כנאני נ' אסמעיל ואח'

החלטה

עסקינן בתביעה בגין נזקי גוף לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975.

התובע יליד 1985 נפגע בתאונה שאירעה ביום 14/11/09.

אין מחלוקת בין הצדדים לגבי נסיבות אירוע התאונה, אשר דווחו למשטרה ואושרו בחתימת ידו של התובע על גבי טופס 'הודעה על תאונת דרכים' כמפורט להלן:

"כאשר רציתי להיכנס לתוך רכבי אשר חנה על יד הכביש ורציתי להיכנס לרכבי ופתחתי את הדלת ונמחצה לי היד השמאלית על ידי הגלגל האחורי הגדול של הטרקטור ונפגעה לי היד קשות.."

לשם השלמת התמונה אוסיף, ככל שהדבר אינו ברור מתוך האמור לעיל, כי הפגיעה ארעה בעת שהטרקטור היה נהוג בידי הנתבע 1.

התביעה דנן הוגשה נגד נהג הטרקטור (הנתבע 1) ונגד הנתבעת 2 (להלן – הנתבעת) בהיותה מבטחת השימוש בטרקטור.

השאלה המצריכה הכרעה במקרה שלפניי היא זו: האם התובע נפגע מהטרקטור בתור הולך-רגל, או שמא כ-'משתמש' ברכב שלו ?

בעוד התובע מבסס את תביעתו נגד הנתבעים על הטענה, כי היה מחוץ לרכבו כאשר גלגל הטרקטור פגע בידו השמאלית, טוענת הנתבעת, כי התובע היה בגדר משתמש ברכב שלו, מאחר שלפי הדברים שהוא עצמו מסר, הפגיעה בו היתה כאשר בקש להיכנס לרכב ואף הספיק לפתוח את הדלת.

לפי גרסת הנתבעת, עילת התביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשלה – 1975 (להלן – "החוק") אמורה להיות מופנית נגד מבטחת השימוש ברכב התובע, בהיותו בגדר משתמש ברכב, ולא נגדה כמי שביטחה את השימוש בטרקטור.

הצדדים בקשו להכריע בשאלה הנ"ל על בסיס סיכומים בכתב, וזאת משום שהגרסה העובדתית לגבי נסיבות התאונה אינן שנויות במחלוקת.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי הדין הוא עם התובע.

זה המקום לציין, כי התובע לא התייחס בסיכומיו לטענת הנתבעת לגבי היותו 'משתמש ברכב' – טענה שהועלתה כבר מראשית ההליך – אלא שב וטוען, כי נפגע בפועל בזמן שהיה מחוץ לרכב מגלגל של טרקטור חולף.

אזכיר שוב, כי הנתבעת אינה חולקת על התיאור העובדתי הנ"ל, אך מפנה בסיכומיה לפרטים נוספים שצוינו בהודעת התובע במשטרה, מהם עולה כי התובע הספיק כבר לפתוח את דלת הרכב, ולכן היה בגדר משתמש ברכב, במובן סעיף 1 לחוק.

עיון מדוקדק בהודעת התובע במשטרה מלמד, כי עובר לתאונה התובע בקש להיכנס לרכב, אשר חנה בצד הדרך. התובע התקרב לרכב, פתח את הדלת, או אז חלף הטרקטור ומחץ לו את היד עם הגלגל האחורי שלו.

מאחר שלא היה לי ברור מתוך האמור לעיל, מהי מטרת השימוש ברכב, הוריתי לצדדים להשלים את טיעוניהם בנקודה זו ולהבהיר, מה היתה מטרת הכניסה של התובע לתוך הרכב שלו.

הצדדים הגישו סיכומים משלימים ובהם הביעו עמדה אחידה לפיה, התובע נכנס לרכב שלא למטרת תחבורה.

בסיכומים המשלימים מטעם התובע נטען, כי התובע בקש להיכנס לרכבו החונה במטרה להוציא ממנו ניירת שאמורה היתה לשמש אותו לצורך סידורים שונים שהוא התכוון לבצע בעירייה, תוך השארת הרכב בחניה.

נוכח האמור לעיל טוענת הנתבעת בהשלמת הסיכומים מטעמה, כי בנסיבות המתוארות לעיל, ברי כי התובע לא התכוון להשתמש ברכב למטרת נסיעה או למטרת תחבורה, שכן באותה עת הרכב שימש אותו כמקום לאחסון הניירת בלבד, אותה הוא התכוון להוציא ולגשת לסידוריו בעירייה תוך הותרת הרכב באותה חניה מותרת בה חנה.