לגדר המערכת.

בשעה 19.00 לערך, ירו שוטרים רימוני גז על מנת לפזר את המפגינים הסוריים. בתגובה, החלו המפגינים תושבי ישראל ליידות אבנים, בלוקים, מוטות ברזל ובקבוקים, לעבר חיילי צה"ל ושוטרים במשטרת ישראל, כשהעורר נטל חלק בהתפרעות זו ויידה אבנים לעבר אנשי כוחות הביטחון.

4.בית המשפט קמא שוכנע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת המעשים המיוחסים לעורר, המבוססת על דו"חות השוטרים ותצלומים מאיזור האירוע.

5.עוד קבע בית המשפט קמא כי קמה בנסיבות העניין, חזקה סטטוטורית בדבר מסוכנותו של העורר, בהתאם לסעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו - 1996.

מסוכנות זו מתחזקת, לפי החלטת בית המשפט קמא לאור נסיבותיה של ההתפרעות ההמונית והאלימה, אשר חומרתה מיוחדת לאור היותה חוליה ממשיכה בשרשרת אירועים אלימים, אשר פקדו את מג'דל שמס בתקופה האחרונה.

לכך התווסף עברו הפלילי המכביר של העורר, בעבירות רבות, לרבות עבירות חמורות כנגד בטחון המדינה.

לאחר ששקל את מסוכנותו של העורר, לאור אופיין של העבירות, נסיבות ביצוען ונסיבותיו האישיות של העורר, קבע בית המשפט קמא כי אין בכוחה של חלופת מעצר לאיין את מסוכנותו הרבה.

בית המשפט קמא, הסתמך במסקנותיו, בין היתר, על החלטתו של ביהמ"ש העליון בבש"פ 1655/07 עויסאת נ' מ"י.

6.הערר מכוון כנגד קביעותיו של בית המשפט קמא בנוגע לקיומה של תשתית ראייתית מספקת לשם הארכת מעצרו של העורר, והחלטתו כי לא ניתן להסתפק בנסיבות העניין, בחלופת מעצר, אשר תאיין את מסוכנות העורר.

7.לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא בכל הנוגע לתשתית הראייתית.

העורר איננו חולק על כך שנכח בקרב ההמון שהתגודד מול גדר המערכת, לשם הגיע ממקום מגוריו בכפר עראבה, אך לפי גרסתו, הגיע למקום כדי להביע הזדהות לגיטימית עם התושבים כנגד הכיבוש ולא נטל חלק בהתפרעות או מהומות כלשהן. במהלך חקירתו נשאל העורר, פעם אחר פעם, האם במקום עומדו היו התפרעויות או מהומות, והאם הושלכו אבנים לעבר אנשי ביטחון והתחמק מלהשיב על השאלות.

בידי המשיבה חומר ראיות המלמד על היקף המהומות, במהלכן נזרקו אבנים רבות לעבר אנשי כוחות הביטחון ושוטרים, שעסקו בפיזור ההמון ובהדיפת הפורעים. אחת מן האבנים הגדולות שהושלכו פגעה באחד השוטרים שעסקו בפיזור ההמון. ראיות לכאורה, אלה מצויות בעדויות השוטרים ובצילומים של אזור האירוע.

באחד הצילומים זוהה העותר, כשהוא אוחז בידו דבר מה הנחזה להיות אבן, וכשהוא בתנועת ידויי. במהלך החקירה הוצגה התמונה בפני העורר והוא טען כי איננו מזהה את עצמו בתמונה או שהיא "פוברקה" על ידי גורמי הביטחון.

בתגובתו של העורר לתמונה, לא נכלל הסבר תמים לסיטואציה המצולמת, כדוגמאת ההסבר שמנסה בא כוחו להעלות בטיעוניו.

8.לאור האמור – חומר הראיות הלכאורי המצוי בידי המשיבה, הוא בעל פוטנציאל להביא להרשעת העורר בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, במידה מספקת לשם הארכת המעצר.

9.המעשים המיוחסים לעורר מקימים חזקה בדבר מסוכנותו וכפי שנקבע בהחלטת בית המשפט קמא, לא זאת בלבד שחזקה זו לא הופרכה, אלא היא מקבלת חיזוק מאופי העבירות, נסיבות ביצוען ועברו הפלילי של העורר, הכולל עבירות רכוש, אלימות, ומספר לא מבוטל של הרשעות בגין עבירות ביטחוניות, בגינן אף ריצה העורר תקופות מאסר בפועל.

הרישום הפלילי של העורר מעיד על רצף פעילות עבריינית מאז שנת 1982 ועד העבירה האחרונה, והחמורה ביותר, אותה ביצע העורר בשנת 2004 ובעקבותיה נדון ל- 54 חודשי מאסר בפועל.